חוק סינון אתרים: תשובות אפשריות לשר אטיאס

כל הציטוטים נלקחו מתוך הראיון של שר התקשורת אריאל אטיאס לערוץ האקדמי (לצפייה בראיון המלא) בעקבות אישור הצעת החוק בוועדת השרים לחקיקה. התשובות האפשריות לשר, שהן בגדר דעה, מופיעות בכתב מודגש.

אטיאס: "בג"ץ קבע בהרכב של 11 שופטים לפני מספר שנים כי ערוץ פלייבוי ישודר מקודד בחברת הכבלים הלווין כדי להגן על ילדים. נקבע שהוא ישודר רק מ-22:00 בלילה עם קידוד כדי להוכיח שהצופה הוא בגיר ויכול להיכנס. למה? כי בג"ץ הוא איראן, סעודיה וכל הדימויים האחרים ששמענו?"

 יש הבדל מהותי בין רשת הכבלים לרשת האינטרנט. הראשונה היא משאב שידור הפועל מכח חוק מקומי, השנייה היא רשת חסרת גבולות, ובשל טבעה המיוחד מחוקקים במדינות מתקדמות מעדיפים להמעיט בחקיקה לגביה, למעט פעילות בלתי חוקית, ולהעדיף פתרונות של הסדרה עצמית. הכבלים היא תשתית פרטית אשר התכנים המשודרים

על גביה נרכשים לשידור על ידי חברה אחת והם בבעלותה. האינטרנט היא תשתית ציבורית אשר התכנים המועברים באמצעותה אינם בבעלות או באחריות ספקיות האינטרנט. על כן, ההשוואה ביניהן היא מופרכת.

יורם מוקדי, לשעבר יו"ר מועצת הכבלים והלוויין, אמר אתמול כי רק כ-10 אחוז מהצרכנים שינו את סיסמת ברירת המחדל של הממירים, כשנחסם ערוץ פלייבוי למבוגרים בלבד. משמע, כל קטין שרוצה לצפות בפורנו יכול לעשות זאת ללא קושי. האם יש ספק בכלל כי היומרה לסנן תכנים באינטרנט באופן גורף ובעדינות של פיל בחנות חרסינה.

הספקיות יצטרכו לעקוב

אטיאס: "הרי במדינות אלה חוסמים תכנים לא רק בפני מבוגרים אלא גם לאופוזיציה וליריבים פוליטיים. זו לא הכוונה שלנו. מה, בשם החופש מותר הכל? אנחנו בעד החופש. מה אנחנו מבקשים? מי שמבוגר יוכל לגשת לתכנים ומי שלא לא. האינטרנט הוא כלי חשוב חשוב מאוד. הוא כלי מתקדם ומודרני ואנחנו רוצים אותו מאוד ורוצים לקדם אותו".

כל כך רוצים לקדם אותו, עד כדי הטלת קנס על ספקית אינטרנט שתיכשל בחסימה. זה בוודאי ייצור סביבה עסקית בריאה במדינה מודרנית. החוק יחייב את ספקיות האינטרנט בהקמת מסדי נתונים עצומים, באופן המעורר בעיות טכנולוגיות ופגיעה בפרטיות. לא רק שהספקיות ייאלצו לעקוב אחר כל המנויים שלהן, ולאסוף מידע בנושא מי מהם רוצה לגלוש לתכנים "בעייתיים" ומי לא, הן גם יצטרכו לזהות כל אחד מבני המשפחה באופן אישי כדי לקבוע אם לאשר להם לצפות בפורנו, אלימות, הימורים או תועבה. זה לא כל כך רחוק מהמודל של איראן וסעודיה.

אטיאס: "ספקי האינטרנט יחסמו על ידי מסנני אתרים, וזה אפשרי, שיפסיקו ללכת עלינו אימים שאי אפשר. יש לנו חוות דעת טכנולוגיות גם של משרד התקשורת של אגף ההנדסה שלנו, שזה אפשרי לסנן אתרים שיוחלטו לא על ידי ולא על ידי אנשים חרדים. כי זה לא קשור לחרדים בכלל. זה לא חוק לחרדים. לרובם אין אינטרנט בבית. זה לא חוק בשבילנו. זה חוק לעם ישראל".

הממשלה תחליט 

אם יש חוות דעת כזו, מדוע לא לפרסם אותה? מעניין לקרוא את הנימוקים של אנשי המשרד, בהתחשב בכך שכל המחקרים מעידים על כך שתוכנות הסינון אינן מצליחות לחסום את כל התכנים הבעייתיים ולעומת זאת הן חוסמות

תכנים לגיטימיים לחלוטין, באופן הפוגע בחופש הביטוי.

כל אדם חופשי לבחור לעצמו את פתרון סינון התכנים הרצוי לו בגבולות ביתו, אך הוראה גורפת במסגרת החוק היא בעייתית, בייחוד כאשר ההצעה קובעת כי הספקיות יחויבו לספק שירות סינון לכל הלקוחות שלא מסרו אם ברצונם בסינון כזה. האם המדינה תחליט מהם תכני אלימות, הימורים או חומר תועבה? למשל, החוק קובע כי אתרים בלתי הולמים לקטינים כוללים, בין השאר, הצגת אדם או איבר מאיבריו כחפץ זמין לשימוש מיני. כלומר, גם לא מעט פרסומות צריכות להיחסם לצפייה?

אטיאס: "מזל שאפשר להיתלות באילנות גבוהים. הרי אם אני אומר את זה יאמרו שזה בגלל שאני חרדי. בג"ץ, שאינו חרדי, החליט שערוץ פלייבוי ישודר מ-22:00 בלילה. באינטרנט זה יקרה 24 שעות ביממה. מי שרוצה לגשת לתכנים בעייתיים, שיוכיח שהוא בגיר. עושים את זה בטלפון הסלולרי, למה לא באינטרנט? כי יש פירצה? יש מחוקק והוא יתקן. לא צריך להיבהל. אנחנו לא הולכים לצנזר את האינטרנט".

אם כך, מדוע לא לקבוע כי רק מנויים שהודיעו במפורש על רצונם בסינון יקבלו את השירות? למה קבעתם בהצעת החוק כי השר יכול לקבוע בתקנות את אופן זיהוי המנוי כבגיר, כך שבבוא היום ניתן לחייב כל גולש שיבקש להפסיק את השירות או להזדהות כבגיר לצורך גישה לתכנים האסורים, להזדהות באמצעות טביעת אצבע. בעולם הונהגו שיטות רבות  להגן על קטינים באינטרנט ולעורר מודעות לנושא, אך אתה, אדוני השר, אינך מעוניין בהן. בחרת לאמץ מודל של פיקוח ממשלתי שאינו מקובל בשום מדינה מתקדמת. לא רק שהגישה הזו לא תצליח, היא עלולה לגרום לישראל נזק כלכלי אדיר.