שיחות עם חייזרים: "אמא, מתי תמותי?"

שלושה עקרונות כמעט מקודשים נהוגים בין החייזרים הביתיים לביני: ראשית, שאין דבר שאי אפשר לדבר עליו. שנית, שלכל שאלה אפשר למצוא תשובה, אצל אמא או בחסות גוגל. ושלישית – אין דבר כזה "כשתגדלו תבינו".

אבל ברגע אחד, כשבכורי בן השבע וקצת הגיע הביתה מרוגש מטיול אופניים עם אחותו בקיבוץ, איימו העקרונות להתמוטט. כי עוד לפני ששתו משהו והתיישבו לנוח, הוא שאל –

- אה... רגע. למה אתה שואל?

- לא חשוב עכשיו למה. מתי תמותי?

- שניה, תן לי להבין: אתה רוצה שאני אמות?

- לא, לא בא לי שתמותי. אני רק צריך לדעת מ ת י.

- אבל אני לא יודעת... אני מאוד מקווה שאזדקן כמו סבתא שלכם, שאראה אתכם גדלים ונהיים אנשים מצויינים, שיהיו לכם משפחות ושאוכל לשחק עם הילדים שלכם שיהיו הנכדים שלי...

- ואחרי שתשחקי איתם, תמותי?

- אחרי שהם יהיו כבר קצת גדולים... כן, אני חושבת שכן.

- אפשר ש ל א תמותי?

- אי אפשר. אתה יודע שכל החיות בטבע ואפילו כל העצים והצמחים מתים מתישהו.

- למה?

- כי... כי ככה זה בעולם, חמוד.

- מי מחליט על זה?

- יש אנשים שמאמינים שאלוהים מחליט... אני לא בטוחה, אבל אני יודעת שכל החיות וכל בני האדם מזדקנים ומתים.

- אז מתי זה יהיה?

- אמרתי לך. בעוד המון שנים, כשתהיה ממש מבוגר. אני מקווה.

- אז את לא יודעת?

- לא. אף אחד לא יודע.

- אז נגיד, את יכולה למות מחר?

- תראה – אין סיבה שזה יקרה. אני בריאה, אני נזהרת בכביש –

- ואם עוד-פם תהיה מלחמה? ואם יהיה הר געש? ואם רעידת אדמה? ואם נגיד מפולת שלגים? ושריפה?

- כל הדברים האלה ביחד קורים רק בסרטים המצויירים שאתה אוהב, מותק: אין הרי געש בקיבוץ שלנו. שריפות אפשר לכבות. מלחמה לא תפרוץ מחר. מפולת שלגים? לא קר מספיק כדי שזה יקרה. אף פעם לא היתה מפולת שלגים בישראל.

- אז מה עם רעידת אדמה?

- זה דווקא יכול לקרות... אבל כבר דיברנו על מה צריך לעשות במקרה כזה, נכון?

- נכון. אז לא בטוח שלא תמותי מחר?

- אתה יודע מה? דווקא כמעט כמעט בטוח. בסדר?

- ואם בכל זאת תמותי, נקבור אותך באדמה?

- כן. זה מה שעושים.

- את רוצה ליד אלה שמתו מאוד או ליד אלה שקצת מתו?

- סליחה?

- כי היינו בבית קברות... את יודעת, למטה, ליד הביצפר? נסענו לשם באופניים. ויש שם חיילים מאוד מאוד מתים, שהרגו אותם במלחמות. ויש אנשים שנרדמו ומתו ככה סתם.

- אני חושבת שאני רוצה להיקבר ליד אלה שנרדמו ומתו. בסדר? רוצה שוקו?

- לא עכשיו. ויש אבן כזותי? שכותבים עליה דברים?

- מצבה.

- אז מה נכתוב שם?

- בדרך כלל חורטים באבן את שמו של המת. ולפעמים עוד דברים.

- כמו מה?

- תלוי במשפחה... למשל, סבא שלך, שלא זכה להכיר אותך. הוא לא נקבר בקיבוץ. על המצבה שלו חרוט שמו, וגם חרוט "אהובנו נפרד מאיתנו". סבתא שלך ואני חשבנו שזה יפה.

- אז ככה נכתוב גם לך?

- אם תרצו.

- טוב, נו, רק שצריך לכתוב אהובתנו כי את לא בן.

- נכון מאד. מה עם השוקו?

- די כבר עם השוקו! ואיזה מספר טלפון את רוצה שם, הרגיל או הסלולארי?

- סליחה?

- מספר טלפון שיש על האבן הזותי. המצבה.

- אה, זה לא מספר טלפון. אלה תאריכים. בדרך כלל שנת הלידה והשנה שבה האיש מת. מופיעים שם מספרים כי זה לוח שנה שאתה לא מכיר... בא לך להכיר?

- די, את מחליפה נושא. אז תכתבי לי עכשיו את המספר של התאריך שלך, טוב?

- זה לא דחוף.

- זה כן. כי אם תמותי מחר?

- סיכמנו שזה לא יקרה, נכון?

- אבל אם בכל זאת?

- כן?

- אם בכל זאת אולי?

- כן?

- אז נכון שהטלויזיה הדקה של הסלון תהיה שלי ולא של אחותי?

- חומד – אני לא הולכת למות. לא מחר ולא מחרתיים. בסדר?

- טוב, בסדר. אז אם תמותי כשיהיו לי ילדים, הטלויזיה תהיה שלהם?

• לכל הטורים של אריאנה מלמד בערוץ הורים.
  

עוד שיחות עם חייזרים:

• האושפיזין: ילד בן חמש וחייזר שאיבד את החללית.
• לאלוהים אין אמא.
• לצום או לא לצום? החלטות של בנות חמש.