לא רוצה לדעת כמה גברים היו לה לפניי (אמיליה - 2)

אני שונא ששואלים אותי מה אני חושב, ואיכשהו כבר הרגשתי לא נוח עם אמיליה, הרקדנית היפה והשברירית שלי, שם במיטה בצימר בגליל. אני גם לא אוהב ששואלים אותי על ההיסטוריה שלי, ומאותה סיבה אני לא שואל על היסטוריה של נשים שאני יוצא איתן. לא מעניין אותי כמה היו לה לפניי, ואם הם עשו את זה בעמידה בתור לקולנוע או בחפוז בשירותים של הפאב השכונתי. זה לא ענייני, ומה שאתה לא יודע לא כואב לך.

אבל עם אמיליה הסתבכתי, כי כבר לא יכולתי להגיד לה "טוב, לא מעניין אותי". גילגלתי אותה על הגב, הנחתי אצבע על הבטן שלה ואמרתי "מממ..... בואי נראה מה הסוד הכי גדול שלך" ונישקתי אותה. אחר כך הנחתי עליה את הראש וחשבתי שזהו. ואני לא יודע מאיפה זה בא, באמת. איך קברתי אותנו, פתאום משום מקום. בלי שום סיבה, ממש סתם, שאלתי, "אז עם מי היית במלון? עם החבר הראשון שלך?"

"לא", אמרה. היא צחקה ודחפה אותי הצידה, עכשיו היא רוכנת מעלי ומנשקת אותי. "למה אתה חושב שזה חייב להיות הוא?" מדגישה את המילה "הוא".

בום. "היא?????" שאלתי, בין שוק לצחוק ללא-יכול-להיות.

"לא!!!" אמרה, "למה לא הם?"

הפסקתי לנשום, הרגשתי כאילו שפכו לי דלי קרח על הראש, ואחר כך דלי של מים רותחים. ושוב. לא, חשבתי. לא את. בבקשה. לא את! מאיפה זה בא?!?!?! הילדה הטובה שלי! היא סתם מתגרה. אין סיכוי שבעולם.

אמיליה אמרה "הלו?" והייתי בדילמה. לא היתה שום תגובה שהייתי יכול להגיב חוץ מלשחק אותה אדיש, או לפחות איתה באותו ראש. רק שלא הסתגלתי לרעיון שבובת החרסינה שלי יכולה להזדיין. ועוד עם כמה גברים יחד. עד לפני פחות מדקה היא היתה יכולה רק לעשות אהבה! עוד קיוויתי שזה בגלל העברית שלה, אבל ידעתי שהעברית שלה מצוינת. לא ידעתי איך לצאת מזה, אז שאלתי "נו?" והיא אמרה "תגיד מה אתה רוצה לדעת". רציתי להגיד "אני רוצה לדעת למה הרסת לי את הבובת חרסינה שלי", אבל במקום זה אמרתי "הכל. ספרי לי הכל מהתחלה". והיא סיפרה, לעזאזל.

"רק לכם הגברים יש פנטזיה על שלישיה?"

אני בטח מבלבל כמה פרטים, מה שבטוח, זה התחיל בכך שהיא אמרה לי "מה אתה חושב? רק לכם הגברים יש פנטזיה על שלישיה? גם לי. רק עם שני גברים".  

רציתי לשאול "למה הרסת לי את הבובת חרסינה שלי" (צילום: ויז'ואל/פוטוס)

נחנקתי קצת. היא סיפרה שהם היו בסיבוב הופעות באיזו עיר שנגמרת בשט. בודפשט. בוקרשט. שומקומשט. זה היה סוף הסיבוב, והם סיימו את ההופעה. היא היתה הכוכבת, אז היא קיבלה חדר לבד במלון.

מאוחר יותר באותו לילה שניים באו אליה לחדר. הם היו חברים כולם, כך שזה היה בסדר. הם דיברו וצחקו ושתו. היא היתה על המיטה, וגם אחד מהם. תוך כדי צחוקים היא אפילו צחקה על הפנטזיה שלה עם שני גברים. ומישהו מהם אמר לה שאין בעיה להגשים לה את זה, אבל הם רק צחקו. רק שמאותו רגע השתרר מתח מסוים באוויר. איכשהו, תוך כדי דיבורים וצחוקים, ההוא שעל המיטה לידה התחיל למזמז אותה. והם המשיכו עם הדיבורים וצחוקים והכל. באיזשהו שלב הוא התחיל להתיר את הכפתורים הלא רבים שהיו לה. וכשהוא התחיל ממש להתקדם, היא פתאום הפסיקה לדבר, נשכבה לאחור, ומאותו רגע היה ברור שהם כבר בעניין האמיתי, בלי צחוקים.

"עם שניהם באותו זמן?"

היא סיפרה שזה היה מגרה ומדהים, ואני נאטמתי כמעט לחלוטין. שאלתי מתוך סדיזם, או מזוכיזם לשמם, "עם שניהם באותו זמן?“ והיא אמרה שלא. היא המשיכה לספר איך בשלב מסוים הגבר השני נכנס גם הוא למיטה, התפשט, נשכב לידה והתחיל גם הוא לענג אותה. ואיך היא שכבה עם אחד מהם, ואחרי שסיים, עם השני. ואיך זו היתה אחת החוויות הכי כיפיות שלה.

הייתי צריך לשחק אותה בנאדם פתוח. הרי כל זה קרה לפני שהכרנו בכלל. ואחרי הכל, אני ביקשתי שתספר. אז איכשהו תפקדתי. אבל כששכבנו שוב, זה כבר היה בלי הרבה התלהבות מצידי.

אני אף פעם לא שואל בחורות מה וכמה היו לפני. לא מעניין אותי. אני יודע שיכול להיות שהיו הרבה. אבל אני מאמין שהיו רק שלושה-ארבעה. או אולי שניים. ואני לא רוצה שישאלו אותי. כי להגיד מספר עם שלוש ספרות לא יכול לעזור לאף אחת. ואני לא רוצה שמישהי פעם תגיד לי "למה אתה כן ואני לא" כי היא תהיה צודקת. אז אני לא שואל! אם אשאל יכול להיות שישקרו לי. וגם את זה אני לא רוצה. אז נוח לי להיות בת יענה.

.

כשחזרנו העירה, גמרתי איתה. לא אמרתי לה את הסיבה האמיתית, כי ידעתי שאגרום לה להרגיש נבגדת, מרומה, כאילו גרמתי לה לחשוב שזה בסדר להיות גלויה איתי, ומצד שני אולי לגרום לה להרגיש מלוכלכת. היא לא.

אמיליה אמנם לא היתה אהבת חיי, אבל היה לנו פוטנציאל להיות זוג. היא היתה יכולה להיות אהבה שקטה. ובובת החרסינה שלי נשברה בגליל, ביום שישי גשום ורומנטי.

אמיליה, אם את קוראת את זה: זה לא את, זה אני.