בעקבות הצעת החוק של ח"כ עתניאל שנלר (קדימה) אשר עברה אמש
(יום ב') במליאת הכנסת וקובעת כי מוות מוחי נחשב מוות לכל דבר, יוצא הבוקר (יום ג') נציגו של הרב אלישיב בכנסת, ח"כ משה גפני (יהדות התורה), בקריאה לעם ישראל: "אם יש במשפחתכם חולה הנמצא בבית החולים במצב של מוות מוחי, אנא בקשו מהרופאים כי ימשיכו לטפל בו עד לרפואתו או עד לקביעת מוות לבבי".
ומי התחיל במהלך? פרויקט תורמים לחיים של ynet:
על פי החוק החדש תוכל המשפחה לנהוג על פי דתה ומצפונה ולקבוע לפי איזו פסיקה הלכתית לנהוג - מוות מוחי או מוות לבבי. לאור הדברים טוען גפני בנחרצות כי "על פי חוק זה יוכלו לנתק חולה מהמכשירים גם כאשר אירע אצלו מוות מוחי והוא בעצם עדיין חי".
| רקע |
|
| המהפך ברבנות הראשית |
|
בחורף תשמ"ז נדרשה מועצת הרבנות הראשית לישראל לדון בסוגיית השתלות הלב בישראל. בראשות הרבנים הראשיים דאז, הרב אברהם שפירה והרב מרדכי אליהו נפסק בצעד מהפכני כי
ההשתלות מותרות רק במקרה של מוות מוחי. אולם, מועצת הרבנות התנתה זאת בכך שאחד הרופאים בוועדה המפקחת יהיה מוסמך מטעמה לשקול גם היבטים ההלכתיים. נציגי הרופאים סירבו לקיום התנאי הזה ומאז המחלוקת נותרה בעינה ומשפחות דתיות נמנעו מלתרום איברים מאחר שהצדדים לא הצליחו להגיע להסכמה. השינוי החקיקתי
בתחום עתיד לשנות את התמונה הזו וצפוי לשנות את כל מפת תרומת האיברים בישראל |
|
|
|
|
ברקע גיבוש החוק, עומדת, כאמור, מחלוקת רבת שנים בין עולם הרפואה לעולם ההלכה, הנסובה סביב קביעת המוות. על-פי ההגדרות הרפואיות, זמן מוות נקבע כאשר מת גזע המוח. מבחינה דתית-הלכתית, לעומת זאת, נקבע רגע המוות בעת הפסקת פעולת הלב והנשימה.
עד היום, היה זה הרופא המטפל שקבע את מות החולה. מציאות זו יצרה את הוויכוח המתמשך, שכן הרבנים לא סמכו על הרופאים וחששו מקביעת מוות חפוזה שעל-פי ההלכה דינה כדין רצח, ואילו הרופאים, מצידם, שללו את מה שהגדירו "הכנסת 'משגיחי כשרות'" לתוך המחלקות בבתי החולים.
כיום, כל תרומת איברים נעשית אך ורק באישור בני משפחת הנפטר, אך מדובר באישור שניתן על בסיס הסברי הרופאים. על פי הצעת החוק החדש, בני המשפחה יקבלו לידיהם את כל המסמכים הרפואיים של הנפטר. הם יוכלו לגשת עם המסמכים לקבל חוות דעת הלכתית וכך להיות בטוחים מעל לכל ספק כי אין התנגשות בין דברי הרופאים לעמדת ההלכה.
במהלך גיבוש הצעת החוק התייעץ שנלר עם עשרות רופאים וכלל הרבנים של הציבור החרדי והדתי לאומי, זאת על מנת להביא לפשרה בין עולם הרפואה לעולם פסיקת ההלכה. הצעת החוק זכתה לגיבוי קשת רחבה של רבנים חשובים וביניהם הרב עובדיה יוסף והרב הראשי לישראל, הרב שלמה משה עמאר. ההתנגדות היחידה באה מכיוונו של פוסק הדור הליטאי, הרב יוסף שלום אלישיב, אשר קבע את רגע המוות רק בשל מוות לבבי. האבחנה הזו משמעותית מאחר ופסיקה זו מצמצמת את האפשרות לתרומת איברים חשובים כמו הריאות למשל והלב כמובן.
לאור פסיקתו של הרב אלישיב התנגד גפני לחוק בכל שלבי החקיקה שלו. גפני אף יוצא כנגד סעיף 5 בחוק הקובע כי בין היתר צריך שיהיו שלושה רופאים ושלושה רבנים שאחד מהם יהיה רופא. "למה שלא יהיה אחד משלושת הרופאים רב, כמו במקרה הרבנים שיהיה בהם רופא?", תוהה גפני. הוא אף דורש לבטל את ההגדרה המילולית של "חוק הנוטה למות" ומבקש לשנותה. "המוות שיקבע יהיה מוות לבבי בלבד, אדם שמת מוות מוחי הוא מבחינת ההלכה חי. היום כשהרפואה מתקדמת זה להיפך, כיום יש יותר סיכוי להצילו", אמר.
ולמרות התנגדות הזרם הליטאי, החוק החדש אמור להקל על משפחות דתיות שאינן מסכימות לתרום איברים מסיבות הלכתיות, לתרום עתה את איברי יקיריהן לחולים אחרים. לשם כך, על פי ההצעה, תוקם ועדת היגוי רפואית-ציבורית שתקבע את דרכי הכשרת הרופאים והסמכתם לעניין קביעת המוות המוחי-נשימתי, ולצורך כך תקבע תכני הכשרה להסמכת רופאים שיכללו את התחום הרפואי, המשפטי והאתי לצד התחום היהודי-הלכתי.
