ננס מפוספס
עם הסאונד המוכר והרבה רצון להשכיב את כל המאזינות שלו, פרינס מוציא אלבום חדש וסקסי שמורכב מיותר מדי שירים חלשים ומעט מדי הברקות. אחרי שעיצבן את חברות התקליטים, גם למאזינים הוא לא עושה הרבה נחת
![]()
לפני מספר שנים פרינס הוציא אלבום בשם The Rainbow Children, אלבום שהיה עוד חלק משרשרת אלבומים שהיו אמורים להוביל אותו לשחרור מחוזה התקליטים הקודם שלו. חוזה שהוא לא רק סלד ממנו אלא עשה הכול כדי להשתחרר ממנו. האלבום, למרות שהוא הזוי ברמות קשות, לא היה מה ששיחרר את פרינס מהחוזה. לעומת זאת, הוא היה סממן לא רע לנפש ההיפית הפנימית של פרינס.
אבל רגע לפני דיון ב-"Planet Earth", שגם הוא עדות לא רעה להיפיות הלטנטית של פרינס, צריך לטפוח לו על השכם. מעבר להיותו הבחור עם תפיסת הצליל הכי סקסית אי פעם, הוא גם קומבינטור שצריך לגייס לעם היהודי כחבר של כבוד. פרינס תפר לעצמו עסקת על לקראת הוצאת האלבום וחילק בחינם 2.3 מיליון עותקים מאלבומו החדש לבריטים. מיותר לציין שהוא גזר לעצמו קופון נאה. אם זו לא גאונות אז מה כן?

הנפוליאון של המוזיקה הסקסית
האלבום החדש ממשיך את הקו המוזיקלי של קודמיו. כמו Musicology ו-3121, גם הנוכחי סקסי כמו שרק פרינס יודע לעשות. זו חוכמה גדולה לעשות מוזיקה מעולה שתרקיד המונים, תעיף את הגג ובעיקר תוכל לעזור לכם להכניס את אהובי ליבכם למיטה, ולא אני לא מדבר על הילדים שלכם.
האבא של הסקס אפיל
פרינס מיצב עצמו במשך שנים כסוג של סוטה סקסי במוזיקה. זו מחמאה גדולה כשאתה מתחרה עם שורה ארוכה של זמרי אר אנ' בי שמנסים לעשות מוזיקת מין לוהטת. פרינס כאילו אומר בשקט: "חבר'ה, אני האבא של הסקס אפיל בעולם, ולא רק שאני נמוך אני גם יודע מה אני עושה". הוא הנפוליאון של המוזיקה הסקסית, של המיניות הגרובית ובעיקר המלך הלא מעורער של הסליז.
האלבום הנוכחי מוכיח את זה בכמה שירים בולטים במיוחד. Planet Earth הוא מהשירים הלוהטים של פרינס אי פעם, עם גרוב עסיסי במיוחד שיכנס לפנתיאון שירי האהבה של כל הזמנים. Somewhere Here On Earth, רודף אחריו באלבום ברמת הרומנטיקה והקיטש שהוא מייצר, ו-MR. Goodnight, הוא פצצת סליז מוזיקלית עשויה היטב.
עם זאת צריך לזכור, אין אלבום מושלם, וגם בנוכחי יש רצף משמעותי של נפילות.
בין השירים החלשים באלבום אפשר למצוא במיוחד את Guitar, אדג' אייטיזי כבד במיוחד ושיר אהבה לגיטרה, זכות מפוקפקת ששמורה לקלפטר ולדור אחר שחי בארץ לבנטינית שכוחת אל. שירים אחרים פשוט אינם גדולים דיים בשביל מה שמצופה. בין אלו ניתן לציין את Chelsea Rodgers שזורק אותך לפרינס של האייטיז והמיושן, ואת Resolution החלש יחסית.
למרות היותו מטונף, סקסי ועתיר גרוב - יתרונות לא מבוטלים שקשה למצוא אצל אחרים - האם פרינס היה מוציא את Planet Earth לולא הקומבינה המשוגעת אותה תפר? בסופה של האזנה יש תחושה שיותר מדי שירים חלשים ממלאים את האלבום, וכי הוא לא מונחה על ידי אותו דחף לייצר פצצות מוזיקליות כמו השניים הקודמים שלו.
- Prince - Planet Earth, NMC