יום הפליט הבינלאומי: נא להכיר, משרד הקליטה

"אף אחד מאיתנו לא רוצה ליצור בעיית פליטים בישראל, אבל מה לעשות - הם נמצאים כאן והתעלמות מהמצב לא תשנה את זה", נאנח איתן שוורץ, משיב לשאלה שמלווה אותו בחודשים האחרונים, זו שמוטחת מדי יום בקבוצה קטנה של פעילים שבעל כורחם הפכו למשרד קליטה מאולתר, אותה שאלה שהממשלה אולצה סוף-סוף לספק לה מענה: מה מדינת ישראל מתכוונת לעשות במאות הפליטים האפריקנים, מרביתם סודנים, המסתננים לארץ בזרם בלתי פוסק ומבקשים כאן מקלט? "לנו, כבני העם היהודי, אין בכלל אופציה שלא לחבק בחוזקה את הפליטים שנמלטו מרצח עם", שוורץ פוסק. 

הסיפור של שוורץ, שזכייתו בתוכנית הריאליטי "השגריר" הפכה אותו לדמות מוכרת בסלון הישראלי, הוא גם סיפורם של סיגל רוזן מ"מוקד סיוע לעובדים זרים", יפתח מילוא שהקים את עמותת המתנדבים "אס"ף (ארגון סיוע לפליטים) ואילן לונאי, רכז הפעילות בסניף "אמנסטי" המקומי. הארבעה, שקובצו לשיחה לקראת יום הפליט הבינלאומי, משמשים בעל כורחם כפקידי סוכנות. תחילה בחשאי ולאחרונה בחסות סיקור תקשורתי ערני, הם קולטים מאות בני אדם, משפחות על ילדיהן, מבוגרים חסרי כל ונשים בהיריון, שנמלטו על חייהם. מודעים לוויכוח הציבורי שהחל להתעורר, הארבעה מנסים לנסח תמונת מצב עניינית, ובעיקר מיואשים מהתנערותה של הממשלה מהטיפול בפליטים שהתגוללו לפתחה.  

"נזרקים לרחוב ותלויים במתנדבים". פליטים בבאר-שבע (צילום: הרצל יוסף) 

מדינה ללא מדיניות

"באוקטובר 2005 חצתה את מדבר סיני ה', פליטה מדרפור עם שלושת ילדיה הקטנים, שהיתה אחת מהפליטים הסודנים הראשונים שהגיעו לישראל דרך מצרים", משחזרת רוזן. "ב-20 החודשים שחלפו מאז הגיעו באותה דרך למעלה מ-800 פליטים, בהם עשרות נשים וכ-180 ילדים, כולם קורבנות של רדיפה, עינויים ואף אונס או רצח יקיריהם. בהתחלה, כשזרם האנשים היה דליל, רשויות הביטחון ניסו להחזיק גם נשים וילדים במעצר. אבל אחרי שהזרם התגבר הם החלו לנטוש נשים, לעתים בהיריון מתקדם, על ילדיהן, לחסדי אנשים טובים וארגוני מתנדבים. הגברים נעצרו על-פי החוק למניעת הסתננות ושר הביטחון מתעקש להמשיך ולהחזיק אותם בבתי כלא, ומרחיקים אותם ממשפחתם על לא עוול בכפם.

"בהתחלה הצלחנו למצוא לפליטים מקומות עבודה ומחסה זמני במלונות באילת וים המלח, וגם בקיבוצים ומושבים שהסכימו לקלוט אותם", היא ממשיכה. "בשבוע האחרון גם התנועה האיסלמית וארגונים נוצרים נכנסו לתמונה - אך הפיתרונות הולכים ואוזלים. עד כה המדינה לא מצאה פיתרון קבע אפילו לא עבור פליט סודני אחד. הגיע הזמן שמקבלי ההחלטות יפנימו שאם ישראל תעמוד בסירובה לקלוט

אפילו מספר מצומצם של פליטים, יש להניח שגם מדינות מערביות אחרות לא יעשו זאת במקומה. אני בטוחה שחלק ניכר מהציבור מתקשה להבין מדוע המדינה, ובראשה שר הפנים, נוהגת בפליטי רצח עם בצורה כזו".

"ברור לנו לחלוטין שישראל לא יכולה לקלוט את כל מסכני העולם ואנחנו לא מצפים שזה מה שיקרה", מוסיף שוורץ, שמוביל את פעילות "הוועד למען פליטי דרפור". "אבל חשוב שהציבור ידע שהמדינה מתנהלת ללא כל מדיניות בשאלת הפליטים. היות ואף אחד לא מוכן לקחת עליהם אחריות, הם נזרקים לרחובות באר-שבע ותלויים בחסדי מתנדבים, שמממנים את כל העזרה מכיסם הפרטי. זה אינו פיתרון אמיתי, ופיתרון אמיתי יכול להיות מושג רק דרך התערבות ממשלתית. לשם כך אנחנו משלמים מסים, מצביעים לכנסת ושמים מבטחנו את בדמוקרטיה הישראלית. עלינו לזכור דבר אחד: כל המדינות המערביות מתמודדות עם הגירת פליטים, אבל ישראל היא היחידה שאין לה שום מדיניות בעניין".

"אמור להיות גוף שייקח אחריות". פליטים בבאר-שבע (צילום: הרצל יוסף) 

מצב מקומם של 'אחד בפה ואחד בלב'

הארבעה מסכימים שללא סיוע כספי מידי הם לא יוכלו להמשיך לפעול. "אנחנו לא מביישים להודות שאנחנו זקוקים לכל תרומה אפשרית, של כסף או ציוד, בגדים ותרופות", הם אומרים. "הגבול עדיין פרוץ, זרם הפליטים רק ילך ויגבר וכמו שזה נראה עכשיו בלית ברירה נמשיך לקלוט אותם", מתאר מילוא. "אין לפליטים שום כיסוי רפואי או סוציאלי, ומימון הטיפול בהם מוטל אך ורק עלינו. ולא, הטענות שרוב

הסודנים הם מהגרי עבודה שקפצו על ההזדמנות, ולא פליטים שנמלטו ממולדתם, לא מטרידות אותנו. מובן שיש בתוכם מספר מועט של מהגרי עבודה ממדינות אפריקניות שהצטרפו לגל, אבל אין לנו ספק שרובם המכריע הם פליטים שאין להם לאן לחזור".

"למרות ניסיונות חוזרים ונשנים, הדרג המדיני אינו מוכן לשמוע דבר על הפליטים", מסכם לונאי בייאוש. "קיים כאן מצב מקומם של 'אחד בפה ואחד בלב'. כל פוליטיקאי אומר בגלוי שמדינת ישראל חייבת לעזור להם, אבל בפועל איש אינו נוקף אצבע לסייע. כולם מבטיחים הבטחות אך דבר אינו משתנה". ומילוא? הוא מעיד על תסכול מתמשך. "התחושה היא של התעלמות מוחלטת מצד הממשלה, כאילו הדבר אינו נוגע לה כלל. אני תוהה היכן אותו אתוס של מניעת שואה שנייה הרווח בארץ. האם המשפט 'לעולם לא עוד' הוא בסך-הכל אוסף של מילים ריקות מתוכן?".