אל תיזהרו מחיקויים

האם התיאור הבא נשמע לכם מוכר? סרט פנטזיה מתוק שבמרכזו סיפור אהבה גדול מהחיים ומהמוות, שחקנית ראשית שהיא אמריקאית שמזייפת בכישרון מבטא בריטי, מְסַפֵּר שמלווה את העלילה בקולו הבא בימים, בדיחות על פיראטים ודמויות משנה מוצלחות הרבה יותר מהדמויות הראשיות. "הנסיכה הקסומה"? אז זהו, שלא. למרות שהיוצרים של "אבק כוכבים" מקווים שכן.

"אבק כוכבים" מבוסס על ספרו החביב-אך-פושר-למדי של ניל גיימן, אחד היחידים עלי אדמות שיכולים לשלב בין פנטזיה למעילי עור ולצאת מזה בשלום. גיבור הסרט (והספר) הוא טריסטן ת'ורן (צ'רלי קוקס הבלתי מזיק), נער גולמני וחביב שמאוהב בויקטוריה (סיינה מילר), יפיפיית הכפר השחצנית. כדי לזכות בידה הוא מבטיח לה הרים וגבעות, וכשזה לא מספיק – את הכוכב בו הם צופים כשהוא נופל מעבר לחומה. כי זאת יש לדעת: כפרם של השניים שוכן לצידה של חומה המפרידה את אנגליה הוויקטוריאנית מממלכת הקסם של סטורמהולד.

נחוש בהחלטתו יוצא טריסטן אל מעבר לחומה, אחרי שהוא מתמודד עם השומר הקשיש-אך-לוחמני ששומר עליה, ומגלה שהוא למעשה בנה של אישה יפהפיה שפגש אביו כשהיה בעצמו נער והעז לחצות את החומה (השומר היה אז צעיר מעט יותר אבל מיומן פחות באמנויות לחימה). כשהוא מוצא את הכוכב הנופל מופתע טריסטן לגלות שהוא בעצם אישה צעירה ויפה בשם אייבין (קלייר דיינס בגבות מובהרות עד לובן).

למרות צורתו הבלתי שגרתית של הכוכב, נטייתו להיראות ממש טוב, ללבוש שמלה ארוכה ולריב איתו, טריסטן עדיין נחוש להביא אותו אל ויקטוריה, אהובתו. אבל הוא לא היחיד. אחרי אייבין רודפים גם שני יורשי העצר האחרונים של משפחת המלוכה של סטורמהולד, מלווים במקהלה יוונית בשחור-לבן, המורכבת מאחיהם שמתו מיתות משונות זה מכבר וזה מידיו של זה (ביניהם רופרט אוורט, שמופיע, נראה מרוצה מעצמו עד גיחוך ומת מיד. רגע של סיפוק טהור). מן העבר השני של הזירה צדה אותה מכשפה מקבתיאנית (מישל פייפר באיפור מצעיר. או מזקין. קשה לדעת), שיחד עם שתי אחיותיה זוממת לעקור את ליבה של אייבן הכוכב, לאכול אותו, וכך לזכות בנעורים מחודשים.

למרדף הזה מצטרף תיש שהפך לאיש, נער שהפך לתיש, יורשת עצר שבויה ורוברט דה נירו כקפטן שייקספיר, מפקדה מטיל המורא של ספינת שודדי ברקים, בהופעה שגונבת את הסרט כאילו היה ארנק שנשכח על שולחן בבית קפה איטלקי.

מקווים לאפקט המצטבר

הדמיון ל"הנסיכה הקסומה" מודגש (במכווון, ללא ספק) בשל נטייתם של התסריטאים להשתמש בהומור כדי לנטרל את הקיטש הסכריני משהו, ששורה על יצירתו של גיימן (שאף היא אינה משוללת הומור כלל וכלל), והתוצאה היא תמהיל חינני למדי של פרצי צחוק ואנחות ספוגות רגש. האפקטים, כהרגלם בימים טרופי CGI אלו, מספקים בהחלט גם אם לא מרשימים כשלעצמם. הופעות אורח קטנטנות כמו אלו של ריקי ג'רוויס ("המשרד") בתפקיד סוחר חלקלק או של איאן מק'קלן בתור קולו של גנדלף עושות נעים בלב, והתוצאה הכללית מתוקה מאוד, אבל לא עד כדי כאב שיניים, ומשעשעת, אך לא עד כדי כאב בטן.

אבל "הנסיכה הקסומה" זה לא. שמה של פנינת הקאלט של ויליאם גולדמן ורוב ריינר אינו מוזכר כאן במקרה זו הפעם השלישית. הכל ב"אבק כוכבים" כמעט זועק,

 "זה מה שאני ארצה להיות כשאהיה גדול!", ולא רק במאפיינים הבולטים שהוזכרו בפסקת הפתיחה – אפילו פונט הכותרות דומה. כמו "הנסיכה הקסומה", גם "אבק כוכבים", למרות תכונותיו החמדמדות, מסרב להתרומם בקופות בניכר, ויוצריו מקווים ללא ספק לאפקט מעוכב אך מצטבר של חובבים אדוקים שישננו את שורותיו באקסטזה.

אלא ש"אבק כוכבים" נופל בדיוק במקום שבו "הנסיכה הקסומה" ממריא - הסוד הוא בצמצום ובאיקוניות. בסופו של "הנסיכה הקסומה", מופיעות הדמויות כשלידן הכותרות, "כלתו של הנסיך", "הספרדי", "הענק", כי דמויותיו של גולדמן הן סטריאוטיפיות וגאות בכך. הן משתמשות בסטריאוטיפים שעליהן ניבנו, מביאות אותם לקיצוניות, משחקות איתם. קיצוניות עיצובן הופכת אותן בה בעת לדוגמאות מושלמות וליחידות במינן. גולדמן לא מכביד עלינו. הוא מעדיף לספק יותר דיאלוגים שנונים, מהסוג שזוכרים בעל פה, על פני דמויות רבות ופיתולי עלילה מסובכים.

ומנגד, "אבק כוכבים" מעדיף ללכת על בטוח. אין לבמאי/תסריטאי שלו את הביטחון המיומן שהיו לגולדמן ולריינר, לכן הוא מקשט את הסרט עוד ועוד ברגעים קטנים ומשעשעים (השומר הקשיש ולמוד הקונג- פו, ריקי ג'רוויס מנסה לדבר לאחר שכושף), בהסחות דעת גדולות ומשעשעות (רוברט דה נירו) בפיתולי עלילה מורכבים ובשלושה סופים לפחות. כל הגודש הזה מאוד צבעוני ומהנה, ללא ספק, אבל הוא מקשה על הטקסט להיחרט בזיכרון ועל הדימויים לכבוש אותו.

"אבק כוכבים" הוא ממתק נהדר לתחילת הסתיו. יש בו את כל המרכיבים הנכונים, ובשפע. התחושה הכללית מזכירה צמר גפן מתוק – נטול ערך תזונתי, גדוש סוכר אך אוורירי, מותיר תחושה דביקה מעט, אבל משרה הילה בלתי מעורערת של כיף סביבו. זה לא "הנסיכה הקסומה", אבל זה טעים.