חבר'ה תנצחו... בשביל אנגליה

לא יותר מדי פעמים במהלך ההיסטוריה, מוצאת את עצמה ישראל במרכז העניינים של טורניר מוקדמות אירופי כלשהו.

• אוואט: "תמריצים? זה לגיטימי ומכניס צבע"
  
• מוסטובוי: "רוסיה פייבוריטית כי המשחק קובע עבורה"
  
• הידינק: "יהיה קשה, אבל המצב בשליטתנו"
  
  

הפעם אנחנו גם יכולים להנות מהעניין, בלי להרוג את עצמנו עם איזה סיכוי קלוש של עלייה. בלי הלחץ בחזה, בלי שבירת הלב הקבועה, אבל עם הרבה רייטינג ביבשת ובעיקר באנגליה. הפעם אירופה מסתכלת עלינו ואנחנו משוחררים, כמו שאנחנו אוהבים.

בגלל הכבוד

כל היבשת תצפה במשחק שלנו נגד רוסיה הערב (20:00, ערוץ 1, תקציר ב-ynet) ועל הדרך גם קיבלנו סיכוי לצאת עם הרבה כבוד מכל העניין הזה. יותר כבוד ממה שיכולנו לחלום עליו. הרי אין דבר ספורטיבי יותר מאשר ניצחון במשחק שלא קובע עבורך דבר.

במחי משחק אחד, ישראל תוכל לעשות לעצמה שם של קבוצת פייר-פליי שאפשר לסמוך עליה. נבחרת כזו שתאבק בכל משחק עבור עצמה, עבור כבודה, וגם עבור טוהר הספורט. באירופה לא שמעו על בית שאן, אבל מי אנחנו שנזכיר להם.

בגלל הדרך

לראשונה, כשאנחנו ללא וואליד באדיר, עידן טל, שמעון גרשון, אדורם קייסי ושאר ותיקי הנבחרת, יש להרכב הצעיר שיעלה דרור קשטן הזדמנות להוכיח את עצמו ולהראות שיש על מי לסמוך לשנים הבאות. עם הרכב שמרבית משחקניו עיטרו את סגלי הנבחרות הצעירות בהצלחה בחמש השנים האחרונות, אפשר לחלום על עתיד טוב יותר (בעיקר נוכח העובדה שיוסי בניון המשתבח עוד מחכה באופק).

עם הרכב שגילו הממוצע עומד על 23 קיימת אפשרות אמיתית למשחק משוחרר, מסודר ונאה לעין. אנחנו יוצאים למערכה חדשה מבחינתנו. האם אנחנו יכולים להסתדר ללא אותם שחקני עבר? משחקים טובים מול רוסיה וביום רביעי נגד מקדוניה, יכולים להוות בסיס מצויין לשנים הבאות וגם ולתת קפיצת מדרגה רצינית עבור הבחורים. קשטן גם יוכל להוכיח שיש אצלו דרך ולסתום לא מעט פיות אם יצליח במהפכה. אה, ומילה טובה לגיא לוי לא תזיק.

בשביל הסאחבקיות

בשנתיים האחרונות אנגליה נפתחה לקראת הכדורגל הישראלי כפי שלא קרה מעולם. יוסי בניון הפך לתותח באנפילד. פיני 'סופר אייג'נט' זהבי אחראי לכל העברה אפשרית באי, טל בן חיים בצ'לסי, בן סהר עדיין מוזכר כ'סטארלט' ואברהם גרנט מתחיל לכבוש את לב הממלכה. בתוך כל אלה, גם הוגרלנו לאותו בית במוקדמות היורו ונדמה כי אחרי הכדורגל הבריטי, מכיר האוהד המקומי את הליגה שלנו יותר מאשר כל אחת אחרת.

סטיבן ג'רארד. אפשר בלי הלוזריות הנצחית הזו ביורו? (צילום: איי פי)

בשביל החוזה

למאור בוזגלו, יובל שפונגין, ברק יצחקי, דקל קינן ואחרים, יש אפשרות אמיתית להמשיך במסורת ולסדר לעצמם איזה חוזה באחת משתי הליגות הבכירות באנגליה. הכסף טוב, ההכרה מיידית ועכשיו כשאנחנו גם נהנים מחשיפה, הכרה וכבוד בממלכה, הכל יכול לקרות.

הליגה הישראלית לא בנויה לתקציבים הגבוהים שמשתוללים בתוכה, אלא אמורה להוציא כשרונות לחו"ל ולחזק בכך את מעמד הנבחרת ובעקיפין גם לשפר את הליגה עצמה. כשכל העיניים הבריטיות צופות בהם, החבר'ה של קשטן צריכים וחייבים לנצל את זה. אולי זה יהיה הרגע בו יבטיחו הצעירים האלה, שנראים בשלים לכך הרבה יותר מדורות העבר, חוזה טוב מעבר לים.

בשביל היורו

מעל כל הדברים שנכתבו מעל, הרי שיורו בלי אנגליה, הוא פשוט לא אותו דבר.

 אם אנגליה לא תעלה, נצטרך לשרוד טורניר בלי וויין רוני, סטיבן ג'רארד, פרנק למפארד, שון רייט פיליפס ובלי הלוזריות הנצחית. בלי ארון לנון, ג'ון טרי, פיטר קראוץ' וסיפורים הירואיים נצחיים או הפסדים טיפוסיים בפנדלים. כן, גם בלי דייויד בקהאם האחד והיחיד וגם ללא המוסיקה שמתלווה תמיד לאירוע. במקום זה, נצטרך שוב לשנן את השמות של האחים ברזוצקי.