שתף קטע נבחר

  • דעות ומאמרים
זירת הקניות

הספין הירוק של המשרד להגנת הסביבה

המשרד להגנת הסביבה פירסם את דירוג המפעלים המזהמים בישראל והפנה אצבע מאשימה כלפיהם. אך האם הוא עידכן את התקן משנת 1986? לא. האם הוא עוקב אחר נתוני הניטור? לא תמיד. האם הוא מבצע אכיפה נגד העבריינים? מספר כתבי האישום רק פוחת. האם הוא מציג דרך קבע לציבור את נתוני זיהום האוויר? רק בהתערבות בתי המשפט. אז איזו רשימה היא השחורה - של המפעלים או של חטאי המשרד?

בעידן הטרנד הירוק, כוכב נולד במדינת הספין: קבלו את דירוג המפעלים המזהמים. ומי בצוות השופטים? המשרד להגנת הסביבה. על כך ניתן לומר – אם זה לא היה בארצנו, ואם לא היינו מתים מזה, זו היתה יכולה להיות בדיחה טובה.

 

אילו היה המשרד להגנת הסביבה קובע תקני פליטה מחמירים למפעלים אלה – דיינו. אבל לא היא. התקנים המחייבים שמעוגנים ברשיונות העסקים של מרבית המפעלים שבדירוג הינם תקני פליטה מיושנים, מודל 1986, המועתקים (שלא כהלכה, אגב) מהחוק הגרמני המוכר בשם TA LUFT , והם קבועים בתוך אמנה בינו לבין התעשיינים. מישהו שמע שם במשרד שאנחנו כבר ב-2008?

 

אילו היה המשרד להגנת הסביבה מבצע פיקוח וניטור אפקטיבי במפעלים אלה – דיינו. אבל לא היא. תקציב הפיקוח של המשרד להגנת הסביבה לגבי פליטות מזהמים לאוויר ממפעלים הינו דל וזעום. קריאת מכשירי הניטור הרציף המשודרים אליו - מקום שאלו קיימים - כלל לא מתבצעת. אנו מכירים מצבים שבהם מכשירי ניטור רציף שהותקנו בארובות משדרים נתונים המונחים כאבן שאין לה הופכין, במשך ימים וחודשים רבים במשרדי המשרד להגנת הסביבה, מבלי שמישהו שם לב כלל שהמכשירים בכלל היו מנותקים.

 

אילו היה המשרד להגנת הסביבה מבצע אכיפה נחושה ויעילה כנגד מפעלים אשר חורגים מתקני הפליטה שנקבעו להם – דיינו. אבל לא היא. מספר כתבי האישום המוגשים על ידי המשרד כנגד עברייני הסביבה הולך ופוחת משנה לשנה, בפרט בכל הנוגע לעבריני זיהום אוויר.

 

אילו היה המשרד להגנת הסביבה מפרסם לציבור דרך קבע את נתוני הפליטות המלאים של המפעלים המזהמים, ומנהל מרשם פליטות מלא ממפעלי התעשיה באתר האינטרנט שלו – דיינו. אבל לא היא. לעיתים קרובות נאלץ הציבור לנקוט בהליכים משפטיים לפי חוק חופש המידע, שנמשכים לפעמים שנים, על מנת לקבל את מה שהוא זכאי לקבל על פי החוק.

 

בתהליך הממושך והסיזיפי שנאלץ הציבור לעבור, עליו להתמודד לא רק עם טענות של שמירה על סוד מסחרי מצד המפעלים המנסים להסתיר את נתוני פליטת המזהמים מארובותיהם, אלא אף עם המשרד להגנת הסביבה שמגן על טיעונים אלו.

 

אילו היה מציג המשרד להגנת הסביבה לציבור תוכנית לאומית להפחתת מזהמים לאוויר, עם יעדי הפחתה מדידים ומתוחמים בלוחות זמנים ברורים – דיינו. אבל לא היא. תוכנית כזו טרם הוכנה, לא כל שכן טרם הוצגה, וזיהום האוויר – סופו מי ישורנו.

 

אבל יש אור בקצה המנהרה. הצעת חוק אוויר נקי מתייחסת לכל אלה. האתגר הגדול הרובץ לפתחה של הכנסת הוא לסיים לאלתר את הליכי החקיקה ולהביא את בשורת האוויר הנקי לתושבי המדינה. עד אז נאלץ להשתעשע בעוד ספין ירוק מבית מדרשו של המשרד להגנת הסביבה.

 

עו"ד ציפי איסר-איציק היא מנכ"ל עמותת "אדם טבע ודין"
לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים