אני, אמא ומכבי נתניה

קחו הפסקה לרגע ותשמעו סיפור מרגש על זיקה נוגעת ללב בין אמא, בן וקבוצת כדורגל. סמל יונתן שרעבי ז"ל, אוהד שרוף של מכבי נתניה, נהרג במלחמת לבנון השנייה אחרי פגיעת טיל נגד טנקים בכפר א-טייבה.

לכל אחד יש קבוצת כדורגל אהובה, אך עבור יונתן זאת היתה אהבת אמת מהסוג הטהור ביותר. מאז תחילת דרכו, הבחירה של יוני לא היתה קלה. נתניה ידעה עליות ובעיקר ירידות, בדרך כלל כשהיא בשפל, מגמגמת ומאכזבת מדי שבת. המשפחה לא הצליחה להבין את ה'שריטה', אבל הבן הצעיר המשיך בשלו. תופס טרמפים למשחקים, מארגן נסיעות, הכל כדי להגיע להיכל האושר הפרטי, איצטדיון 'הקופסא' של נתניה.

"אמא את רואה, זאת הקופסא, זה הסם שלי" (צילום: באדיבות מש' שרעבי)

"לא פעם אמרנו לו - יוני, תעזוב אותך, אבל הוא לא נשבר לרגע", נזכרת אמו של יוני, ירדנה שרעבי, כשהיא מצטטת את בנה: "אבל אז הוא תמיד היה אומר לי, 'אמא, ספינה טובעת לא נוטשים, זאת נאמנות. לא חוכמה להיות אוהד של קבוצה שהיא בטופ'".

מגיל צעיר הלך יונתן למשחקים של נתניה, נדבק מאחיו גיא. הוא היה נוסע באוטובוסים, מבקש טרמפים, הכל רק כדי להגיע למגרש. אחרי שהוציא רישיון, היעד הראשון אליו לקח את אימו ירדנה היה כמובן לקופסא. "אני לא אשכח את הנסיעה שלנו למגרש, נסעתי איתו הוא לקח ימינה ברמזור ולפתע נגלה לפניו האור,  'אמא את רואה, זאת הקופסא', העיניים שלי נצצו, הפכו רחבות. הוא אמר לי 'זה השער שדרכו אני נכנס לאיצטדיון, זה הסם שלי, זה החיים שלי'.

הבוקר שניתק את הקבוצה מיוני

בבוקר של ה- 3 באוגוסט 2006 אהדתו של יוני נקטעה בטרם עת, כשנהרג מפגיעת טיל נגד טנקים. אומנם, נתניה איבדה את אחד האוהדים המסורים שלה, אך אימו לא השלימה עם הניתוק והחליטה להמשיך את דרכו.

המג"ד, ר', שהיה מפקדו של יוני, לא יכול היה לשכוח את האוהד הכי שרוף של נתניה: "הוא היה בן אדם שמח, תמיד שמעו אותו, טיפוס מורגש. תמיד במצב רוח טוב, תמיד היה עליו משהו של מכבי נתניה.  גם במהלך קרבות, עם קור הרוח שלו, הוא תמיד חייך".

ירדנה שומרת על הגחלת

זה היה סוף שבוע מאוד חמוץ ב-'קופסא'. יוני המתין בדריכות לפתיחת העונה, לחלומות של עונה מוצלחת, לפירות שתניב ההשקעה של דניאל יאמר, אבל האבל הגדול שהותיר מותו העציב אוהדים רבים. האיצטדיון כולו כיבד את זכרו בדקת דומייה והנפת שלטים ביציעים. באותה שעה, משפחתו של יוני ישבה שבעה וירדנה כבר הביטה קדימה - היא ממש לא הסכימה להזניח את הקבוצה, שהיתה עולם ומלואו עבור בנה.

"יוני לעולם לא התייאש מנתניה, הוא לא נשבר" (באדיבות משפחת שרעבי)

אחרי מספר שבועות היא הגיעה עם בעלה ובניה ל-'קופסא', לצפות במקור האדרנלין שסינוור את יוני, וחוותה סוג של 'הארה'. "כשנתניה כבשה שער, ירדו לי דמעות של אושר, הרגליים שלי רעדו. הבנתי בפעם הראשונה מה מכבי נתניה עשתה לבן שלי, איך הוא היה מחובר אליה כל כך חזק".

בקבוצה לא שכחו את יוני ומתכוונים לקרוא לאחת מקבוצות הנערים במועדון על שמו, האם ירדנה התרגשה מהמחווה: "הנהלת הקבוצה עשתה מעל ומעבר", היא נפעמת, "הם היו זמינים בכל רגע, תמכו ועזרו לי ברגעים הקשים ואני מודה לכולם על כך".

"היום אני כבר לא יושבת עם השרופים כמו פעם", מגלה ירדנה, אך מוסיפה: "דבר אחד אני יודעת, שלנצח הקבוצה שאיתה אני אהיה, תהיה מכבי נתניה, עמוק בלב".