צרפת: רוצים שינוי, אבל מפחדים

הבחירות הנוכחיות לנשיאות צרפת פותחות פרק חדש בתולדות הרפובליקה, אחרי 12 שנות שלטונו של ז'אק שיראק. איש מבין המועמדים אינו נשיא מכהן או ראש ממשלה, ולמרות שהם אינם "טירונים" פוליטיים, כולם - מלבד אולי לה פן - מסמנים "דם חדש" שנכנס לצמרת ההנהגה הצרפתית.

12 שנותיו של שיראק בצרפת עוד ייבחנו עמוקות על ידי ההיסטוריונים, אבל לכל ברור שצרפת צריכה - ואף רוצה שינוי. התקדים שבהתמודדותה של סגולן רויאל על התפקיד הנכסף - הפעם הראשונה בהיסטוריה הצרפתית שבה אישה עשויה להיבחר לנשיאות - מעיד יותר מכל על המיאוס שחשים בצרפת מאחיזת החנק של האליטה הפוליטית הוותיקה במושכות השלטון.

עוד על הסיבוב הראשון בבחירות לנשיאות צרפת:

• שיעורי הצבעה גבוהים בבחירות בצרפת
• המועמדים שמתחרים על לב העם הצרפתי
• ה"סבא היהודי" של סרקוזי קנה את לב הנתנייתים
• זה לא המצע, זה האישיות, טמבל!

רוצים שינוי, חוששים מרפורמות

יריבה הנמרץ של רויאל, ניקולא סרקוזי, הציב את המושג "קרע" במרכז מצע הבחירות שלו. גם הוא מעוניין לגדוע את כבלי השחיתות והסיאוב שמונעים, לשיטתו, מצרפת לרפא את מחלותיה ולחזור לגדולתה. וגם מועמד הפשרה פרנסואה ביירו קורא לצרפתים להצטרף אליו ב"מהפכה שקטה", לשבור את תבניות ההצבעה העיוורת למחנות המסורתיים ולחולל שינוי תפיסתי: שילוב כוחות בין ימין ושמאל בממשלת איחוד לאומי למען עתידה של האומה.

כרזות בחירות בפריז. רוצים להחזיר עטרה ליושנה (צילום: סי"צ)

אבל לשינוי יש תג מחיר פוליטי ברור. במשך שנים ניסתה ההנהגה הצרפתית להעביר רפורמות חברתיות וכלכליות בצרפת, ותמיד נתקלה בחומת התנגדות. דוגמא מצויינת ניתנה אשתקד, כשהממשלה ניסתה להעביר חוק להמרצת שוק העבודה על ידי הקלת תהליך הפיטורים של עובדים צעירים. הפגנות המוניות שחנקו את צרפת אילצו את הממשלה לגנוז לבסוף את התוכנית.

כ-3 מיליון בעלי זכות בחירה חדשים נוספו לציבור המצביעים מאז הבחירות הקודמות, וכמיליון מקרבם הם צעירים שמצביעים לראשונה. האבטלה הגבוהה בקרב הצעירים, האפליה והעוני שממנה סובלים בני המהגרים והמירמור שחשים רבים נוכח הפערים הגדלים והולכים בחברה, הפכו לפיכך לנושאים שבראש סדר היום. צעירים רבים הודו בראיונות לכלי התקשורת שיתנו את קולם למועמד שלדעתם יוכל להבטיח להם פרנסה ושיפור ברמת החיים.

הגירה במוקד

מהומות בני המהגרים מ-2005 מרחפות כצל מעל מערכת הבחירות. לא שכחו לסרקוזי את הבוטות שבה שיסה את המשטרה במתפרעים, וכינויי הגנאי שהטיח בהם. הדגש שלו על אכיפת חוק נוקשה, הדימוי הקשוח והתזזיתיות שלו גורמים לרבים - גם בקרב תומכי ימין המתון - לחשוש מאופיה של הרפובליקה תחת שלטונו.

לעומתו הפיצה רויאל חיוכים לכל עבר, ושידרה חמלה ורכות. אלא שבימין זילזלו ביכולתה להנהיג את צרפת, ואפילו בשמאל לא השתכנעו שיש לה הניסיון הדרוש למשימה. רצף התקריות הדיפלומטיות שלה במהלך הקמפיין לא סייעו לה להסיר מעליה את התדמית של מריונטה נוצצת אך חסרת יכולת אמיתית משלה.

סוגיית ההגירה גם היא נמצאת במרכז הדיון הציבורי. מועמד הימין הקיצוני ז'אן-מארי לה פן סבור שגלי ההגירה ששטפו את צרפת הציפו אותה בכוח עבודה זול והרסני, ובשכבה הולכת ומתרחבת של מוסלמים קיצוניים שאינם משתלבים בחברה ומשנים את אופיה של צרפת האמיתית.

גם סרקוזי התיייחס לנושא, והואשם בגזענות כשקרא להקים משרד ממשלתי לביקורת על ההגירה ולשמירה הזהות הלאומית. רויאל לעומתם קראה להרחבת הסיוע למהגרים, בחינוך ומציאת עבודה, ולהעלאת שכר המינימום כאמצעי לשיפור חייהם של המהגרים המתפרנסים מעבודות דחק שצרפתים שורשיים מסרבים לקחת. הבעיה הייתה שלא הצליחה להסביר כיצד תממן את המהלך.

בני מהגרים מפגינים במרסיי, אשתקד. בעיה של השתלבות? (צילום: איי.פי)

חוקה אירופית ואיחוד של מדינות אגן הים התיכון

בסביבה של שוק גלובלי, המשק הצרפתי שרוי במצוקה ומדמם חוזי עבודה ומכרזים לטובת הודו, סין וברזיל הזולות. סרקוזי הציע לטפל בבעיה, בין השאר, על ידי ביטול שבוע העבודה המקוצר של 35 השעות - קודש הקודשים של המשק הצרפתי - וביטול המסים על שעות נוספות. רויאל וביירו הציעו להפחית את עלויות השכר לחברות וצימצום נטל המס.

סוגיות בינלאומיות כמעט שלא כיכבו במסע הבחירות וההבדלים בין שלושת המועמדים המובילים אינם רבים בתחום זה. סרקוזי ידוע בהערצה שלו לארצות הברית ולטוני בלייר ועמדותיו הבינלאומיות לפיכך ברורות למדי בסוגיות כמו איראן והמזרח התיכון. רויאל נצמדת לעמדות הסוציאליסטים המסורתיות אך הציגה במסע הבחירות עמדות שנויות במחלוקת הקוראות למנוע מאיראן טכנולוגיה גרעינית באופן גורף.

שלושת המועמדים המובילים סבורים שיש לכונן, לצד האיחוד האירופי, איחוד של מדינות אגן הים התיכון יחד עם ספרד, איטליה, פורטוגל, יוון וקפריסין. כולם בעד אימוץ של חוקה אירופית פשוטה יותר מזו שנדחתה אשתקד. ביירו וסרקוזי סבורים שיש להשאיר את טורקיה מחוץ לאיחוד האירופי ואילו רויאל סבורה שיש לבחון את הנושא בעתיד, ואינה רוצה להתחייב למהלך בינתיים.