הדינמיקה של הדיון הציבורי על הצעת החוק להגבלת גישה לאתרי אינטרנט למבוגרים מעניינת
למדי - תומכי החוק נוטים להתייחס למצב הבעייתי הקיים - כאשר קטינים רבים חשופים לפורנוגרפיה ואלימות ברשת - ולתוצאות הרצויות של הצעת החוק - הקמת מעין "פיירוול" שימנע את החשיפה לתכנים
המזיקים האלה.
הם מתקשים להסביר כיצד הצעת החוק הזו עשויה לספק את הסחורה ומתחמקים מדיון קונקרטי בשאלות העולות מההצעה - כיצד אפשר להסכים על קריטריונים אחידים ל"תכנים בלתי הולמים", מה יעשה אם יתברר כי גולשים רבים כלל אינם מפעילים את תוכנת הסינון שביקשו - האם אז יוחלט על סינון ברמת ספקית האינטרנט וזיהוי ביומטרי להבחין בין בגירים לקטינים והאם נערך חישוב לגבי הנזק הכלכלי שייגרם אם ספקיות אינטרנט ייאלצו לנתק או לא לחבר אלפים ואולי עשרות אלפי מנויים שלא מסרו אם ברצונם בסינון או לא, כלשון החוק.
עוד על חוק סינון אתרים
משרד התקשורת פיספס הזדמנות להתייחס באופן ענייני לביקורת, בעקבות אישור הצעת החוק בקריאה ראשונה אתמול
(ד'). המשרד פירסם "הבהרה", "לאור פרסומים כאלה ואחרים שגורמים להטעיה בהבנת החוק שפורסמו בכלי תקשורת". הנה ההבהרה וההתייחסות שלנו אליה בהדגשה, על פי נקודות.
"האחריות הבלעדית בקביעת הפרמטרים לתכנים שיסוננו, והנגישות לאתרי אינטרנט שונים, ייקבעו בידי מועצה ציבורית שתורכב מנציגים מהגופים הבאים: משרד החינוך, משרד התרבות המדע והספורט, משרד המשפטים, המועצה לשלום הילד וגופים נוספים".
לא נכון. נוסח החוק
לא מזכיר כל מועצה ציבורית. הסמכות לקבוע אילו אתרים יסוננו ואילו לא נתונה בלבדית לשיקול הדעת של השר. גם אם השר הנוכחי יחליט על הקמת ועדה כזו, הוא יוכל לפזרה כרצונו ולמנות את אנשיה על פי שיקול דעתו. בחוק נכתב בי "השר רשאי לקבוע הוראות לצורך ביצוע סעיף זה, לרבות לענין תכונות ומאפיינים לגבי אמצעי הסינון".
"סינון האתרים לא יבוצע כחסימה אוטומטית - כברירת מחדל".
שוב לא נכון. בחוק נכתב: "לא קיבל ספק גישה לאינטרנט הודעת מנוי ממנוי כאמור, או ייתן לו ספק הגישה לאינטרנט שירות סינון תכנים בדרך הקבועה בתקנות". זו מתכונת של opt-out. כלומר, כדי לא לקבל סינון וליהנות מגלישה חופשית, המנוי צריך לבקש זאת במיוחד. על פי כל פרשנות גמישה של המושג, מדובר בסינון כברירת מחדל.
"בניגוד לכל הפרסומים, הפרמטרים לסינון נעשה במתכונת רכה וסבירה שעברה את אישורן של כל האינסטנציות הרלבנטיות ובהן משרד המשפטים, ספקיות האינטרנט, משרד האוצר, וועדת הכלכלה וגופים נוספים".
אמת, הצעת החוק עברה את אישורם של חברי ועדת הכלכלה וכעת גם הכנסת בקריאה טרומית. אך במשרד המשפטים, משרד האוצר, הצוות המקצועי של ועדת הכלכלה, חלק מחברי הכנסת ובוודאי ספקיות האינטרנט לא תומכים בה ומודעים לנזקיה.
"חשוב להדגיש כי 60% מילדי ישראל גולשים באתרים פורנוגרפיים, 40% מילדי ישראל מסרו פרטים לאנשים זרים באינטרנט ו-35% מהילדים נחשפו לזוועות ולתכנים אלימים ברשת".
ילדים גולשים לפורנו מתוך סקרנות - ההורים צריכים ליטול על עצמם את תפקיד המבוגר האחראי ולהחליט איך הם רוצים להתמודד עם הבעיה - אם באמצעות חינוך מיני, תוכנות סינון או התייחסות בשיוויון נפש. מדוע המדינה צריכה לדחוף את אפה? ואין בהצעה זו כדי למנוע מילדים למסור פרטים לזרים. זה לחלוטין לא רלוונטי.
"מדינת ישראל איננה מדינה 'חשוכה', ההיפך הוא הנכון – ישראל היא מדינה נאורה שאמורה לאפשר לאזרחיה לצרוך תקשורת בצורה חופשית, לשמור על זכויות הפרט ולהגן על חופש הביטוי ככל האפשר. יחד עם זאת, מדינה נאורה צריכה גם לשמור על זכויותיהם של ילדיה, ולשמור מכל משמר על הערך החשוב "הגנה על קטינים". הצעת החוק שעברה היום בקריאה ראשונה בכנסת, ברוב גדול, מאזנת בין שני הערכים הללו".
הפיסקה הזו מבוססת על טהרת השיחדש - חשוך זה נאור, צנזורה היא חופש ביטוי ודרקוניות היא איזון. אם שר התקשורת מעוניין לקדם הצעת חוק נוקשה, שאין דומה לה בכל המדינות המתוקנות ובניגוד לחוות דעת מקצועיות,
והוא מתעלם מפתרונות חלופיים מאוזנים, שיעמוד מאחוריה ביושר, מבלי לסלף את העובדות.
