במקום בו חוסמים אתרים לא יצעדו הומוסקסואלים

הידיעה שפורסמה אתמול (ד'), על האישור בקריאה טרומית של הצעת החוק המאפשרת לכל מועצה מקומית לאסור על קיום מצעדי גאווה, זכתה לחשיפה תקשורתית בולטת. הרבה יותר, למשל, מהדיווח בחודש פברואר על אישור הצעת חוק המחייבת ספקיות אינטנרט לחסום אתרי מין, אלימות והימורים. (וזכתה לכינוי הצעת חוק 892).

ההתייחסות הלא שיוויונית הזו אינה צודקת. ההשלכות של הצעה 892 חמורות יותר. אני לא מקל ראש בפגיעה בחופש הביטוי באשר היא. מדינה אשר פוגעת בחופש ההתארגנות וההפגנה של קבוצת אנשים על רקע מין,

אמונה או גזע פוגעת באופן חמור בחופש הביטוי ומזכירה משטרים אפלים.

בניגוד ל-20 חברי הכנסת שתמכו בהצעה 892, שהם מכל קצוות הקשת הפוליטית, בהצעה שהתקבלה השבוע תמכו 41 חברי כנסת, רובם מהימין וקדימה. שלא במפתיע, אחד מיוזמי הצעת החוק החדשה הוא ח”כ אמנון כהן וחברי כנסת מש”ס. כן, אותו אמנון כהן שיזם את הצעת חוק 892.

הדימיון בין שתי הצעות החוק

הרוח הכללית המנשבת משתי הצעות החוק היא זהה - משב לא נעים בכלל של דיכוי ואולטרה-שמרנות. במקרה של הצעת החוק 892 היה מי שטען: אני הרי לא גולש לאתרי פורנו, הימורים או אלימות, אז מה אכפת לי בכלל. כך גם באשר להצעת החוק האחרונה - על פי הסטטיסטיקה המקובלת, רוב קוראי מאמר זה הם הטרוסקסואלים ואם ירצו יוכלו לארגן מצעדים ללא כל קושי.

אך לא צריך להיות חובב פורנו כדי להבין שהצעת חוק 892 לא תעצור רק באתרי סקס, ואין חובה להיות הומוסקסואלים או לסביות כדי להבין שהכוחות השמרנים לא ימנעו רק אלה החובבים את בני מינם לצעוד. הרוח הזו היא רוח חשוכה ומיושנת, אך כוחה לא מבוטל, ויעידו 40 חברי הכנסת שתמכו בהצעת החוק אתמול.

הדימיון בין שתי הצעות החוק לא נעצר כאן. בשני המקרים, מומחים משפטיים סבורים כי הצעות החוק פוגעות

 בחוקי יסוד ולא יעברו את מבחן בגצ.

לכאורה, הצעת החוק נגד קיום מצעדי גאווה גורפת יותר מהצעת חוק 892. הראשונה מאפשרת למועצות מקומיות לאסור כליל על קיום מצעדי גאווה. השנייה לא אוסרת להפעיל אתרי מין, אלימות והימורים אלא מחייבת ספקיות אינטרנט לחסום אתרים אלה לכל הגולשים, כדי להגן על קטינים, ורק בגירים שיזדהו באמצעות טביעת אצבע יוכלו לגשת אליהם.

השלכות זהות

בפועל, ההשלכות של שני החוקים יהיו זהות. אם תתקבל הצעת החוק 892, היא תהפוך את המדינה לצנזורית הראשית של האינטרנט, שתחליט אם אתר עצות בנושא יחסי מין, דף חובבי אגרוף תאילנדי ומידע על הימורים ברחבי העולם ראויים להיות מאחורי חומות וירטואליות. ואילו ההחלטה החדשה הופכת את ישובי ישראל למקומות בהם חופש הביטוי כפוף לרצונו של ראש העירייה.

בשני המקרים המדינה צריכה לשלוף את אפה מהמרחב האישי של האזרחים בנימוק

של "פגיעה בסדר הציבורי ברגשות הציבור או מטעמי דת" (הצעת החוק נגד מצעדי גאווה) או רצון להגן על קטינים כי "אי אפשר לסמוך על ההורים שיעשו זאת" (הצעת החוק 892). אל תתנו לאג'נדה המוסרית להטעות אתכם - מאחוריה מסתתרת השקפת עולם דתית-קנאית. מי שמתנגד להצעה אחת צריך לעמוד בתוקף גם נגד השנייה.

אגב, בעקבות הצעות חוק האנטי דמוקרטיות שהתקבלו לאחרונה, אולי כדאי להפסיק להשוות את ישראל לאיראן, בסין וסעודיה. החדשות על יוזמות הצנזורה החדשות מתחילות להתפשט בבלוגים ובאתרי חדשות באירופה ובארה"ב, ואם ירצו להתריע במדינות המערב מפני פגיעה בחופש הביטוי המבקרים יזהירו מצנזורה נוסח ישראל.