אני מתנצל, אבל ראיון אחד בעיתון גרם לי לכזה פרץ אופטימיות, שאני ממש חרד לפגיעה בשמי הרע כשוחר קטטות מילוליות
בין דתיים לחילונים. בגיליון "7 לילות" האחרון של "ידיעות אחרונות" ריאיין אביתר בנאי את אחיו הבכור מאיר בנאי לרגל צאת תקליטו החדש "שמע קולי". שניהם
זמרים, שניהם חזרו בתשובה, והשיחה ביניהם כל-כך מרתקת שממש נשאר רק להלחין אותה, כדי שייקל עלינו ללמוד אותה בעל-פה. הלוואי שיכולתי לצטט את כולה.
אביתר שואל את מאיר בעניין החזרה בתשובה: "התהליך שאתה מדבר עליו הוא עדין ושברירי מאוד. המונח הרשמי הוא חזרה בתשובה". ומאיר עונה: "אין לי שום בעיה עם המונח הזה. פעם כשהיו אומרים 'הוא חזר בתשובה' התמונה שהיתה עולה בראש זה מאה שערים, פאות ושטריימל. היום זה מאוד אחרת, ואני אוהב את זה. גדלתי, וגם אתה, בבית מסורתי מאוד. אפשר להגיד שכבר אז בעצם היינו חצי חוזרים בתשובה. המקום הזה של המסורת, היהדות והדת לא זר לי. הוא נכון בשבילי. אני מרגיש שם בבית. בשבילי זה מקום מלא תוכן וחכמה ואור, ויחד עם זאת אני רואה את עצמי ממשיך לעבוד ולעשות את מה שאני אוהב, שזה מוזיקה".
אביתר שואל בהמשך: "מאיזה ז'אנר דתי אתה?" ומאיר עונה: "אני פרילנסר, כל החלוקות האלה זה נגמר כבר, פאסה".
זמרים, כוכבי רוק ויוצרים בכלל נחשבים כמי שמבטאים את רוח התקופה. בבחירות שלהם הם מצליחים לבטא משהו שהוא הרבה מעבר לשיר עצמו. אם היום זמרים שרים פיוטים שנכתבו לפני אלף שנה, והשירים מתקבלים באהבה על ידי המאזינים, זה אומר שקורה משהו, שעוד נמשכת השרשרת. הדתיות והישראליות משנות את פניהן. אל החברה הדתית מצטרפים, תודה לאל, המוני פרילנסרים. הם לא עובדים בשביל הדתיים אלא עובדים את השם באמונה שלמה. הם שרים לו שירי תהילה, אבל לא מבלבלים את המוח למעריציהם בדברי תורה קלושים שאתמול הם שמעו בישיבה. גם הדתל"שים,
הדתיים לשעבר, מעשירים בדרכם את החברה החילונית. (ואין בדברים כדי להמליץ על חזרה בשאלה וכל המידתל"ש עושה זאת על אחריותו הבלעדית).
כשמאיר ואביתר בנאי מדברים על הדתיות ועל היהדות שלהם הם לא חושבים איך זה יסתדר עם המוסיקה שלהם. הם מבינים מה שהמוני דתיים מלידה מתקשים לפעמים להבין: הדתיות והמוסיקה חד הם, העולם הדתי והיצירה האמנותית לא צריכים להתחרות על הבכורה, אלא יכולים להפוך אדם לשלם יותר. "האמונה מפרה את המוזיקה שלי", אומר מאיר בנאי, "וממלאת אותה חשק וחיים, והמוזיקה מפרה את האמונה ושומרת אותה אמיתית ואותנטית".
הגל הנוכחי של הדתיים הפרילנסרים הוא משובב נפש. הוא מחבר ומיידד את החילונים עם תכנים יהודיים, והוא מביא לשינוי משמעותי בחברה הדתית. כשדתיים מבחינים כי הסחורה "שלהם" נהיית מבוקשת, זה מעורר אצלם גם את היצירה וגם התחזקות באמונה. הנה אפשר להיות יהודי ויוצר בלי להתנתק מכל עולמך הקודם.
אנחנו בעיצומו של תהליך חילופי תרבויות. יוצרים דתיים לומדים כבר שנים את השפה היצירתית המערבית וה'חילונית', ויוצרים אחרים מאמצים בשמחה את מי התהום היהודיים. עוד נשובה אל ניגון עתיק. אם בעבר חזרה בשאלה וחזרה בתשובה היו מאבק של חילופי שבויים בין המחנות, היום רואים שאפשר לחזור בלי לעזוב; אם שירי קודש ממלאים ערוצי חול, אולי החול הוא לא כל-כך חול כמו שחושבים. ובמקום שבעלי תשובה עומדים ושרים, צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד, אבל מוזמנים להקשיב.
