ג'וינט תופת, באנג מתקתק
השוואה בין משתמש בסם למחבל מתאבד הכרחית להבהרת נזקי הסמים, או שמא מדובר בלא יותר מאבן נוספת בחומת ההסברה הקלוקלת? דובר הרשות למלחמה בסמים ומייסד עלה ירוק מסבירים
שמאי גולן: זו פצצה מתקתקת
רצינו לזעזע, להביא לדיון ציבורי את הקלות הבלתי נסבלת של התייחסות החברה למתרחש במוקדי הבילוי בסופי שבוע, המתמשכים ימים ולילות ארוכים, בעיקר בלילות הקיץ החמים. זו כנראה גם הסיבה שבשבועות האחרונים מתו שבעה בני אדם צעירים מסמים, רובם משילוב של סמים ואלכוהול. בני הנוער חכמים, הם יודעים, לפחות בתחומי הסמים והאלכוהול, כמעט את הכל. ובכל זאת הם מוכנים להסתכן, ללכת עד לקצה המותר, ואז יש החוצים אותו, מאבדים שליטה, ומה שנשאר זו טרגדיה משפחתית.
במלחמה הזאת אין אפור. צריך להעביר מסרים בצורה הברורה ביותר, בצבעים של שחור ולבן עם הרבה אדום. הבחירה במשל הצעיר המתאבד נעשתה לאחר מחשבה רבה ובחינת כל ההיבטים והצדדים. ברור שסרטון כזה יעורר מחלוקת וטוב שכך. מחלוקת, לעתים בוטה וקשה, עושה את העבודה – עובדה!
מי שסולח לסוחר סמים שמבריח לארץ 30 אלף כדורי אקסטזי, מי שמרשה למכור גז צחוק ברחבות שלפני המועדונים, מי שמתיר מכירת אלכוהול באופן חופשי לכל גיל, מי שאינו עושה די להפסקת הזמינות הכל-כך פשוטה של השגת סמים, כל אלה משולים לפצצות מתקתקות. בני הנוער השותים אלכוהול וצורכים סמים משולים למתאבד החגור בחגורת הנפץ, רק שלו בשלב מסוים לא תהיה שליטה על הנפץ והוא יתפוצץ. לכן שילבנו בין סרטון המתאבד, לצד הסרטון "סמים זה סרט רע".
הקמפיין מפחיד? בשעת כתיבת שורות אלה הצטברו ברשות פניות רבות בקו החם ובאתר האינטרנט. דעות מכל גווני הקשת, החל מחובבי ואוהדי הגראס שתמיד ימצאו צידוק לשימוש בסמים ועד לאזרחים צעירים ומבוגרים התומכים בקמפיין. בנוסף, מגיעות גם עשרות פניות של צעירים הקוראים לעזרה ומבקשים לצאת ממעגל הסמים. הקמפיין נותן להם את הדחיפה לכך, ובכל פעם שזה קורה אני אומר שזה היה שווה.
ומשפט אחרון למשפחות נפגעי טרור, אשר אולי יש ביניהן כאלה שנפגעו מהסרטון: שמחתי לשמוע על אב שכול אשר לצד הרגשות שצפו ועלו אמר כי אם משידור הסרטון יש סיכוי שצעיר אחד יינצל אזי ראוי לשדרו. אני מאמין שזו הדרך הנכונה. בסופו של דבר, צריך להחליט מה נכון ואז לבצע בלי לחשוש, בלי להעביר מסרים כפולים ומבלבלים. אם המשפט "אמא אל תבכי, אני בדרך לגן עדן" מזיז למישהו, את המטרה שלנו השגנו.
הכותב הוא דובר הרשות למלחמה בסמים
בועז וכטל: קמפיין כושל של הסברה קלוקלת
אולי זה נשמע משונה, אך מאז הקמת הרשות למלחמה בסמים בשנת 1988 הייתה עליה בשימוש בכל סוגי הסמים וגיל צרכני הסמים הולך ויורד. על-פי סטטיסטיקה מאתר המשטרה ב-1990, 5 אחוזים מהאוכלוסייה השתמשו בסמים מסוכנים. ב-2001 האחוז עלה ל-12.6 אחוזים. מה קורה פה? האם יכול להיות שקו ההסברה והמניעה ההזוי שפיתחה הרשות, הכולל הפחדה, הגזמה, ושקרים גורם לעליה בשימוש בסמים במדינת ישראל? האם מישהו בדק קשר זה לעומק? ואם יימצא קשר זה בוועידת חקירה כלשהיא, האם האחראי הראשי לכך, דובר הרשות מר שמאי גולן, יועמד לדין על מעילה בתפקידו הציבורי?
