אפתח בווידוי אישי: אני לא מסוגל לעבוד עם חיות מעבדה. ולמרות העובדה שמאחורי כמה וכמה שנים של לימודים ומחקר בתחום הביולוגיה, עד היום הצלחתי לא רע בניסיונות ה"התחמקות" שלי מעריכת ניסויים בבעלי חיים.
בקורסי מעבדה בתואר הראשון העבודה התבצעה בקבוצות, וברוב טובי הואלתי לאפשר לחברי קבוצתי להעמיק את מיומנותם בכך שלא התעקשתי לבצע את חלקי. בתחילת התואר השני הצטרפתי לפרויקט מחקר בתחום המחלות האוטו-אימוניות, אשר היה כרוך בניסויים בעכברים. אך בדקה ה-90 הצלחתי לשכנע את המנחה שלי שאוכל לתרום הרבה יותר אם אעבוד על היבטים חישוביים-תאורטיים שלא נחקרו עד אז, וכך "ניצלתי" פעם נוספת. עבודת הדוקטורט כבר עברה על מי מנוחות, כשהמחקר שערכתי התבסס מלכתחילה על עריכת סימולציות ממוחשבות.
אלא שכל ניסיון מצדי להשתמש בביוגרפיה האישית שלי ככתב הגנה אל מול טענות המפגינים בשערי מכון ויצמן יהיה
נגוע בצביעות והתחסדות. גם אם אני אישית לא ביצעתי את הניסויים, הרי שלמחקר שלי לא היה כל בסיס ללא ניסויים שביצעו אחרים בחיות מעבדה. כל מודל תיאורטי זקוק למסד נתונים ניסויי, הן לצורך בניית המודל והן לצורך בדיקת תחזיות שהמודל מפיק. ואם בצביעות והתחסדות עסקינן, כמדומני שזו תהיה כותרת הולמת למסע התקשורתי שמתנהל
לאחרונה נגד ניסויים בבעלי חיים בכלל, ובמעבדה במכון ויצמן בפרט.
בחנוכה האחרון התרגשנו כולנו כשנמצא תורם מח עצם לעמרי
עטיה בן ה-13. משום מה לא זכורות לי הפגנות ענק מול נקודות ההתרמה, ואפילו לא טורים נזעמים של "ירוקים" למיניהם. זאת, למרות שבמהלך שנות המחקר הארוכות שבזכותן התפתחה הטכנולוגיה שעשויה להציל את חייו של עמרי נעשה שימוש באין ספור חיות מעבדה - מעכברים וחולדות ועד קופים. והחיות האלה סבלו.
כי כדי לבחון שיטת ריפוי לסרטן יש ליצור חיות מעבדה שיופיעו בהן גידולים מהסוג "המבוקש". הצלחתו של הטיפול המוצע תהיה ביכולתו למנוע מהם להתפתח, או באפשרות לרפאם. אותם גידולים סרטניים, כמו גם הטיפולים בהם, גורמים סבל לחיות. אלא שלנגד עיני החוקרים והחברה האנושית שבשליחותהּ הם פועלים עומד בראש ובראשונה הסבל האנושי. ועקרונות המוסר שעל פיהם אנו חיים גורסים כי חיי אדם קודמים לחיי חולדה או קוף, ומצדיקים את סבלן של חיות המעבדה.
המתנגדים לניסויים בבעלי חיים מנסים מזה שנים
להשחיר את פני החוקרים, ולהציגם כמי שמתעללים בבעלי חיים כדי להשביע את סקרנותם האינטלקטואלית במקרה הטוב, או את יצריהם הסאדיסטיים במקרה הרע.
אינני מאחל למי מהקוראים להיות במצב בו הם או קרוביהם יזדקקו לניתוח להסרת גידול ממוחם, אך אם חלילה זה יקרה, הייתם בוודאי מעוניינים שתעמוד לרשותכם הטכניקה המפותחת במעבדתו של פרופ' עמירם גרינוולד ממכון ויצמן, שעמד במוקד המתקפות האחרונות בתקשורת. טכניקה זו מסוגלת לזהות אזורים פעילים במערכת העצבים ברמת רזולוציה שאף שיטה אחרת לא מאפשרת, ובכך לסייע ביד המנתח להגיע אל "היעד" מבלי לפגוע בדרך בתאי עצב חיוניים.
איני מכיר אישית את פרופ' גרינוולד, מעולם לא ביקרתי במעבדתו, ואני לא דוברו, אבל הכרתי כמה מתלמידיו. וכשסיפרה לי דוקטורנטית שלו לשעבר על הניסויים שהם עושים, ציינתי בפניה כי למרות התוצאות החשובות והמרשימות, אני לא מאמין שהייתי מסוגל לעשות זאת בעצמי. בכל פעם שהייתי נדרש להתייצב מול החתולים הייתי, מן הסתם, מתבונן בעיניהם ורואה את עיני החתולה שלי.
על כך היא השיבה שגם עבורהּ העבודה קשה, גם היא מגדלת חתולים בביתהּ, אבל יש שני דברים שעוזרים לה: המאמץ לשפר עד כמה שניתן את תנאי החתולים בניסוי (גם מעבר למה שדורשים הנהלים), והניסיון להמיר את מבע עיני החתולים במבע פניהם של החולים שיוכלו להפיק תועלת מהמחקר שלה.
יש ודאי מה לשפר בכל הנוגע לעבודה עם חיות מעבדה, אבל צריך להסתכל על הדברים בפרופורציה, ולהתייחס לשטיפת רצפת כלוב כאשר הקוף בתוכו (אם אכן כך קרה) כאל ליקוי שיש לתקנו, ולא כאל פשע מלחמה.
אין שום דרך לפתח טיפולים ותרופות מבלי לגרום סבל לחיות. אם רוצים למצוא דרך לשקם מערכות עצבים פגועות, חייבים לעבוד על מערכות עצבים פגועות של חיות מעבדה. אם רוצים לדעת כיצד להתגבר על פגמים גנטיים, יש להשרות פגמים כאלה ביצורים חיים. ואם רוצים ללמוד על תופעות לוואי של תרופות וחיסונים, צריך למצוא "מתנדבים" שינסו אותם. ההכרעה המוסרית הבסיסית ביותר בהקשר זה היא שלבעלי חיים יש זכויות, אבל חיי אדם שווים יותר. הרבה יותר.
אנחנו נהנים כיום משלל טיפולים, חיסונים ותרופות שפותחו בזכות החזון והראייה לטווח רחוק של מדענים ואנשי רפואה בדורות קודמים, שהביאו לשיפור משמעותי ומוחשי באיכות ובתוחלת החיים. לא תמיד ידעו אותם חוקרים לאן תוביל אותם הדרך בה בחרו, ואילו הישגים יושגו במהלכה. עולם המדע מורגל בריצות למרחקים ארוכים, ובדחיית סיפוקים מיידיים. למרבה הצער, לא זה המצב בכמה תחומי עיסוק אחרים. יש לקוות שפופוליזם זול וקוצר ראות לא ימנעו מאיתנו את המשך הפיתוחים הללו לטובתנו ולטובת הדורות הבאים.
ד"ר נעמן קם עורך מחקר בתר-דוקטורט בתחום הביולוגיה החישובית במסגרת המחלקה לכימיה ביולוגית במכון ויצמן למדע
