"בבנק שלנו כולם שווים וכולם משלמים באותו אופן בדיוק - שעה אחת מזמנם", פוסקת איילה וול. לא, לא מדובר בפרסומת לתוכנית חיסכון חדשה, אלא בהצהרת הכוונות של וול (28), מנחה ארצית בפרויקט "בנק הזמן" הפועל
במתנ"סים ברחבי הארץ ומשרת כ-35 קהילות. הבנק, שהחל כפיילוט שכונתי בירושלים לפני כארבע שנים, מתגאה כיום בכ-3,000 לקוחות מרוצים, הנותנים מזמנם ומקבלים מזמנם של אחרים, ללא כל תמורה כספית.
"הרעיון המקורי נולד
באמצע שנות השמונים בארצות-הברית", מסביר יולי בן לביא, סמנכ"ל החברה הירושלמית למנהלים ומרכזים קהילתיים. "ד"ר אדגר כאהן, הוגה הרעיון, הוא עורך דין המתמחה בזכויות אזרח, והוא פיתח אותו כדרך לאספקת שירותים לקשישים ולשמירה על עצמאותם". ספרו של כאהן, "No More Throw Away People", היה הניסוי הראשון בתחום, אותה כינה המחבר Time Dollar. "הרעיון של כאהן, שבהמשך התפשט גם ליפן, בריטניה, גרמניה ושוודיה, יצר 'מטבע' ייחודי המאפשר לקיים שוויון בין חברי קבוצות שונות. זהו בעצם תחליף למערכת הקפיטליסטית שבה הכל נמדד בכסף", מבהיר בן לביא.
"תחליף למערכת הקפיטליסטית שבה הכל נמדד בכסף". לקוחות מרוצים
סדרת גופים חברתיים מפעילים את הגרסה הישראלית של הפרויקט, בהם ארגון "הג'וינט" ו"החברה למתנ"סים", והם מעידים כי מדובר בסיפור הצלחה של ממש. הרעיון לפיו אנשים 'מפקידים' את זמנם בבנק באמצעות מתן עזרה לאחרים בתחומים בהם הם מתמחים, ו"פודים" את ההשקעה כאשר הם זקוקים לדבר מה ממישהו אחר, פרץ מן השכונות הירושלמיות והגיע לערים ויישובים רבים בארץ. "זה מצליח כי הקהילתיות מאוד חסרה לאנשים, לכן ישנה היענות גבוהה", מתגאה וול. "בנוסף, התהליך איננו מסובך. אדם שרוצה להצטרף כלקוח צריך לעבור ראיון ולפתוח כרטיס, מעין חשבון בנק, ומשם אנשים פשוט מתחברים לאנשים אחרים".
סניפי הבנק ממוקמים לרוב במתנ"סים ובמקום צוות כספרים, את השירות מספקים ללקוחות רכזי הפרויקט, סגל המנחים וצוות מתנדבים. בחשבונותיהם של לקוחות הבנק, כמו בחשבונות בנקים אחרים, נרשם הזמן שהופקד ונפדה, ומפעילי הפרויקט מפקחים על המאזן של לקוחותיהם ועל תנועות חריגות - וגם מוודאים שלא יווצרו מצבים בעייתיים, דוגמת הטרדות מיניות או קשרים לא ראויים. "אפשר
להיות ביתרה חריגה ואפילו במינוס", מחייכת וול. "לאדם שנתן מעצמו הרבה יותר ממה שהוא קיבל, או שקיבל 20 שעות ונתן רק מעט בחזרה, נתקשר באיזשהו שלב, ונציע אפשרויות נתינה וקבלה חדשות".
יריעת השירותים שמספקים משתתפי הפרויקט מסחררת. "יש אנשים שמעניקים ייעוץ ארגוני, יש שמלמדים שפות, אחרים נגינה - כל-אחד ומה שהוא יכול לתת", מסבירה וול. "השירות הכי פופולרי הוא לימוד אנגלית ומחשבים, טיפולים אלטרנטיביים ועזרה לילדים בהכנת שיעורי הבית, אבל יש מגוון רחב מאוד". ברשימה ניתן למצוא גם סידור ארונות, החלפת נורות, התקנת מדפים ואפילו לקוח מהסניף הירושלמי, שמציע שיעורי דיג לבני עירו. "יש עבודות שיכולות להישמע קצת ביזריות", מודה וול, "אבל יש הרבה מאוד אנשים שזקוקים לעזרה, אפילו בהתקנת מדף. מה שחשוב הוא אלמנט הנתינה. בסופו של דבר כך אנשים נקשרים אחד לשני".
אך מאחורי הקלעים, בין שיעורי הנגינה ללימודי האנגלית, נדמה כי המצרך המבוקש ביותר הוא תחושת הקהילה שאבדה. "בהתחלה לא קלטנו עד כמה הדבר משמעותי", וול מסכמת. "הפרויקט התחיל בשנת 2002 מתוך מציאות של מיתון כלכלי ופיגועי טרור, והמטרה הראשונית היתה לתת מענה חברתי וכלכלי למשתתפים. בהמשך גילינו עד כמה אנשים זקוקים ומחפשים סביבה תומכת".
- למידע נוסף והצטרפות ל"בנק הזמן" לחצו כאן
