אחד נגד מאה

תם ונשלם. המסע הארוך (שלושה סרטים) אל אבא הוכתר בהצלחה. ג'ייסון בורן, גיבור סדרת "זהות פלוס משהו" מצדיק עתה את שמו – son born, בן נולד. עם אב, עם זהות, והכל. המחסל ללא זיכרון ואטום ההבעה שב הביתה, וכדי להיוולד מחדש עליו לרצוח את האב, שילד אותו כדמות, לא בן אדם, עם הווה בלבד ונטולת עבר. ואכן, המסע האדיפאלי הזה מסתיים – לא נפרט – בתמונה סמלית של לידה מחדש, וליתר דיוק של כמו-עובר המשייט במימי הרחם, בדרכו לבקוע חזרה לעולם בזהותו האמיתית.

עתה גם מתברר, כי התנועה הכאוטית שאפיינה את בורן בסרטים בכיכובו, לא היתה אלא מסלול חיים שהוכתב מראש ושסופו ידוע. וכך, התנועה הבלתי פוסקת בתוך גבולות הפריים, שהודגשה על ידי מצלמה אחוזה ביד ועריכה תזזיתית, לא באה אלא להדגיש את החיפוש הזה, המתמיד, האובססיבי, של הבן אחר אביו. התחושה שהוא פועל במסגרת של עולם ללא

גבולות, שבו לונדון, מדריד, מוסקבה, ניו יורק, פריז, טורינו וטנג'יר מתמזגות אל תוך חלל וירטואלי אחד, כמו מבליטה את עובדת היותו הוא עצמו אדם בעל זהות שאיננה באמת קיימת.

"זהות אבודה", הפרק החותם את סדרת סרטי ג'ייסון בורן, על פי ספריו של רוברט לדלום, מוצא את גיבורו נס, כאנטילופה נרדפת, מפני ציידי ה-CIA. הסיבה: קיומו הוא עדות לכך, שארגון הביון האמריקאי מפעיל רשת חשאית של מחסלים מיומנים הפועלים מחוץ לגבולות ארה"ב והחוק. חמור מכך. זיכרונו המחוק של בורן שב ומבליח, מאותת לו את דבר קיומו של אותו אב סימבולי שהעניק לו את זהותו – הבדויה - הנוכחית, ולמעשה ברא אותו מחדש כ"אדם-העל" הניטשיאני. מין איש ביוני נעדר רגשות, שאומן לחסל ובעיקר לשרוד אתגרים פיזיים שאפילו סוכן הוד מלכותה בונד לא היה מצליח לעמוד בהם.

הפיזיות המסיבית, שמחפה על היעדר אישיות של ממש, אכן מאפיינת את תנועתו של בורן לאורך כל הסרט. מולה, כמו מקהלה בטרגדיה יוונית נבחרת, מציב "זהות אבודה" את מטה המחלקה השושואית ההיא, שממנו צופים בו, באמצעות טכנולוגיות היי-טקיות וגאדג'טים מתקדמים, ראשיה המודאגים (דיוויד סתראתרן מ"לילה טוב ובהצלחה" וג'ואן אלן מ“המועמדת”), החוששים מפני מה שיקרה לכשזהותו האמיתית תיוודע לו, ומבקשים למנוע זאת בדרכים קטלניות במיוחד.

אומה מחפשת גאולה

בורן, שוב בגילומו של מט דיימון, שנוכחותו המחוקה-משהו הולמת את דמותו ככפפה ליד, מייצג את האמריקאי הטוב – מין דמוי-אדם שמוסריותו התאיידה ביחד עם זהותו, שפועל אמנם כמכונת הרג יעילה, אך מתברר לו כי הוא אנושי. מהבחינה הזו, הוא הדימוי המובהק של הרגע ההיסטורי הנוכחי בתרבות ובפוליטיקה האמריקאיות – מול הצורך לטשטש את הפשעים הנוראים שמבצעת אמריקה, בין היתר, במחנה המעצר גוונטנאמו ובעיראק, מול החזות הכל-אמריקאית של דיימון שמסתירה מתחתיה מחסל-על, מתרחשת האודיסיאה של בורן אל הכוח האפל שהפך אותו למה שהוא, במטרה לחסלו אחת ולתמיד; מסע חובק בירות עולם של מירוק המצפון, אליו יוצא הרוצח שזיכרונו שב אליו בהדרגה על מנת להתנקות מהאלימות שדבקה בו. אמריקה, במילים אחרות, מבקשת לה גאולה.

העובדה ש"זהות אבודה", כמותחני הפרנויה שהופקו באמריקה בשנות ה-70 (“המעקב", “שלושת ימי הקונדור"), מתאר את

הממסד האמריקאי כטוטליטרי ומאיים – אומרת אף היא משהו על המציאות הפוליטית העכשווית בה. פול גרינגרס הבריטי (“טיסה 93”), שביים גם את הפרק הקודם בסדרה, מיטיב לעצב את תחושת הנרדפות הזו, בין היתר על ידי השימוש האינטנסיבי במסכים, מצלמות מעקב וטכנולוגיה לוויינית, שמשתלב בתנועה הבלתי פוסקת המאפיינת את הסרט כולו.

מבחינה זו, שיאו של "זהות אבודה" נרשם די בהתחלה, בסצינת מרדף מסחררת המתרחשת בתחנת ווטרלו הצפופה שבלונדון, ושבמהלכה נמלטים בורן ועיתונאי בריטי שיודע יותר מדי מפני צבא של מחסלים מטעם הארגון. תוך כדי, בורן מנתב בשלט רחוק את צעדיו של העיתונאי, ממש כפי שמפעיליו בעבר ניהלו את מהלכיו שלו עצמו.

"זהות אבודה", אם כן, הוא מותחן אינטליגנטי למדי, שהוא בה בעת סיפור התייסרותו של צעיר אמריקאי נאמן, שנבגד על ידי אביו ואיבד את האידאלים שלו בעולם שבו מצפון נתפס כמעט כמגפה.