"לתת אמון זה בזה": קרקס נוער יהודי-ערבי מארח

מה משותף לילדון ממג'ד אל-כרום המתמחה בלהטוטי כדורים, רוכב חד-אופן ממדינת מיזורי ואקרובט בן 11 מכרמיאל? תכירו, חברי קרקס הנוער היהודי-ערבי "גליל" הפועל בכרמיאל וקרקס הנוער האמריקני "הקשתות" מהעיר סנט-לואיס, שאת ראשית החופש הגדול שלהם מקדישים להשתתפות במחנה אימונים המתארח בקיבוץ סאסא - ולסדרת הופעות משותפת בישראל.

מופע הבכורה של הקבוצות היה אמור להתקיים בבית ספר בכפר דיר אל-אסד שאחת ממורותיו, מרים אסדי, נהרגה עם בנה מפגיעת קטיושה במהלך מלחמת לבנון השנייה. אולם זו התבטלה בשל אירועי סוף השבוע, ואומני הקרקס הצעירים נדדו ליישוב מג'ד אל כרום הסמוך. וכך, אלפי ילדים וחניכי קייטנות נרגשים, הריעו היום (א') שעה שעשרות הקרקסנים - הצעיר שבהם בן ארבע בלבד - לִהֲטֵטו בכדורים, מקלות וחרבות, ביצעו תרגילי אקרובטיקה שובי לב, רכבו על חד-אופן והתנדנדו על טרפז. גם אחרי שהמופע הסתיים, הדרן רדף הדרן לקול מחיאות כפיים ושריקות נלהבות.  

"לשבור מחיצות להכיר אחד את השני". הקרקסנים במופע (צילום: דורון גולן)

כ-50 ילדים ובני-נוער חברים בקרקס "גליל", מחציתם מתגוררים בכרמיאל ויישובי משגב ומחציתם בעיר אל-שאע'ור הכוללת את היישובים בענה, דיר אל-אסד ומג'ד אל-כרום. "למפגש בין נוער יהודי וערבי במסגרת כזו יש כמה יתרונות", מסביר הרב מרק רוזנשטיין, מנהל "עמותת הגליל לחינוך ערכי" המפעילה את הקרקס. "ראשית, אין צורך בשפה, ולא משנה אם הם מדברים ערבית או עברית. שנית, יש

צורך לתת אמון אחד בשני. כאשר נער אחד קופץ השני צריך לתפוס אותו, ועליהם לתת אמון מוחלט זה בזה. היתרון השלישי, החשוב מכל וזה שמשליך על כל תחומי החיים, הוא הצורך להתגבר על הפחד. זה לא דבר טבעי ומובן מאליו כאשר מדובר בתרגילי קרקס, ובוודאי כשמדובר בחשש מאנשים אחרים".

החשש אותו רוזנשטיין מתאר ליווה גם את ההכנות למפגש בין קבוצת הקרקס הישראלית לזו האמריקנית. "מנהלת הקרקס מסנט-לואיס שאלה אותי אם לא מסוכן להגיע לישראל", הוא מעיד. "אבל בשבוע שעבר, כשערכנו קומזיץ על שפת הירדן והחניכים שלה קפצו והתגלגלו מעל המדורות, שוב נוכחתי לגלות שפחד תלוי רק בנקודת המבט".

ומה הלאה? הערב יופיעו הקרקסנים הצעירים במועדון נכים בקרית-חיים ובהמשך השבוע בירושלים, שם גם ייפגשו עם חברי קרקס נוער יהודי-ערבי הפועל בבירה. על הדרך הם יתרגלו לא רק להטוטים מעוררי השתאות, אלא גם את דו-הקיום שנרקם בין המשתתפים. "בכל החגים היהודים, הנוצרים והמוסלמים, הילדים מביאים לאימון השבועי את מאכלי החג ומסבירים עליהם", מספר אחמד סנעלה, אביו של תאמר, אחד מחברי הקבוצה. "זו הדרך הכי נכונה לשבור מחיצות ולהכיר האחד את השני".