הקמפיין האחרון של הרשות למלחמה בסמים (בו יש שימוש במחבל מתאבד כאמצעי להשפעה על הורים ובני הנוער), נוגד כל הגיון מקצועי ואמות מוסר מינימאליות, ותורם לתפיסת הרשות בציבור כגוף הזוי, מנותק מהמציאות, גוף שאינו רלוונטי לקהלי היעד עליהם הוא מנסה להשפיע. הקמפיין הנוכחי ממשיך קו הסברה היסטורי כושל של הרשות, המלא דימויים מופרכים כמו של ג'וינט שחציו מזרק הרואין, או הנער שלקח אקסטזי ונדרס על-ידי רכבת.
הנזק של הסברה מעוותת הוא עצום. בני הנוער מתנסים בסמים ומגלים שמה שלימדו אותם בבית הספר או מה שראו בקמפיין של הרשות פשוט אינו נכון, או מוגזם לגמרי, ואז הם אומרים לעצמם "אם שיקרו לי לגבי מריחואנה ואקסטזי, אז בטח גם משקרים לי לגבי סמים אחרים". וכך, במו ידיה, הרשות פוגעת באמינות ההסברה וגורמת לבני נוער, החשופים למידע אלטרנטיבי באינטרנט, לנסות סמים שונים ומשונים בהנחה שהנזקים הם קטנים יותר ממה שלימדו אותם.
באתר הרשות עצמה יש היסטוריה קצרה של הסברה נגד סמים: "עקרונות תכנית המניעה עברו תהליכי שינוי ברבות השנים. הראשונים שהחלו להפעיל תכניות מניעה בקרב הנוער היו האמריקנים, שהחלו זאת כבר במאה ה-19, עם תכניות בנושאי אלכוהול וטבק, וממחצית מאה זו התייחסו גם לחומרים פסיכו-אקטיביים נוספים. בשנות ה-50, עם הופעת הטלוויזיה, החלו לשדר באמצעותה תשדירים שהמסר העיקרי שלהם היה הפחדה ואיום באמצעות ההיבט החוקי וההיבט של הנזקים. המידע היה סלקטיבי והשפעתו הייתה קצרת טווח. הסתבר, כי דרך הרתעה זו גרמה לתופעה הפוכה ממה שציפו ואף הגבירה את השימוש". זאת אומרת שהרשות פועלת בקו הסברה שהוכח כלא יעיל ומזיק. מי אחראי לכך?
במקום נוסף באתר הרשות, מוצגת עבודה של קומיי ורד (1996),מאוניברסיטת בן-גוריון, שמומנה על-ידי הרשות ובודקת את יעילות ההסברה נגד השימוש בסמים בתכנית לבני הנוער. המסקנה מדהימה: "הממצאים מראים כי תכנית העמיתים השפיעה, אמנם, על עמדות התלמידים, אבל לא בכיוון הרצוי. עמדות התלמידים היו חיוביות יותר כלפי סמים בתום התכנית".
לסיכום, מדיניות הסמים וקו ההסברה הנוכחיים תורמים באופן ישיר לעליה בשימוש בסמים. יש לבסס את מדיניות ההסברה על קו הסברה השוואתי הבנוי על הנזק היחסי של כל סם (ולא על המעמד החוקי שלו), על אמת בפרסום ועל עקרונות של מזעור נזקי סמים. הגיע הזמן להוריד את הכיסוי מהעיניים ולבחור דרך חדשה ואמינה יותר בהתמודדות עם בעיית הסמים בישראל.
הכותב הוא מייסד ויו"ר לשעבר של מפלגת "עלה ירוק"
לפנייה לכתב/ת 
