ארגוני סיוע הומניטרי בעזה: "איננו יכולים לתפקד"

המלחמה המתחוללת בעזה הפכה לא רק את תושבי הרצועה לבני ערובה בידי חמושי הפתח, אלא גם את עובדי הארגונים ההומניטריים המסייעים להם. "דווקא עכשיו, כשהאוכלוסייה הפלסטינית זקוקה לנו יותר מכל, התפקוד שלנו כמעט בלתי אפשרי. אי אפשר לנוע יותר ברצועה", אומרת בייאוש קירסטי קמפבל, דוברת תוכנית המזון של האו"ם המאכילה מדי יום כ-275,000 פלסטינים. אתמול, היא מספרת, הרעיד פיצוץ עז את קירות הבניין מתוכו פועל הארגון. "אינני בטוחה, אבל

אני חושבת שזה היה מחבל מתאבד שהתפוצץ במרחק של כ-500 מטרים מאיתנו", היא מעידה. 

קמפבל, העובדת מזה שלוש וחצי שנים ברצועה ובגדה, עזבה את עזה אמש נוכח ההסלמה והחשש לחייה. "כרגע אני שוהה בסמוך לבסיס הצבאי במעבר קרני", היא מדווחת. כמוה עשו גם מרבית העובדים הזרים בארגוני הסיוע, ונכון לרגע זה רק קומץ עיקש עדיין מתפקד. 15 עובדי ארגון המזון של האו"ם, כולם פלסטינים, נותרו בעזה, אך לדברי קמפבל הם אינם יכולים להגיע למשרדיו ובקושי יוצאים את פתח ביתם. "בפעם האחרונה שדיברתי איתם הם חששו אפילו לעמוד ליד החלונות, וכעת הם משתדלים לרכז את בני משפחתם בתוך הבית", היא מוסיפה.  

"לא היתה לנו ברירה אלא לצמצם את הפעילות"

"אונר"א" , סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם המסייעת לכ-850,000 בני אדם ברצועה, כבר ספגה אבידות בנפש. אחד מעובדי הסוכנות נקלע אתמול לחילופי ירי בחאן יונס ונהרג, עובד נוסף נפגע במהלך חילופי אש בעזה ומת לאחר מכן מפצעיו, ושני עובדים נוספים נפצעו. נוכח המצב, החליטה הסוכנות לצמצם את פעילותה ברצועה. "יש לנו מחויבות גדולה למיליון הפליטים החיים כיום בעזה, אבל בשל האבידות בנפש לא היתה לנו ברירה אלא להקטין את הפעילות", מבהיר ג'ון גינג, ראש מחלקת המבצעים של הארגון בעזה.    

"אנו ממשיכים לספק את צרכיהם הבסיסיים של הפליטים, בעיקר מזון, שתייה ושירותים רפואיים, אבל לא מעבר לכך. לפי שעה העובדים שלנו הפסיקו לספק שירותי חינוך ותברואה, אולם הפעילות תתחדש ברגע שתושג רגיעה", מוסיף גינג. "יש לנו מעין 'חדר מצב' בעזה, ממנו אנו מקבלים עדכונים כל הזמן. כרגע אי

אפשר כמעט לעבוד או לנוע ואנו ממתינים לדיווחים על הפסקת הלחימה". גינג עצמו נותר ברצועה, אולם הוא אומר כי מרבית אנשי צוותו שאינם פלסטינים כבר עזבו את שטחה.

כמו גינג, עובדי הארגונים ההומניטריים ברצועה חוששים שאם המצב יימשך או אף יסלים, הם ייאלצו להפסיק את פעילותם כליל. הלה מאמין כי האתגר הגדול של הארגונים הוא דווקא להמשיך לעבוד, אך מודה כי "לא נוכל לעשות זאת בכל מחיר". "להסתובב כרגע ברצועת עזה זו סכנת חיים ממשית", מדגישה קמפבל. "בגלל המצב, אנחנו מתמודדים עם בעיה כפולה: מצד אחד איננו יכולים להגיש סיוע, ומאידך מעגל הנזקקים הולך וגדל משום שאנשים אינם יוצאים לעבודה, אינם מתפרנסים ואינם מביאים אוכל הביתה".

ממקום הימצאה במעבר קרני מנסה קמפבל להעביר משלוחי מזון לרצועה, בינתיים ללא ההצלחה. "הבאנו לכאן מזון, בעיקר שמן וסוכר, אך אינני מצליחה למצוא מישהו שיוכל לקבל את המשלוחים בצד הפלסטיני". את המגע האישי מחליף הקשר הטלפוני, אך לדבריה "20 שיחות טלפון ביום לא יכולות להוות תחליף לעבודה. כל מה שנשאר לנו כרגע הוא רק להתעדכן ולנסות לעבוד באזורים הכפריים השקטים יותר", היא מסכמת. "אני מודאגת מאוד, ותוהה מה יהא על כל הנשים, הזקנים והילדים שמשוועים לעזרתנו יותר מתמיד".