המועמדים שמתחרים על לב העם הצרפתי
12 מועמדים מתמודדים על הבחירות לנשיאות צרפת ששיאן מחר, אך רק ארבעה בולטים מעל האחרים. מועמד הימין המתון סרקוזי, מועמדת הסוציאליסטים רויאל, מועמד המרכז ביירו ואיש הימין הקיצוני לה פן. מהארבעה יצאו שניים לסיבוב השני ב-6 במאי. השאלה הגדולה היא מי, שכן כ-40 אחוז מהבוחרים טוענים שטרם החליטו
ההצבעה בבחירות לנשיאות צרפת החלה כבר היום (שבת) בטריטוריות הצרפתיות השונות ברחבי העולם אך רוב 44 מיליון בעלי זכות הבחירה בצרפת ילכו רק מחר לבחור את יורשו של ז'אק שיראק בארמון האליזה. ביום שישי הסתיימה סופית מערכת הבחירות והסקרים האחרונים מצביעים על מאבק צמוד בצמרת המירוץ אלא שההערכות הן שכ-40 אחוז מהבוחרים טרם החליטו עבור מי להצביע. בשבת, כשהאיסור על תעמולה פומבית יהיה בתוקף, תהיה להם הזדמנות להרהר ולהכריע למי יתנו את קולם. 12 מועמדים רוצים לעמוד בראש הרפובליקה; אלו ארבעת המובילים:
גבר-גבר. ניקולא סרקוזי
ניקולא סרקוזי נראה כמי שסימן את הנשיאות כבר בתחילת דרכו הפוליטית למרות שהודה פומבית בשאיפתו זו רק לפני ארבע שנים. הוא אמר אז שהוא חושב על זה כל יום "ולא רק כשאני מתגלח". נדמה שמאותו יום הוא נמצא במסע בחירות מתמיד ובשנים אלה הפך לפוליטיקאי הכי מדובר בצרפת – הכי פופולרי והכי שנוא בעת ובעונה אחת.
סרקוזי. אוהבים, אבל גם חוששים (צילום: רויטרס)
"סרקו", בן 52, מסמל בעיני רבים – והוא טורח להבליט זאת – את הצרפתי החדש: בן המהגרים שטיפס במהירות בסולם הפוליטי והיה ראש עיר בגיל 28. משם הוא דילג לפוליטיקה הארצית אך בשונה מעמיתיו לא למד בבית הספר הגבוה לניהול – ה"טירונות" של כמעט כל חברי האליטה הפוליטית בצרפת. הוא היה חבר פרלמנט בגיל 34 ושר בגיל 38.
עוד על הבחירות בצרפת:
- סקרים אחרונים: סרקוזי ורויאל צמודים
- לצרפת דרושים מועמדים כריזמטיים לנשיאות האם שיראק תמך בסרקוזי בתמורה לחנינה?
- סרקוזי: לא טענתי שפדופיליה היא פגם מולד
את צעדיו הראשונים בזירה עשה כבן טיפוחיו הנאמן של הנשיא שיראק. אלא שב-1995 הושלך למדבר הפוליטי לאחר שהפנה עורף למטיבו ותמך ביריבו אדואר בלאדור במועמדות המפלגה לנשיאות. שיראק אמנם הזמין אותו שוב לקבינט ב-2002 אולם היחסים בין השניים מעולם לא שוקמו, ונרמז אפילו שתיקי האוצר והפנים שקיבל היו למעשה מלכודת מתוחכמת.
אך סרקוזי לא נפל למלכודת; להיפך. כשר הפנים הקפיד הפוליטיקאי הנמרץ, אשף התקשורת הישיר והבוטה, להפגין יד קשה נגד מפירי חוק ולדבר גלויות על בעיות המהגרים בצרפת. הציבור, שנאבק בחוסר הביטחון האזרחי והיה מלא מירמור נוכח בעיות האבטלה וההגירה - החזיר לו אהבה.
