ציון גבוה על חוכמה בדיעבד
יותר מכל יש לאחל לישראל שתיגמל מההרגל המגונה להיות חכמה רק לאחר מעשה. הדבר חיוני במיוחד כשגובר הסיכוי להסלמה בזירה הפלסטינית אם חלילה יגבה אחד הקסאמים מחיר דמים כואב
לקראת חגיגות ה-60 להקמת המדינה בניצוחה של השרה הפעלתנית אברהם-בלילא, ישנה נטייה מובנת ואף מתבקשת להעלות על נס את הישגיה של ישראל במשך שנות קיומה. בתעודה הווירטואלית שתקבל, היא תזכה מן הסתם בציונים לשבח בתחומים רבים, אך את הציון הגבוה ביותר היא תקבל ללא ספק תחת הסעיף "חוכמת הבדיעבד".
היכולת של ראשי הדרג המדיני והצבאי בישראל להבין ולנתח לעומק תהליכים לאחר מעשה, מעוררת השתאות של ממש. הנה, רק לפני כשבוע התכנסו במכון ון-ליר בירושלים קצינים בכירים בדימוס כדי להצהיר כי מדיניות המחסומים של צה"ל בשטחים הכבושים, עליה היו אמונים במשך שנות כהונתם בצבא, איננה תורמת לביטחון ישראל, כיוון שהיא מגבירה בהרבה את המוטיבציה לפעול נגדה.
לאותה תובנה הגיעו קצינים אחרים לפני מספר שנים כשהחליטו שמדיניות הריסת הבתים בשטחים מזיקה יותר משהיא מועילה, זאת לאחר שהותירו אלפים רבים חסרי קורת גג. כל חטאם היה קרבתם המשפחתית למפגעים הפלסטינים.
גם שני הפיגועים הקטלניים שספגה הקהילה היהודית בארגנטינה בעקבות חיסולו של מנהיג חזבאללה לשעבר, עבאס מוסאווי, העלו כמה תובנות בקרב מקבלי ההחלטות בזמנו, מה שלא הפריע לבכירינו דהיום להתענג על חיסולו של בכיר החיזבאללה עימאד מורנייה ולהכניס את יהודי התפוצות לבונקר, חרדים ומבוהלים.
אכן, ישראל מצטיינת בחוכמה שלאחר מעשה, אך היא עדיין מתקשה מעט בסעיף של הפקת לקחים ויישום התובנות הנרכשות. כך נוצר המצב האבסורדי שבו עוד בטרם שככה הביקורת על מלחמה פזיזה ונטולת מטרות מוגדרות ובנות-מימוש בלבנון, כבר נשמעים קולות הקוראים לצאת למלחמת נקמה אחרת, הפעם בעזה. אמנם בדיעבד הבנו שפריצת הגבול בין עזה למצרים על ידי הפלסטינים היתה בלתי נמנעת עקב המצור על עזה. מהלך זה העלה חששות ביטחוניים לא מבוטלים. אך כמו ברפלקס מותנה, כל קסאם שנוחת בשדרות וסביבותיה מגביר את הקולות "להיכנס בהם", תוך התעלמות מוחלטת מדינאמיקת ההסלמה של מעגל הדמים בו אנו נתונים.
ביום חגה יש לאחל לישראל יותר מכל שתיגמל מההרגל המגונה להיות חכמה רק בדיעבד, ושתתחיל להתנהל בהתאם לאמרה "סוף מעשה במחשבה תחילה". הדבר חיוני במיוחד כעת, כשאנו עומדים אולי על ספה של הסלמה נוספת בזירה הפלסטינית אם חלילה יגבה אחד הקסאמים מחיר דמים כואב.
יש להפציר בשר הביטחון ללמוד את לקחי העבר הלא רחוק ולהבין כי הסכם להפסקת אש הוא הדרך היחידה לספק לתושבי שדרות וסביבתה את השקט לו הם זכאים. לקח זה עולה לא רק ממלחמת לבנון השנייה אלא גם מהזירה העזתית עצמה: הפסקת האש שנחתמה בנובמבר 2006 השיגה את מה שלא הצליחו להשיג שני המבצעים הקרקעיים המאסיביים שקדמו לה, "גשמי קיץ" ו"ענני סתיו".
אם יש אמת בדברים אודות התקדמות במשא ומתן לקראת שחרורו של גלעד שליט, יש למנף את המומנטום כדי להגיע להסכם להפסקת אש כוללת עם החמאס, צעד שיחזיר את השלווה לא רק לבית משפחת שליט אלא גם לתושבי שדרות והסביבה.
בשנתה ה-60 מדינת ישראל ראויה להנהגה אחראית ובוגרת, שתשכיל ללמוד מטעויות העבר במקום לשחזרן, ולא לחברת הפקות ראוותנית ומנותקת שחוגגת את עצמה לדעת לקולות זיקוקים ונפילות קסאמים.
אורלי נוי, חברת קואליציית נשים לשלום
לפנייה לכתב/ת 
