גם בעידן האינטרנט - העולם היה שותק

"והעולם שתק" – כך יפתחו תוכניות רבות שנראה היום בטלוויזיה, ומאמרים רבים שנקרא. כיצד – תמהים החוקרים, הניצולים ואנחנו, הדורות שנולדו אחרי – יכול היה העולם המערבי, המודרני, לעמוד מנגד ולשתוק, לגמרי, או עד שהיה כבר מאוחר מדי?

החדשות הגיעו באיחור

רבים מאשימים בכך דווקא את הטכנולוגיה (או העדרה) בזמנים ההם. באותם ימים לקח זמן רב לחדשות להגיע ממקום למקום, ומקצה עולם אחד לקצהו השני. לכן, ידיעות על הגירושים, המחנות, ומה שהתרחש בתוכם – הגיעו למדינות המערב ולארה"ב לאחר זמן רב. גם אז, היו ידיעות בודדות בעמודים האחרונים של העיתונים, אשר קל היה להתעלם מהן.

גם בתוך גרמניה, אנשים שגרו מרחק זריקת אבן מהמחנות עצמם – לא תמיד חשדו שמתרחש משהו שלא כשורה, ולא התעוררו כאשר אלפי אנשים הוצאו מבתיהם בחשכת הליל, או אפילו באור יום.

היום, מנסים לטעון, זה לא היה קורה. לא בעידן האינטרנט, וה-Web 2.0 - כאשר הגולשים והבלוגרים הם "אנשי השנה" של מגזין טיים. לא כאשר יש "דמוקרטיזציה של המשאבים" ו-"desktop publishing" - פרסום חדשות מהבית. לא כאשר יש מצלמות סלולריות, חיבורים אלחוטיים לאינטרנט בכל פינה, רשתות חברתיות ו-RSS שמטרתם להביא אלינו את המידע כמה שיותר מהר ויעיל.

אל תטעו - זה עלול לקרות גם היום

אבל זו טעות. גם היום זה היה קורה. למרות כל הקדמה - ה"טכנולוגיה אינה עושה את האדם" אלא ההיפך. גם היום, כאשר מידע זורם במהירות האור, וישנם דיווחים בזמן אמת, ותמונות וקטעי וידאו ביתיים שמתעדים את הזוועות באתרי השיתוף – לא כל כך קשה לעצור את המידע בדרכו ולמנוע ממנו לעבור.

כבר ראינו זאת בצנזורה של האינטרנט בסין, החסימה המוחלטת של האינטרנט בצפון קוריאה, חסימת אתר שיתוף הווידאו YouTube בטורקיה, בתאילנד, ואפילו באוסטרליה, מעצר של בלוגרים במצרים ועוד ועוד - מדי שנה נוספות מדינות לרשימת "אויבות האינטרנט" של עיתונאים ללא גבולות, בגלל היחס הבעייתי שלהן לחופש הביטוי ברשת. אז נכון שזו לא חסימה באופן מוחלט ולא לנצח – אבל זה מספיק.

עידן של עודף מידע

גם כאשר המידע זורם – הוא אינו תמיד אמין. די להזכיר את התמונות ה"מתוקנות" בפוטושופ של מלחמת לבנון השנייה. ובכלל – למרות האינטרנט וה-Web 2.0, האמריקני הממוצע עדיין לא יודע למה לעזאזל ישראל פתחה במלחמה נגד לבנון, סתם כך בלי סיבה.

גם כאשר המידע זורם – כל אחד קורא את מה שמזדמן לו – אנחנו מוצפים במידע, וקל מאוד למידע "לפספס" אותנו; בייחוד אם כבר הגענו לשלב של מידע על פי דרישה, כמו עמוד בית מעוצב לפי טעמנו, או RSS שדוחף למחשב שלנו רק מידע אודות טכנולוגיות ירוקות, כוכבי הוליווד או שוק ההון. כי באמת, למי יש זמן לקרוא את הכל?

בלוגרים משפיעים?

גם כאשר המידע זורם – חשוב לאן הוא זורם. הבלוגרים, כוחה האמיתי של מהפיכת האינטרנט, לא תמיד נשמעים ב"מהדורת השבט". לעיתים (בייחוד כאשר הם "מציקים" עם נושאים קשים) הם נדחקים לקרן זווית של בלוג בעל רייטינג נמוך ב-Technorati - מנוע חיפוש לבלוגים.

אז, הם לא יותר משפיעים מאותן ידיעות על "מחנות עבודה בגרמניה" שהתחבאו בפונט בגודל שש נקודות, בעמוד 38 של עיתון הוושינגטון פוסט בשנת 1940. גם אם לא, אז עדיין יבוא מי שיאמר ש"בלוגרים אינם עיתונאים" ולכן אינם אמינים.  וגם כאשר המידע זורם, ומגיע ונקרא - לא תמיד יש כוח לעשות מעשה אמיתי, וקל יותר לחכות למשדר, ולתרום באמצעות SMS. 

אז למרות האינטרנט, והקידמה – גם היום זה היה קורה - העולם היה שותק. אם תקראו קצת על דרפור, וגם אחרי שחברת גוגל עדכנה את התמונות של הריסות הכפרים בתוכנת Google Earth, אולי תגיעו למסקנה שגם היום זה כבר קרה.