המפנה חל על רקע המהומות בפרברי המהגרים בקיץ 2005, אז החלו צרפתים רבים להסתייג מהעמדות הנוקשות. עד היום לא שכחו לו כיצד כינה את מפירי החוק "אספסוף" ועד היום הוא מנסה לנער מעליו את התדמית של "השוטר מספר 1" ולפוגג את החששות של רבים מאופי המשטר תחת שלטונו. בנאומי הבחירות שלו הוא אומר שהשתנה, וגם מבטיח לגדוע את המסורת הפוליטית המסואבת והמושחתת לטובת שינוי מרענן. בה בעת הוא מקפיד "לנגן" על הערכים המסורתיים של משפחה וגאווה לאומית.
עמדותיו הפוליטיות הבינלאומיות, ביחס לאיראן ולמזרח התיכון למשל, נגזרות ממושאי הערצתו; הוא העיד על עצמו שהוא מעריץ את אמריקה ואת טוני בלייר – לא בדיוק הקרואסון והקפה או-לה של הציבור הצרפתי. מבקריו מהשמאל אף טענו שמדובר בניאו-שמרן עם דרכון צרפתי, למרות שהוא הבטיח שלא יהיה חותמת גומי של הבית הלבן. בכל אופן, עמדותיו הפרו-ישראליות בנושאים שונים מסבות קורת רוח בירושלים. יהדותו (מצד אמו) מבטיחה לו לפחות חלק מהקול היהודי, אך ייתכן שתכשיל אותו דווקא בקרב מצביעים מוסלמים.
בסקרים הוא הוביל לכל אורך מסע הבחירות, אך תמיד בפער זעום שהלך והצטמצם לקראת סוף המירוץ. הוא ככל הנראה יעלה לסיבוב השני אך במחנה שלו חוששים כעת שמועמדת הסוציאליסטים רויאל עלולה לעקוף אותו בקו הסיום ולתפוס את המקום הראשון בסיבוב הראשון – מהלך שיעניק לה תנופה גדולה ברגע האמת ב-6 במאי. התסריט הגרוע יותר עבורו - הגם שיש הטוענים כי סבירותו פחותה – הוא ניצחון של מועמד המרכז ביירו על רויאל בסיבוב הראשון. סקרים רבים גורסים כי בקרב "ראש בראש" ביניהם יצא סרקוזי כשידו על התחתונה.
המהפכה הצרפתית. סגולן רויאל
גם אם לא תהיה לבסוף נשיאת צרפת, סגולן רויאל תצא מנצחת מהבחירות לנשיאות ולו רק משום שעשתה את מה שלא נעשה מעולם: היא נכנסה בדלת הקדמית למועדון הבנים של הפוליטיקה הצרפתית, ובעוברה בפתח קרעה בהפגנתיות את השלט עליו נכתב "הכניסה לנשים אסורה".
כשהיא נישאת על גלי החדשנות והכמיהה לשינוי היא פילסה את דרכה לקדמת הבמה הפוליטית מעמדה כמעט אנונימית. עם חיוך מצודד, נחישות ואסרטיביות היא גברה כמעט בקלות על ותיקים, מוכרים ומנוסים ממנה במפלגה הסוציאליסטית – שרים וראשי ממשלה לשעבר, עם מחנה פוליטי מגובש ומנגנון משופשף. הרבה נשים התמודדו לפניה ומתמודדות גם כעת על הנשיאות, אך אף אחת מהן לא ציפתה או מצפה להיבחר.
סגולן רויאל. ברוכה הבאה למועדון הגברים (צילום: איי.פי)
הטיפוס הקשה לצמרת החל עוד בצעירותה, כשגדלה עם אב קצין תותחנים שוביניסט ושבעה אחים. באוניברסיטה פגשה את פרנסואה הולנד, אבי ארבעת ילדיה, ולימים מזכ"ל המפלגה הסוציאליסטית. בגיל 29 שימשה יועצת בארמון האליזה, בגיל 34 חברת פרלמנט ובגיל 38 מונתה על ידי פטרונה, הנשיא המנוח מיטראן, לשרה לאיכות הסביבה, ולשרה הזוטרה לעניני חינוך וענייני משפחה. כעת, בגיל 53, "סגו" רוצה את המשרה הבכירה מכולן.
