גרוש ורווקה: הוא כבר היה בסרט הזה, אני טרם
לתפישתי, הקושי העיקרי הוא ההבדלים בגישה לאהבה, לזוגיות ונישואים. שניים שעומדים על אותו קו, כל אחד בקצה אחר. אם נחליט לאמץ את הרעיון של "חיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה", אשליה שמפמפמים לנו מגיל צעיר, הרי שפרק א' נמצא לפני הניפוץ שלה, בעוד שפרק ב' התעורר ממנה
לתפישתי, הגרעין של הקושי בחיבור בין פרק א' לפרק ב' הוא בהבדלים בגישה לאהבה, לזוגיות ולמוסד הנישואין. שניים שעומדים על אותו קו, כל אחד בקצה אחר. אם נחליט לאמץ את הרעיון של "חיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה", אשליה שמפמפמים לנו מגיל צעיר, הרי שפרק א' נמצא לפני הניפוץ שלה, בעוד שפרק ב' התעורר ממנה.
בבסיס של כל אחד מאיתנו טמונה כנראה התפישה הרומנטית שאהבה היא לנצח. כל אחד שמצא עצמו מתחת לחופה, או כל דבר חלופי, יאמר שכאשר אמר את המילים בפעם הראשונה, הוא האמין בכל ליבו שזה לכל החיים. הוא לא רק האמין, זה מה שהוא רצה. אדם שיוצא ממדרגות הרבנות לאחר טקס גירושים הוא אדם שהפנים על בשרו, שאין דבר כזה לכל החיים. אהבה לא תמיד מנצחת, והמציאות עולה על כל דמיון שאגדות הילדים ניסו למכור לנו.
גרוש מכיר את כל התחנות בדרך החוצה
לא רק שהוא יודע כי שום דבר אינו לכל החיים, הוא מכיר את הדרך החוצה - הוא הלך בה פעם אחת לפחות. אחת הסיבות שאנשים בעד מוסד הנישואים ישמיעו, היא שעיקר ההבדל בין זוג שחי יחד לבין זוג נשוי הוא הקלות של הפירוק. לפרק זוגיות זה אף פעם לא קל, וההיבט הרגשי דומה בשני המקרים. אבל לפרק זוגיות "ממוסדת" זה תהליך קשה, ארוך ומלא תחנות בדרך. ההחלטה כבדה יותר, המשמעות עמוקה יותר. יש שיאמרו כי היעדר המסגרת המחייבת, לא בהיבט הרגשי שלה, יכול לעודד סוג של פזיזות. גבר גרוש הוא אדם שמכיר את כל התחנות בדרך החוצה.
לא משנה כמה מקרי גירושים אכיר מקרוב, לכמה סיפורים איחשף, אני עדיין בוחרת להאמין, שכשאני אעמוד מתחת לחופה עם בן זוגי, זה יהיה לכל החיים. כל מחשבה פחות מזה לא נראית לי נכונה למעמד. אני עוד אוחזת בגישה הרומנטית של "הם חיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה".
שנינו נאמין באהבה, כל אחד מזווית אחרת
מהדברים למעלה מצטיירת תמונה לא קלה שיוצר מפגש בין גרוש לרווקה. הוא מביא את העולם שלו, ואני את העולם שלי, ושני העולמות האלה שונים בתכלית. שנינו נאמין באהבה, כל אחד יאמין בה מזווית אחרת. שנינו נדע שאסור לקחת זוגיות כדבר מובן מאליו, כל אחד מכיוון אחר. שנינו נגיע עם צלקות עבר, שלו משפיעות על עתיד האשליה מהאגדות שלי. בי יש סוג של נאיביות, ובו יש סוג של מרירות. אני מאמינה במוסד הנישואים, והוא – ייתכן שכבר איבד את האמונה. אדם שהתגרש זה אדם זהיר יותר, שקול יותר, ספקן יותר. הוא לא ימהר לעשות את "הטעות הזאת" שוב, אם בכלל.
לתוך כל זה נכנס לפעמים גם גורם נוסף, הילדים. אם התפישה הרומנטית אומרת שצריך לחוות הכל יחד, בפעם הראשונה, הרי שגבר גרוש עם ילדים כבר חווה שני דברים חשובים בלעדיי: את החתונה ואת הולדת הילד הראשון.
עליי לקבל את ילדיו כאילו הם ילדיי
ולא רק שאני צריכה לבחור בו, באהבה שלו, בחיים איתו, עליי לקבל את ילדיו כאילו הם ילדיי. לא משנה כמה את בשלה ומוכנה לילדים, לקבל אותם, בגילים משתנים, מאשה אחרת ואהבה אחרת של אהובך, זה לא קל. הפחד שהילד הראשון שלי יהיה מספר איקס אצלו. ההשפעה של זה על היחס לילדים, המשותפים ומנישואיו הקודמים, ההתמודדות עם זה מבחינתו.
באותה מידה, גבר גרוש עם ילדים צריך לבחון ולבחור את האשה שאיתו, בפרמטרים זהים מהכיוון השני. לא רק לשאול עצמו 'האם אני רוצה שהיא תהיה אם ילדיי', אלא 'האם היא מתאימה להיות סוג של אמא לילדים שכבר יש לי'. רווקה לא נמדדת רק על פי "כישוריה" האישיים, אלא גם בכישוריה ההוריים. ואיך באמת אפשר למדוד אדם שאינו הורה ועד כמה הוא מתאים? ואני אפילו לא נכנסת לצד השלישי, שלעיתים הוא המכריע במקרים אלו: הצד של הילדים עצמם.
תחשבו מה קורה לנו כשאנחנו צופים פעם שנייה בסרט טוב שכבר ראינו, עם אדם שעוד לא ראה אותו. מתרגש, מהופנט למסך, במתח, מלא ציפייה ונהנה מכל רגע. אבל אנחנו במקום אחר. הוא עוד לא יודע את מה שלנו ידוע כבר. הוא שבוי בקסם של הפעם הראשונה, אנחנו כבר לא.
מתוך הסיטואציה הזאת עולה היתרון הבולט שיש לאלה שהתעוררו מן האשליה. הידיעה כי דבר אינו לכל החיים יכולה לחזק את ידיהם, לא בהכרח להרפות. אדם שחווה על בשרו פירוק משפחה, יודע כי כל רגע זה יכול להתפוצץ לו בפרצוף, ולכן הוא ישקיע יותר, ייתן יותר ויעבוד קשה יותר לשמר את הזוגיות. זה אדם שרכש תובנות, שלרווק/ה לא היתה אפשרות לרכוש. הוא מכיר את כל החורים והסדקים, הוא נפל בגללם בעבר, הוא יעשה כל מה שביכולתו להימנע מכך. הוא יזהה הרבה יותר מהר מצבים מסוכנים ובעייתיים. יהיו לו כלים הרבה יותר חזקים ונכונים להתמודד איתם. והכי חשוב, זה אדם שמבין שהטבעת אינה אומרת דבר. כפי שכתבו גילי בר ויעל דורון, הוא בוחר כל יום מחדש את הקשר.
אני מניחה שבבסיס של כל הדברים האלה, הכל מסתכם באדם עצמו. יש אנשים שהם "חיות זוגיות", וגם אם חוו גירושים, מכוערים ככל שיהיו, הם לא יוותרו על אהבה. אבל עדיין קשה לי להרפות מהמחשבה המעיקה, שאולי יום יבוא ואמצא עצמי מתחת לחופה עם אדם, שכבר היה בסרט הזה וראה את הסוף שלו.
