בית הדין חייב להחליט - הפחתת נקודות לבית"ר
אחרי שזכתה לרחמים בכל כך הרבה הזדמנויות, נדמה כי גם בירושלים מבינים שהגיע הזמן לשים סוף לעצימת העין מהתנהגות הקהל. די, נמאסתם. 10 הערות על המחזור שהיה, ובראשן הבלגן בטדי
1. האוהדים. אוהדי בית"ר לא היו יכולים לחכות שלוש דקות נוספות עד לשריקת הסיום של אלון יפת. נכון, פריצה לכר הדשא היא משהו שאוהדי כל קבוצה שחגגה אליפות חטאו בה בעבר, כולל אותי, אבל אנחנו בשנת 2008, המגרשים אחרים, התנאים אחרים, החוקים אחרים ואפילו נפגעים כבר היו לנו. רק הקהל כנראה, נשאר אותו דבר.
2. המשטרה. בישראל כנראה, עדיין לא יודעים איך להתמודד עם קהל שחוגג אליפות. מה שמצחיק הוא שבטדי כבר כבר חוו על בשרם תנאים דומים בעונה שעברה. אפשר היה, למשל, לסדר בדקה ה-75 שורה של מאות שוטרים מול השערים, שיעמדו עם גבם למשחק, כדי למנוע את כניסת האוהדים. אפשר היה לבצע הכנות אחרות ופעולות נוספות. אפשר.
3. ההנהלה. אחרי שהאוהדים שלה הכניסו את בית"ר לכל מיני פינות לא נעימות בשלוש השנים האחרונות, גם להנהלה, לשחקנים ולכל מי שקשור למועדון, מתחיל להימאס. בפעם הראשונה הגיע גינוי מצד הבעלים ואלה שכפופים אליו, כשארקדי גאידמק עצמו עוד עלול להחליט כי לא יהיו חגיגות אליפות רשמיות השנה. בפעם הראשונה אפשר היה לראות את הפנים המאוכזבות של השחקנים, תוך כדי שהקהל מפשיט אותם. "הם עושים את זה כל הזמן. הם חסרי אחריות, הם טיפשים", אמר ארקדי. כל מילה מיותרת.
4. בית הדין. קודם כל חשוב להבין שלא אבי לוזון מחליט על גזר הדין, אלא בית הדין של ההתאחדות לכדורגל. זה כבר החליט על משחקים ללא קהל, ביקש רשימה של אוהדים 'בעייתיים' כדי שאלה לא יורשו להיכנס ואיים עם אינספור עונשים על תנאי, שמעולם לא קוימו/הופחתו/לא נאכפו. הגיע הזמן שהקהל של בית"ר ייתן את הדין למעשיו. עונש הפחתת נקודות שיידחה את החגיגות, במקביל להפסד טכני ומספר משחקים ללא קהל, הינם יותר מראויים. לא בגלל חומרת המעשה, אלא רק בגלל שנמאס.
5. רן בן שמעון. עזבו את הדיבורים על חוקרי ויצמן-יער ורמזים על מכירה - הם היו מגוחכים כשהועלו והפכו אוויליים עוד יותר עם שריקת הסיום שאחרי ה-1:3 על מכבי תל אביב. התצוגה של קרית שמונה במחצית השניה, היתה גדולה על החניכים חסרת האונים שהעלה ניר לוין על הדשא - עם דגש על שני המגינים אורי שטרית ויובל שפונגין. רב"ש, תראה מה עשית. הרי עוד לפני המשחק היה ברור שתצטרך לעבוד חזק על חוליית ההגנה שלך כשתגיע לקרית שלום. עכשיו יכול להיות שתצטרך לעשות את זה מול רעננה, באר שבע ויתר היריבות מהלאומית.