כבר בתחילת מסע הבחירות שלה הפכה עובדת היותה אישה למושא ההתקפות המיידי. "מי ישמור על הילדים?", תהה יריבה למפלגה לורן פביוס; "עדיף שתקרא מתכונים", הטיח יריב אחר, דומיניק סטרוס-קהן; היא מצידה השתדלה ללכת על הגבול: אמרה שאינה רוצה שיבחרו בה רק מפני שהיא אישה, אך דאגה גם להבליט את ניסיונות יריביה לתקוף אותה רק בשל כך.
לכל אורך הדרך התייחסו אליה מתנגדיה כאל תוצר הזוי של סקרי הפופולריות והתקשורת, עננת צמר גפן ממותק שאין בה כלום מלבד חיוך שכובש לבבות ותגובות לעוסות שנכתבו בידי להקת יועצים ממולחים. טענו שניסיונה מועט, שתוכניתה הפוליטית לא מציאותית ושבנושאים המהותיים היא מציגה עמדות מעורפלות וקלישאות חבוטות.
היה לה לבטח קל יותר לו הייתה מוכיחה אותם על טעותם אבל גם כאן היא התקשתה ועלתה על שורת מוקשים דיפלומטיים. היא התעלמה כשאיש חיזבאללה השווה את ישראל לנאצים ("לא שמעתי"), השמיעה עמדות שנויות במחלוקת בסוגיית הגרעין האיראני, הביעה תמיכה בעצמאות חבל קוויבק בקנדה, צוטטה חולקת שבחים למערכת המשפט הסינית (שיאנית העולם בהוצאות להורג), ובנאום חשוב נתפסה בקלקלתה כשהמציאה מילה שלא הייתה קיימת קודם בשפה.
ואולם, דווקא הניסיון שלה לבדל את עצמה מהפוליטיקאים הוותיקים רשם הצלחה, בעיקר על רקע הבדלי האישיות הניכרים בינה ובין יריבה הבוטה והנוקשה סרקוזי. כשהוא נשא נאומים לוהטים ופרש תוכנית פוליטית סדורה, היא יצאה למסע ברחבי המדינה כדי "להקשיב לרצונו של העם", ולשתף אותו במשחק הפוליטי. מבקריה טענו בלעג שמדובר בתכסיס שיווק ריק מתוכן אך הציבור הכמה לשינוי, שחש שקולו אינו נשמע, דווקא קיבל את היוזמה בחום.
אולי הקשיים המרובים הללו חישלו אותה, שכן חרף כל המכשולים הצליחה רויאל להיצמד בסקרים לסרקוזי לכל אורך המירוץ. היא הוכיחה שהיא מתמודדת עיקשת, שיכולה לסחוף אחריה ציבור מצביעים משמעותי, ובשלהי המירוץ נותר לה עוד כוח עד כדי חשש אמיתי במחנה הימין שמא תצליח אפילו לתפוס את המקום הראשון בסיבוב הראשון.
השמאל הצרפתי זוכר היטב את תקדים "21 באפריל", כשהפילוג במחנה איפשר לאיש הימין הקיצוני ז'אן-מארי לה-פן להעפיל לסיבוב השני מול שיראק על חשבון ליונל ז'וספן ובשל כך ימהרו רבים להטיל את קולם עבורה, גם אם המצע שלה אינו תואם את ציפיותיהם. הדבר היחיד שעשוי להעיב על המהלך המזהיר שלה יהיה אם לבסוף לא תצליח להעפיל לסיבוב השני, שכן אז יוכלו המרקדים על דמה הפוליטי לחייך ולהגיד "אמרנו לכם".
הקלף המשוגע. פרנסואה ביירו
השמאל מתעב את סרקוזי אבל לא כולם סומכים על רויאל. הימין המתון חושש מסרקוזי אבל לא רוצה לראות את השמאל באליזה. בסדק הזה, שהלך והתרחב, נכנס פרנסואה ביירו, איש מפלגה המרכז הקטנה UDF, והצליח תוך חודשים ספורים להפוך ממועמד שולי לשחקן מפתח בדרמת הבחירות הצרפתית עם 19 אחוזי תמיכה ומקום שלישי קבוע בסקרים. מכנים אותו "הקלף המשוגע" שכן אם יצליח להעפיל לסיבוב השני על חשבון רויאל או אולי סרקוזי, הציבור יעדיף להעניק לו את הנשיאות. בהתחשב בעובדה שעד פברואר איש כמעט לא שמע עליו, זה עשוי להיות בהחלט מהלך מבריק.
