שתף קטע נבחר

מעבדות לחירות? לא כל כך מהר

"פנייה למאמנים ושחקנים תחת חוזה עוד לפני סיום העונה היא סימפטום של התאחדות מפולגת ואינטרסנטית, שאינה פועלת לטובת מטרה משותפת ולכן גם לעולם לא תצליח". אמיר בוגן תוהה מדוע אנחנו לא יכולים להיות קצת יותר כמו האמריקנים החנונים

תנו לי לפתוח בפניכם צוהר לעולם זר ולא מוכר, עולם שספק אם אי פעם הצצתם בכיוונו והרשו לי להניח שלא הבעתם בו עניין. ובכל זאת. תנו לי לפתוח בפניכם צוהר לעולם המופלא של הספורט המקצועני. במקרה זה מארצות הברית. שתי דוגמאות, זה כל מה שאני צריך, לפני שתסגרו עליי את התריס. שתי דוגמאות שיעזרו לנו להשוות לליגת העל שלנו ולהבין עד כמה אנחנו רחוקים מלהיות מקצוענים, עד כמה גרוע מצב הכדורגל הישראלי.

 

זוהי אמריקה

בשנת 1995 הגיעו הניו יורק ניקס לסדרת גמר ה-NBA ולמרות שכשלו, הופתעו נוכח התפטרות מאמנם פאט ריילי לטובת משרה דומה במיאמי היט. הניו יורקים התלוננו כי ריילי חוזר עוד לפני תום חוזהו וההיט אולצו לפצות את הניקס בבחירת סיבוב ראשון בדראפט. בארה"ב קוראים לזה tampering ("התעסקות"), פנייה לבעל תפקיד - מאמן, שחקן או אפילו פקיד תחת חוזה. זוהי עבירה חמורה, כמו שמורה הדוגמא הבאה מאותה השנה בדיוק - הפעם מליגת הפוטבול, ה-NFL.


ריילי. ניהל רומן מחוץ לנישואים עם ההיט (איי.פי)

 

קרולינה פנת'רס רק נוסדה וראשיה חיפשו מאמן מנוסה שיוביל את הקבוצה הצעירה בימיה הראשונים. צוות ההקמה זיהה את דום קייפרס - אז עוזר מאמן בפיטסבורג סטילרס - כמועמד הטבעי והראוי ביותר לתפקיד. פנייה ראשונית לקייפרס נעשתה רק לאחר קבלת אישור ממעסיקיו בפיטסבורג ומתוך שקיפות מלאה. ואכן, בתום משא ומתן קצר ותכליתי הוא מונה למאמן הראשון בתולדות הקבוצה.

 

מה הבעיה? התהליך החל ערב סיום העונה וזאת מתוך שאיפה טבעית של הפנת'רס למצוא מאמן עוד לפני תחילת ההכנות לעונה הבאה, שכללו בניית תשתית מקצועית ואנושית מכלום. הגיוני, אבל לא חוקי. הקומישינר הגיב בתקיפות וגרע מקרולינה שתי בחירות דראפט (מצרך יקר מאין כמותו לקבוצה חדשה) וקנס אותה ב-150 אלף דולר. את פיטסבורג קנס ב-50 אלף ד'. והכל בגלל העיתוי. אלה הנואשים פנו למאמן מוקדם מדי, אלה המפרגנים אישרו להם לעשות כן לפני הזמן.


החנונים הפכו את ה-NFL לליגה הרווחית ביותר, הקומישינרים (איי.פי)

 

כך בארה"ב הרחוקה ואצלנו? הגיע הזמן לסגור את החלון ולהפנות מבט פנימה אל עצמנו, חשוך ככל שיהיה פה מסביב, כשהווילון שוב מוגף. כן, לא פעם הספורט שלנו מרגיש כמו חדר מעצר (ועבור יוסי מלאך ודומיו מדובר ביותר מסתם הרגשה) - חשוך, מדכא, משעמם. טבלת הליגה הופכת לטבלת ייאוש. ולנו לא תמיד ברור למה זה מגיע לנו. לא עשינו שום עבירה, לא פעלנו בניגוד לחוק. ופה הבעיה, אין ממש חוק. אין כלל לחרוג ממנו - לא בג'ונגל העסקנות הישראלי.

 

מי מתעסק?

עבירת "התעסקות"? הצחקתם אותי וגם את אבי לוזון, יעקב שחר ואבי נמני. אמריקה זה אמריקה, פה זה המזרח התיכון. מקרים כמו אלה שהצגתי תחילה נדירים מאוד בספורט המקצועני ולו רק בגלל ההקפדה של "החנונים" מארה"ב (למעשה, השנה הופעל הסעיף בפעם הראשונה ב-NFL מאז 1995 בגלל מגעים ראשוניים בין סן פרנסיסקו פורטי-ניינרס לסוכנו של לאנס בריגס, כוכב שיקגו). וכמה דוגמאות יש לנו מישראל? לפחות שלוש בחודש האחרון.


גברי לוי ואבי לוזון. גם הם קומישינרים (עודד שלו)

 

ב-2 באפריל מונה אלישע לוי מסכנין למאמן מכבי חיפה בעונה הבאה. שבועיים לפני כן התפרסם כי רן בן שמעון הודיע לבוס של עירוני קרית שמונה, איזי שרצקי, כי יעזוב הקיץ למכבי תל אביב. והינה רק השבוע התבשרנו כי גם דדי דן דיין סגר לארבע שנים בקרית שלום. הלו... מישהו צריך להזכיר שהליגה עוד לא נגמרה. לעזאזל, יש עוד חמישה מחזורים לפנינו. קצת סבלנות.

