"יש גבול לרדידות"

יובל גולן. שרה ובכתה. "אני בוחן אותם בעיניים של מפיק ובודק אם זה משהו שהייתי לוקח לאירוע"

מקבלים את שמגיע להם

נראה אם כך, שדבר אחד הצליח ל"הדבר הגדול הבא" - התוכנית אכן הפכה לדבר הגדול הבא. בתחום התלונות. לצד טענות על פייבוריטיזם ואיכות בידורית נמוכה בולטות טרוניות על שיתוף ילדים בתוכנית. הם עומדים על במה, מתחרים במבוגרים וסופגים ביקורת מהשופטים, בעיקר ממוטי רייף.

רייף עצמו לא מתרשם במיוחד מהביקורת: "במדינה חופשית כל אדם שלא מוצאת חן בעיניו התוכנית יכול לזפזפ ולעבור ערוץ". רייף לא חוסך את שבטו גם מעצמו: "גם לי זו החשיפה הראשונה בטלוויזיה. מבחינתי זה אודישן לעצמי. גם אני עוד צריך להשתפר".

ומה בעניין הביקורת כלפי הילדים? "היו בתוכנית שני ילדים מוכשרים ואף אחד לא העליב אותם", אומר רייף, "אדם שעולה על במה כזאת רצוי שיבין שהוא עומד לקבל ביקורת". אבל לא כל הילדים זכו למחמאות. שמונה האחים לבית משפחת קשתי ספגו מרייף ביקורת מחמירה. רייף לא מתנצל עליה: "הם אולי שימחו את אמא, אבל הם לא מוכשרים. זה גימיק יפה אבל זה עדיין לא אומר שהם ראויים להיות הדבר הגדול הבא. אני בוחן אותם בעיניים של מפיק ובודק אם זה משהו שהייתי לוקח לאירוע. באופן טבעי בוודאי שאני מתייחס באופן שונה לילדים, אבל גם בתוכניות הבאות היו ילדים שעשו דברים מגוחכים אז הם קיבלו את הביקורת המגיעה להם".

גם נורית דאבוש, יו"ר מועצת הרשות השנייה שמפקחת על "רשת", לא מביעה התלהבות גדולה מ"הדבר הגדול הבא" "צפיתי בתוכנית ואני לא יכולה להגיד שנהניתי ממנה בשום פרמטר. אני חושבת שהאיכות של התוכנית והרמה שלה קצת לועגת לאינטליגנציה של הצופה. הם רשאים לשדר דברים כאלה, אבל גם לטעם הרע יש גבול. לציבור במדינת ישראל מגיע תוכניות בידור ברמה גבוהה יותר. אני אבקש מהדרג המקצועי של הרשות לבדוק את נושא היחס לילדים המופיעים. גם לרדידות יש גבול". 

הקהל מת על זה?

גבעון שניר מריאליטי הפקות, החברה שמפיקה את התוכנית מסנגר על התוכנית. "ברור לנו שילדים מצריכים טיפול אחר גם מהשופטים וגם מהמערכת שלנו. אין שום כוונה לפגוע בילדים אבל זו תחרות ויש מנצחים ויש מפסידים. זו תוכנית שפתוחה לכולם לכל סוגי הכישרונות. הזוכה בתוכנית בארה"ב, ביאנקה ראיין, מוציאה כעת את התקליט השני שלה. גם בצרפת שבדיה, פורטוגל ובמדינות נוספות בהן משודר הפורמט משתתפים ילדים והקהל מת על זה".

"אני לא רואה עם זה בעיה. התוכנית מחזירה משהו שכבר מזמן לא ראינו: תחרות כישרונות כמו של פעם. אנשים באים אליה עם חלומות שלהם. לפעמים חוזרים הביתה בלי החלום הזה ולפעמים החלום הופך למציאות".

משפחת קשתי. "הם אולי שימחו את אמא, אבל הם לא מוכשרים"

חנוך רוזן, האיש שעומד מאחורי רכישת הפורמט, לא מתרגש: "כל נושא הילדים בכל תחום אמנותי תמיד מעורר ויכוח ומעלה שאלות", הוא אומר ממרומי מעמדו כבמאי ותיק שהוציא תחת ידו הצגות ילדים ופסטיגלים רבים. "אני זוכר את זה מאז שלקחתי את תום אבני לשחק בספר הג'ונגל והיה לו מחליף בשם אושרי כהן. שניהם הגיעו לרמות גבוהות מאוד ואני לא חושב שנפגע משהו מאישיותם, למרות שהמון עיתונאים כתבו אז: 'איך אפשר להעמיד ילד מול קהל ערב ערב'. אני מבין את התחושה הזאת, כי הכי חשוב לנו להגן על הגוזלים שלנו. אבל צריך לחשוב האם זה נכון מצד שני לא לתת להם ביטוי בכלל, להגיד להם שישבו בבית עד גיל 18. במחזמר 'בילי אליוט' שמוצג בלונדון, עומד ילד על הבמה מול אלף איש והוא מתמודד עם ביקורת של כל העיתונאים בלונדון. גם הילדות ששיחקו ב'אנני' עברו את זה. אני לא פסיכולוג. אבל אני מטפל במשנה זהירות בילדים בהפקות שאני משתתף בהן וגם בתוכנית הזאת יש מודעות גדולה מאוד".

רוזן גם לא חושב שיש טעם לפגם בתחרות בין ילדים למבוגרים. "להיפך", הוא מתריס, "צריך לשאול האם זה פייר להעמיד מבוגר שמתחרה בילד שלוקח את תשומת הלב וזוכה ליחס רך יותר?". לדבריו, את הקטעים החזקים ביותר של התוכנית הראשונה נתנו דווקא ילדים. "תום זמנהוף זכה להקשבה נהדרת! מתי ראינו ושמענו ילד כה צעיר מנגן יצירה קלאסית בפריים טיים? אני רוצה שהבת שלי תסתכל על הקטע הזה ותגיד 'יואו אולי גם אני יכולה? מוצרט ניגן בגיל 5, אז למה שתום זמנהוף ינגן באיזו תוכנית איזוטרית בערוץ 33? התוכנית נותנת במה לסוגי אמנות שבדרך כלל לא רואים בפריים טיים וכך הקהל יצא נשכר ממנה".