"בישראל, מי שרוצה להקים איגוד מקצועי נתקל בערימת מכשולים כה גדולה, עד שהמשימה הופכת לכמעט בלתי אפשרית", נאנח ד"ר עמי וטורי, ממנהיגי שביתת העובדים הזמניים בנמל התעופה בן גוריון. "אפשר להתאגד בארץ, אך זה לא פשוט. כדי שזה יקרה העובדים צריכים להכיר את החוק, את הדינמיקה ואת המגבלות שנוצרו בעקבות פסיקות של בתי המשפט, שמטרתן ההיסטורית היתה להגן על ההסתדרות מפני תחרות עם איגודים אחרים - אבל עם הזמן הפכה הפרשנות המשפטית שלהם לחומה מבוצרת בפני התארגנות עובדים".
מאידך, הוא מוסיף, בתקופה האחרונה יותר ויותר אנשים מבקשים להתאחד, ולהקים ארגון עובדים במקום עבודתם במטרה לממש את הזכויות המגיעות להם לפי חוק. מה עושים? וטורי, המלמד בהתנדבות במכללה החברתית-כלכלית וד"ר
אפרים דוידי, המנהל האקדמי של המכללה, יזמו קורס שיספק כלים תיאורטיים ומעשיים למתאגד המתחיל. "אנחנו נתקלים בהרבה התארגנויות עובדים
| יחסי עבודה |
|
| הקים ועד עובדים בקופי בין ופוטר / תני גולדשטיין |
|
אלון-לי גרין עבד כאחראי משמרת בקופי בין ולאחרונה הקים ברשת, לראשונה, ארבעה ועדי עובדים. שלשום פוטר מעבודתו. גרין וההסתדרות טוענים כי מדובר ב"עונש" על הקמת הוועדים. מנכ"ל הרשת: "הוא פוטר על רקע תיפקודו הלקוי. אנחנו בכלל לא מתנגדים לוועד" |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
עצמאיות, חלקן חזקות ומוצלחות וחלקן חלשות, שנרמסות על-ידי מקומות העבודה", מסביר דוידי. "בעקבות פניות רבות של אנשים ששאלו כיצד אפשר להתארגן במקום העבודה, פשוט החלטנו ליצור עבורם קורס".
לדברי דוידי, רק כ-600,000 מתוך כ-2.5 מיליון עובדים בישראל חברים בהסתדרות, וכ-150,00 נוספים חברים באיגודים מקצועיים אחרים דוגמת ארגוני המורים. "במקרה הטוב, רק אחד מכל שלושה אנשים בישראל זוכה לייצוג", הוא אומר, ומעיד כי הייצוג המצומצם מספק תחזית קודרת באשר לעתידם של העובדים הישראלים. "ישנה מגמה של התרחקות מהמודל הסקנדינבי והתקרבות למודל האמריקני", דוידי ממשיך. "אם בשנות החמישים והשישים, תקופת הפריחה של העבודה המאורגנת בארץ, כל מלצר בבית קפה בתל-אביב היה מאוגד - הרי שהיום הם רק טעות סטטיסטית".
דוידי, המתמחה בהיסטוריה של תנועת הפועלים, משמש גם כחבר הנהגת הסתדרות העובדים. מדוע, למרות תפקידו, את הפיתרון לבעיה התארגנות העובדים הוא מוצא דווקא באפיק האקדמי? "נכון, במצב נורמאלי זה היה צריך להיות תפקידה של ההסתדרות", הוא מודה, "אך משום מה הם לא עושים זאת - וצריך לשאול את המזכ"ל עופר עיני מדוע". וטורי מסכים עם האבחנה, ומוסיף הסתייגות: "הביקורת שלנו כלפי ההסתדרות אוהדת שכן מטרתה לשפר. אינני יודע מדוע היא לא עושה דבר כדי לשפר את שיעור העובדים המאוגדים בישראל. ככל הנראה בשל אדישות".
תחת אותה האדישות, מנסח דוידי בבהירות את הסיבות לעידוד ההתארגנויות. "ככל שמספר ההתאגדויות עולה, כך עולה גם רמת השוויון ובהדרגה מצטמצמת השפעת הגופים הגדולים. בינתיים, לצערי, בהשוואה לעולם מצבנו הולך ומידרדר". מצבם של העובדים בארץ אמנם טוב יחסית לזה של עמיתיהם המאוגדים בארצות-הברית, ששיעורם עומד על כ-13% מכלל העובדים, אך קשה להשוות את ישראל למדינות סקנדינביה. "80-90% מהעובדים בהן
מאוגדים, וגם רמת החיים והשוויון ממנו הם נהנים גבוהים יותר", דוידי מפרט. בבלגיה אגב, שיעור העובדים המאוגדים עומד על כ-69% וביפן על כ-20% בלבד.
על איגודי העובדים בעולם ישמעו תלמידי הקורס, שייפתח ביום ראשון הקרוב. הוא יכלול הרצאות תיאורטיות, אך גם סדנאות מעשיות וערכת טיפים למתחילים. הפרופיל הממוצע של התלמידים, מתארים וטורי ודוידי, הוא "חבר'ה צעירים, בדרך-כלל משכילים, שלאחרונה החלו לעבוד בצורה מסודרת לראשונה בחייהם, ונדהמו מרמת הניצול שאליה הם נחשפו. המטרה שלנו היא לסייע לאותם צעירים להתארגן במטרה להגיע לחתימה על הסכם קיבוצי".
"לצד הרצאות משפטיות על דיני עבודה ננתח מקרי בוחן אמיתיים", מבטיח דוידי. כך למשל אחת הפגישות עם וטורי, שהתוודע בעצמו להיבטים הפסיכולוגיים והחברתיים הנלווים למאבקים, תעסוק בהחדרת המוטיבציה בעובדים ובטקטיקות מעשיות של ניהול סכסוכי עבודה. "אם העסק היה יותר פשוט, כמו במקומות אחרים, אפשר היה למצות את ההסבר בחמש דקות", וטורי מסכם. "כיוון שבישראל המצב מורכב כל-כך, יש צורך בקורס שלם".
