מכונת ירייה
הוא בטוח שהלהקה שלו היא אחת מהלהקות החיות הטובות ביותר שיש ומנסה לשכנע את העולם שאלבומם האחרון הוא אחד מאלבומי המטאל הטובים שאי פעם יצאו. רגע לפני ש"מאשין הד" נוחתת בישראל, רוב פלין, מייסד הלהקה, מכין אתכם להרבה אלימות, דם ואלכוהול
אחרי שנים של הרס עצמי, שימוש בסמים, אלכוהול ומחשבות על לסיים את הכל, לרוב פלין יש היום את כל הסיבות בעולם להמשיך לחיות. כ-15 שנה לאחר שהקים את "מאשין הד", הלהקה הענקית הוציאה אלבום שישי בשם "The Blackening" שתוך כמה שבועות כינו אותו המבקרים כ"יצירת מופת בת זמננו". פלין, הסולן, זכה לכינויים כמו "סנדק המטאל המודרני". האלבום, שיצא בשנה שעברה, זכה להצלחה ענקית בטבלאות בארצות הברית יותר מכל אלבום שהלהקה הוציאה עד היום, וביום ראשון הקרוב הלהקה גם תתמודד על פרס הגראמי.
"מאשין הד" (פלין שני משמאל). "יצירת מופת בת זמננו"
אז איך זה קרה? איך להקה באלבומה השישי, אחרי שכביכול כבר הגיעה לשיא הצלחתה, מצליחה לטפס ליעדים עצומים שכאלה? "אני חושב שבשני האלבומים האחרונים הפסקנו לדאוג", אומר פלין ל-ynet בקולו העמוק והקשוח.
"הפסקנו לדאוג לכל מה שלהקות בדרך כלל דואגות אחרי שיש להן אלבומים בחוץ, להשמעות ברדיו, לקליפים משודרים. בשבילנו הדבר העיקרי היה להיות מאוד טהורים עם מה שאנחנו עושים וניסינו לעשות אמנות למען האמנות. הרבה להקות מנסות לנחש מה יהיה הכי פופולרי ברדיו או ב-MTV כדי שיוכלו להוציא את המיטב מזה, אבל אתה אף פעם לא יכול לדעת מה יהיה הדבר הפופולרי הבא, לכן לכתוב מהלב זה תמיד ההימור הכי בטוח. מוזיקה טובה תתעלה מעל הכל וזה הוכח שוב ושוב".
פלין בכתבת ענק על שער המגזין "קרנג" בשנה שעברה
עכשיו, לאחר כל המחמאות והסופרלטיבים, הלהקה גם תגיע בפעם הראשונה לישראל. ב-10 במרץ, פלין (39), הבסיסט אדם דאס, הגיטריסט פיל דאמל והמתופף דייב מקליין ינחתו במועדון התיאטרון ביפו ויוציאו את כל מה שיש להם בראש, את כל הכעס המתפרץ, את כל מה שהוביל אותם ליצור את האלבום האחרון.
"נמאס לנו עד מוות מהמקום שסצנת המטאל נמצאה בו", מסביר פלין, "כולם, פחות או יותר, ניגנו מטאל-קור והרבה מהמטאל השוודי-טראשי נכנס לתמונה. יש כמה להקות שמגיעות מהז'אנר הזה ואנחנו מכבדים אותן, אבל היו כל כך הרבה להקות שניגנו בדיוק את אותה המוזיקה ואמרתי לעצמי: 'אלוהים, אם אני אשמע עוד להקה שנשמעת ככה, אני אמשוך את עור התוף שלי החוצה'.
The Blackening. "מוזיקה טובה תתעלה מעל הכל"
"היה לנו הרבה תסכול על כך שלא מספיק אמנים דיברו נגד המלחמה בעיראק, במיוחד להקות מטאל", ממשיך פלין, "נוצר גל שלם של להקות מטאל שהיו נוצריות מאוד, בעד בוש ובעד הממשל. אנחנו כמובן בעד חופש הביטוי אבל אף להקה לא הרימה את קולה נגד הדברים האלה, בטח שלא בקהילת המטאל. רצינו באמת להגיד משהו, משהו נגד מלחמה.
"אחד הדברים שלהקות בדרך כלל עושות, וזה מעצבן אותי, הן אומרת ש'הדת היא לא טובה, הנשיא רע ולנו יש את התשובות, אז תעקבו אחרינו, אנחנו הדת החדשה שלכם'. זה ממש פוגע, אלה בדיוק הדברים שאנחנו לא אוהבים בדת המאורגנת או בממשל. אנחנו רק אמנים, ואנחנו מעוצבנים על מה שקורה".
ומה לגבי הממשל העתידי? יש לך מועמד מועדף לבחירות הקרובות לנשיאות?