הפוליטיקאי בן ה-55 הוא בן למשפחת חוואים ומגדלי סוסים מדרום-מערב צרפת, שמגדיר ומציג את עצמו כאיש אדמה למרות שבילה לא מעט שנים במסדרונות הפוליטיים של פריז. את דרכו הפוליטית החל כיועץ לשר החקלאות ובשנות ה-80 נבחר לראשונה לפרלמנט. ב-1993 מונה לשר החינוך תחת מיטראן ושיראק, וכשהתמודד על הנשיאות ב-2002 הגיע למקום הרביעי.
ביירו אינו בוחל במלים כדי לתאר את מצבה העגום של הפוליטיקה והחברה הצרפתית, הנשלטת לדבריו על ידי אוליגרכיה כלכלית בורגנית, התקשורת והאליטה הפוליטית שאינם קשובים לצרכי האזרחים. הוא מגנה בחריפות את הנטיה של הצרפתים להפגין נאמנות עיוורת לשבטים הפוליטיים המסורתיים של ימין ושמאל, וקרא למהפכה חברתית שתוציא את צרפת מהבוץ על ידי איחוד כוחות רב מפלגתי, ושינוי שיטת הבחירות לפרלמנט, כדי לתת ייצוג אמיתי יותר לבוחרים.
עמדותיו אמנם קרובות יותר לאלו של מפלגת השלטון הימנית המתונה UMP מאשר לסוציאליסטים אבל הוא הקפיד לכל אורך מסע הבחירות להלך על הסף ולקרוץ לבוחרים משני המחנות. על רקע הקרקס התקשורתי שסבב את שני המועמדים המובילים במירוץ, וחוסר הנחת של חלקים גדולים בציבור מעמדותיהם בנושאים השונים, הפכה תוכניתו לאפשרות מציאותית עבור מצביעים רבים.
בשלהי מערכת הבחירות, כאשר כוכבו החל לדעוך מעט, הועלו בכירים סוציאליסטים את האפשרות שיחבור לרויאל כדי לנצח את סרקוזי. גם רויאל וגם ביירו דחו את התוכנית והוא אמר שהוא מאמין בכל ליבו שניתן לשבור את המסורת ולעשות מהפך. ואולם, אם בכל זאת לא יעפיל לסיבוב השני, צפויים גם רויאל וגם סרקוזי לחזר אחריו כדי לזכות בתמיכת המחנה שלו. במצב הזה, ייתכן שיצליח להתברג לעמדת השפעה בכירה בממשלה הבאה.
הוא נחשב למועמד הכי פרו-אירופי מכולם, שתומך בהידוק השמיכה הכלל אירופית על הרפובליקה. נוכח ההתנגדות העזה בציבור לחוקה האירופית, ייתכן שיאלץ לשקול את צעדיו. הוא נחשב גם למועמד הכי פרו-ישראלי מכולם, ויחד עם מפלגתו התנגד להחלטות המגנות את ישראל בפרלמנט.