 

למזלם של לוי ובן שמעון, הם קיבלו את ההכשר בדמות נצחונות על קבוצותיהם העתידיות. לוי עשה זאת עם סכנין מול חיפה ימים ספורים לפני החתימה בקרית אליעזר, בן שמעון עם קרית שמונה מול מכבי ת"א המדשדשת. "צריך לשאול את מי שהמציא את הקונספירצה מה יש לו להגיד", אמר המאמן בתום המשחק. אין פה קונספירציה, רק תוהו ובוהו עם טעם לפגם, ולא ממש ספורטיבי. בן שמעון ולוי אינם אשמים בכך, אלא ההתנהלות החלטוריסטית של ראשי הקבוצות.


מאזן גנאים מחבק, אלישע לוי כבר פוזל לצדדים (חגי אהרון)

 

הינה, תראו את לוי שנתפס על ידי צלם 'ידיעות אחרונות' כשהוא בפגישת עבודה עם מנכ"ל חיפה - הכנות לעונה הבאה, בעוד שהוא עצמו אמור לתת את כל כולו לקבוצתו הנוכחית, סכנין. ומה לגבי מאור בוזגלו, איליה יבוריאן וג'ון קולמה? יתכן שהם רוצים להמשיך עם מאמנם לקרית אליעזר, בטח אם זה אומר אירופה. אותי מעניין גם אם החתמתו של בן דיין למכבי ת"א, נעשתה מבלי להתייעץ עם בן שמעון, שעסוק במאבקים עם קרית שמונה על הכרטיס לגביע אופ"א.

 

ספק גם אם שני המאמנים המוצלחים האלה, יכולים להתעלות על התת מודע שלהם. ההווה שלהם הוא כבר עבר, הראש שלהם באופן טבעי בעתיד. ומה היה קורה אם ניצחון של קרית שמונה היה חורץ את גורל מכבי ת"א לרדת ליגה. נראה לכם שבן שמעון היה מתעלם מכך ומתחיל בהכנות למאבקים בלאומית? ומה אם המירוץ לכרטיס לאירופה היה מגיע לפוטו-פיניש בין סכנין וחיפה. באיזה צד היה אלישע לוי, כשהוא יודע כשבעונה הבאה יכול לצאת לסיבוב בזירה היבשתית?


רגע, את מי אני מאמן? בן שמעון באימון קרית שמונה (טל שחר)

 

אם ואם ואם... כל כך הרבה היפותזות. אבל למה להשאיר את פתרונן לרצונם הטוב של לוי, בן שמעון או כל מאמן/שחקן אחר. מדוע לא להסדיר את הדברים הללו בתקנון, באופן מסודר? מדוע לא לאלץ את המאמנים והשחקנים למחויבות שלקחו על עצמם, עד לתום תקופת החוזה? למה לא לקבוע את פגרת הקיץ ואת חלון ההזדמנויות כמסגרת הזמן הרלוונטית היחידה להעברות, משאים ומתנים וחתימת חוזים? למה לא לאכוף את הכללים ולהעניש את החורגים מהם.

 

למה לא? מכיוון שכפי שנתגלה שוב בדיון המשמעתי האחרון בעניינה של בית"ר ירושלים ופריצת אוהדיה לדשא, ההתאחדות לכדורגל הינה גוף מפולג ואינטרסנטי ונטול מטרה משותפת שתאחד אותו. בין אם זה הוויכוח על מכסות הזרים, עונשים בוועדת המשמעת או במקרה שלנו - הסדרת שוק העברות עם חוקים ברורים וברי אכיפה לכולם.


שולחן ערוך בישיבת התאחדות. מפולג יותר ממשפחה בליל הסדר (טל שחר)

 

הברדק בשוק ההעברות, חוסר כיבוד החוזים וההתעסקות הבלתי פוסקת בענייני האחר, הם רק הסימפטום לרעה החולה של הכדורגל והספורט הישראלי בכללו. וכאן יש להזכיר שהתבטאות כגון "איני פוסל את אפי בירנבוים כמאמן מכבי ת"א" (כפי שהתפרסמה ב'ידיעות אחרונות' בראיון של שמעון מזרחי ערב משחק הכדורסל מול בני השרון), היתה גוררת בכל ליגה אמריקנית קנס כבד על יו"ר מכבי ת"א. עניין של כבוד בין קבוצות, כבוד בין ג'נטלמנים.

 

זה לא שלספורט האמריקני אין רעות חולות משלו, גם שם יש שחיתויות מאחורי הקלעים, מאבקי כוח, סמים ולהג פוליטיקלי קורקט בלתי נסבל, אולם לפחות ראשי

הקבוצות מחויבים לטובת הצלחת הליגה כולה. כשזו תבוא, יגיע גם שגשוג ספורטיבי וכלכלי. לצורך זה, חייבים לחשוב על טובת הכלל, גם אם זה אומר לפעמים להסכים לחוקים שיגבילו אותך. כאלו חוקים נדרשים גם אצלנו.

 

זוהי שאיפה טבעית לצאת מעבדות לחירות. לפעמים ככה זה מרגיש כשאתה תחת חוזה. אבל כמו במסורת היהודית, לכל דבר יש זמן ומועד, וחופש לא יושג בלי לכבד את אלוהים ומצוותיו. למי ששכח, אלוהי הספורט הוא התחרות, ומצוותיה אמורים להשאירה הוגנת ושיוויונית ככל האפשר. מי שלא ממלא אותם, מוצא את עצמו בסוף זורק הכל בשביל עגל של זהב.

 

bogen.blogen@yahoo.com

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
בן שמעון. לא קונספירציה, סתם לא תקין
צילום: גיל נחושתן
מומלצים