"אני עדיין מנסה להבין את מי אני מחבב. יש מועמד אחד שאני הכי מעריך והוא רפובליקני בשם רון פול. בחיים לא הייתי חושב לתמוך ברפבוליקני אבל בבחור הזה יש הכי הרבה היגיון. הוא במילא לא היווה תחרות לאחרים מההתחלה, אבל הוא מאוד אינטליגנטי ויש לו רעיונות טובים. הוא גם לא מלא בחרא, כנראה בגלל גם זה לא בחרו בו. הציבור האמריקאי בדרך כלל חושב: 'היי, אנחנו צריכים מישהו מלא בחרא'. בכנות, אני חושב ששתי המפלגות הן פאקינג מלאות בעצמן. אני לא שומע שם אף אחד שאומר משהו בעל משמעות. הכל מורכב מרעיונות באפלה".
לא משחקים
במשך כשנה עבדו חברי הלהקה על "The Blackening" אותו גם הפיק פלין. במהלך כל הדרך, פלין מספר כי חברי הלהקה היו בטוחים לגמרי בעשייה, ללא חרטות או פשרות.
"אני מניח שהדבר היחיד שלא הרגשנו איתו בטוחים היה האורך של השירים. חלקם בני 10 דקות", הוא מודה, "מצד שני, זו לא היתה מחשבה שהטרידה אותנו וגרמה לנו לעשות אחרת. אנחנו יכולים ללכת רק עם מה שמרגיש לנו נכון, וככה זה הרגיש. למרות שחברת 'רודראנר' היו ממש מעוצבנים שפתחנו את האלבום עם שיר ארוך. אבל אמרנו להם שככה זה יהיה ו'פאק יו' וזה עבד. בסוף הם גם נורא התלהבו מהשירים.
פלין (משמאל) עם סגן נשיא "רודראנר", מונטי קונור
"הפחד משירים ארוכים נובע מכך שהדבר הראשון שעולה לך זה ג'אמים היפים של להקות פרוג רוק. לדוגמה, באלבום החדש של 'טול'. מיינארד הזמר נאנח במשך שבע דקות והגיטריסט משחק עם האפקטים שלו, זה לא מה שאנחנו עושים, בשבילי זהו הרגע ששירים בני 10 דקות מתקלקלים".
במהלך כל השנים בלהקה, יש יעדים שהצבת לעצמך ועוד לא הגעת אליהם?
"פ'אק יה!", הוא מרים את קולו, "יש עוד מיליון דברים שאני רוצה להשיג. אני עדיין לא מרגיש מסופק מהדברים שאנחנו עושים. כרגע אנחנו נלחמים בשביל המטרות שלנו ומנסים לשכנע את העולם שזהו אחד מאלבומי המטאל הטובים שאי פעם יצאו. אנחנו עדיין מרגישים שיש חלק ענק בעולם שאפילו לא מודע לקיומו. כנראה בגלל שהם עסוקים יותר מדי בתוכניות ריאליטי ובמשחקי וידאו של מטאל", הוא אומר ומתכוון למשחקים הפופלריים "גיטר הירו" ו"רוק בנד", "אנחנו מנסים להוכיח שזה המטאל האמיתי, לא משחק וידאו".
מסתבר שכל מי שראה את "מאשין הד" על הבמה בהחלט מודע לעובדה שההופעה לא יכולה להיות יותר אמיתית ממה שהיא. "עשינו את הסימן שלנו בעולם בעזרת סיבובי הופעות ואני חושב שאנחנו אחת מהלהקות החיות הטובות ביותר שיש", קובע פלין, "שלושת הסיבובים האחרונים היו הסיבובים הגדולים ביותר בהיסטוריה של הלהקה, וזה ממש מדהים לזכות בכזו הצלחה בשלב כזה של הקריירה.
"זו הופעה מאוד פיזית ואנרגטית", מוסיף פלין, "אנחנו מעודדים את הקהל להשתגע, לקפוץ וליצור מעגלי פוגו. אני לא רוצה להפחיד אף אחד אבל זה נראה מאוד אלים. בתוך החוויה
אנחנו מעודדים אנשים לכבד ולשמור אחד על השני. המעריצים שלנו הם די משוגעים ואני לא יודע מה לצפות מהמעריצים הישראלים. כשהופענו בפינלנד, אנשים עלו על הבמה והתחילו להרביץ לעצמם בפנים במשך שעה עד שהם דיממו. הם הרגישו את המוזיקה עד כדי כך.
"אנחנו פשוט נעלה וננסה לגרום לכולם להשתגע ולאבד את הראש. הייתי מצפה מאנשים שישתו הרבה אלכוהול כי אנחנו אוהבים לשתות הרבה ואנחנו מעודדים את כולם להרגיש טוב, להשתכר וליהנות. אני מקווה שלא יהיו הרבה ריבים בקהל, אנחנו מנסים לשמור את זה למינימום, כי אנחנו לא רוצים שהם יריבו, אבל משום מה, זה פשוט קורה".