הקרוקודיל הזקן. ז'אן-מארי לה פן
פרשנים טוענים כי הבחירות לנשיאות הפעם הן בלתי צפויות לגמרי, שהמירוץ הצמוד ושיעור המתלבטים הרב מקשה על כל ניסיון לתת תחזית אמינה. בדבריהם נשמעים הדים לזיכרון הצורב של בחירות 2002, אז הדהים מועמד הימין הקיצוני ז'אן-מארי לה פן את כל הסוקרים והמומחים, ניצל את הפילוג בקולות השמאל, גבר על ליונל ז'וספן עם רק 16 אחוז מהקולות והעפיל על חשבונו לסיבוב השני נגד שיראק. ההתגייסות נגד לה פן חצתה אז מחנות ועמדות ושיראק ניצח עם 82 אחוזי תמיכה, אבל התקדים הזה עדיין מרחף כצל גם מעל מערכת הבחירות הנוכחית.הסקרים מעניקים ללה פן רק 14 אחוזי תמיכה והוא מדורג רביעי בין המועמדים אבל רבים קוראים אותם בספק, המתלבטים רבים מדי ומנהיג "החזית הלאומית" בן ה-78 הוא שועל קרבות ותיק ומפתיע. אפשר להניח שגם הפעם, בהתמודדות האחרונה שלו על התפקיד, הוא לא יזכה להיכנס לארמון האליזה כמנצח, אבל רבים חוששים שהוא עדיין עשוי להפתיע ולהעפיל לסיבוב השני.
אם תשאלו את לה פן הוא יישבע שהוא עומד לעשות בדיוק את זה; שיחולל מהפך בישורת האחרונה, יפיל את כל הסוקרים פעם נוספת ואפילו יצליח טוב יותר מבעבר. הוא זוקף את השיפור בסיכוייו במהומות הפרברים של 2005, ובסקרים שהראו לאחרונה שרבים בציבור הצרפתי מסכימים עקרונית עם דעותיו על המהגרים והאלימות והיחס לאירופה.
לה פן נולד ב-1928 והצטרף לליגיון הזרים ב-1954. ב-56 החל את הקריירה הפוליטית בפרלמנט. ב-72 הקים את "החזית הלאומית" ושנתיים מאוחר יותר התמודד לראשונה על הנשיאות. צרפת שינתה מאז את פניה אך לה פן טוען שעמדותיו לא השתנו באופן ניכר. הוא אינו סומך על נתוני הממשלה בכל הנוגע לפשע, אבטלה, גירעון ואפילו אוכלוסיה, ורוצה לערוך מפקד נרחב כדי לאמוד מחדש את פניה של צרפת.
הוא רוצה לשנות את שיטת הבחירות לפרלמנט, לבטל את מס ההכנסה, להחזיר את עונש המוות ואת האיסור על הפלות. לשני המובילים במירוץ אין לו אלא לעג. הוא טוען שמצעיהם זהים לחלוטין ואינם נותנים מענה לבעיותיה של המדינה.
הוא הואשם לא פעם באנטישמיות, בעיקר לאחר שאמר ב-87 שתאי הגזים היו פרט קטן במלחמה – אמירה עליה נתבע ונקנס. גם במערכת הבחירות הנוכחית שיבח את משתף הפעולה עם הנאצים מוריס פאפון ואמר ששיראק טעה כשהתנצל על גירוש היהודים מצרפת בתקופת וישי.
אך כתמיד, לב הקמפיין שלו ממוקד בנושא ההגירה, בה הוא רואה את הרעה החולה של החברה הצרפתית והאירופית בכלל. הוא מאשים את המהגרים בשחיקה בשלטון החוק, באבטלה ובהידרדרות החינוך. הוא טוען שהאיסלם מהדק את אחיזתו על החברה הצרפתית "האמיתית" ורוצה לגרש את רובם. ועם זאת, הוא דוחה בתוקף טענות על גזענות וטוען שאינו ימני קיצוני אלא שכל המפה הפוליטית זזה שמאלה. "אינני שונא זרים", הוא אומר. "אני אוהב את צרפת".
גילו לא נטל ממנו הרבה מהלהט שהפך לסימן ההיכר שלו, אך הוא מתעייף מהר יותר. לפיכך נהג במהלך הקמפיין להופיע רק בעצרות גדולות ואת עבודת השטח השאיר לסגניתו במפלגה, בתו מארין, שגיבשה תדמית "מרוככת" למפלגה, וניסתה לצוד קולות גם בשדות לא מוכרים כמו בקרב המהגרים, השחורים וגם היהודים. אופיה של המערכת הצרפתית אינו מאפשר לאמוד את שיעורי התמיכה המגזריים בו אולם ידוע שישנם יהודים שתומכים בו בעיקר על רקע חשש מהאיסלם המתעצם בצרפת.