6. ראובן עטר. האיש והתלתלים ניצח שני גרמנים במכה אחת. הוא אמנם עשה את זה עם יום ענק של איתי שכטר במשחק שיכול היה בקלות גם ללכת לצד השני, אבל הוא עשה את זה. הקבוצה של עטר לא מבקיעה הרבה, אבל גם לא סופגת. הכדורגל שלה לא נוצץ בלשון המעטה, אבל לפעמים אפשר לזהות אצלה סימנים של אופי. באמצע העונה עזב אותו השחקן הכי טוב שלו ועטר הצליח לתמרן, שילב צעירים ונתן הזדמנויות למי שמגיע לו. גם על חשבון הזרים שהוא עצמו הביא, כשראה שהם לא מספקים את הסחורה. וזה לא משהו של מה בכך בעידן של רוני לוי ודומיו, אליו נחזור בהמשך.
7. לותאר מתיאוס. ולמרות כל הנאמר על עטר, כדאי לזכור משהו לפני שקוטלים את מינויו של לותאר מתיאוס כמאמן הבא של מכבי נתניה. אין אישיות ישראלית בתחום הספורט, שהשיגה כל כך הרבה תארים, תהילה ופרסום כמו הגרמני שיגיע בעונה הבאה. הגעתו רק תגביר את העניין בליגה ותעלה את רמת הציפיות מקבוצתו. אי אפשר להאשים את דניאל יאמר, שראה הזדמנות להביא פיגורה כמו מתיאוס ולקח אותה.
8. תסמונת עומר גולן. על שחרורו של תמיר כהן באמצע העונה כבר דיברנו, אבל בעוד מכבי נתניה מצאה סוג של מחליפים צעירים מקומיים ראויים יחסית (עטר ניסה פתרונות זרים וכיום מתמרן עם שניר גואטה, אלמוג כהן ואמייה טגה), מכבי פתח תקווה אפילו לא היתה קרובה למציאת תרופה לעזיבתו של עומר גולן. למרות המינוי המבריק לטעמי, של ניצן שירזי וטל בנין, הלוזונים לא כבשו שער במשך 8 משחקים רצופים, משמע 720 דקות תמימות.
למעשה, גם השער האחרון, אי שם באמצע חודש פברואר, היה עצמי (של כפיר אדרי). שחרורו של גולן היווה מכה אדירה למכבי פתח תקווה לא רק מבחינה מקצועית, אלא גם מבחינה מוראלית. איזה מסר אתה שולח לחניכים שלך כשאתה משחרר את השחקן הכי טוב שלך, זה שהכי מזוהה עימך בשנים האחרונות, באמצע העונה? מסר חיובי זה בטוח לא.
9. בעיות בלויטה. קצת קשה להאמין, אבל הפועל כפ"ס ספגה כבר 47 שערים, רק 3 פחות ממ.ס. אשדוד, שסובלת גם היא מבעייה דומה. חוליית ההגנה של אלי אוחנה ספגה 16 שערים ב-6 המחזורים האחרונים בהם השיגה רק 2 נקודות. אבל עם כל הכבוד לאחריות שרובצת על ההגנה, נדמה כי הגב של שמקבל אוהד לויטה, עולה לאוחנה ולאוהדים שלוחצים על שילובו, ביוקר. השוער הצעיר והמוכשר פשוט לא נמצא בתקופה טובה. הוא לא תמיד מרוכז ולא תמיד עומד נכון ובפני אוחנה עומדות כעת 2 אפשרויות - להחליף מאמן שוערים או לתת ללויטה קצת מנוחה. לפני שיהיה מאוחר.
10. ליל הסדר. בשבת הקרובה לא יתקיים מחזור, אבל סביב שולחן אחד, לא יפסיקו לדבר על כדורגל. ניצן שירזי פוגש את אחיו חזי במחזור הבא. כן, ההוא שמגיע אחרי ארבעה ניצחונות רצופים. הייתי מת להיות זבוב על הקיר בליל הסדר של משפחת שירזי.
לפנייה לכתב/ת 
