התקווה האחרונה להציל את דור בן ה-10 חולה הסרטן
דור עדיין לא יודע שהקרב על חייו החל. לאחר שהסרטן ברגלו חזר בפעם השנייה, מנסים הוריו לצרפו לניסוי חדשני בניו-יורק, התקווה האחרונה להצלת חייו. אלא שבינם לבין ניו-יורק מפרידים 350 אלף דולר
רינת ואלישע כהן מחולון מביטים חסרי אונים בבנם דור בן ה-10 החולה בסרטן מסוג
"יואינג סרקומה".
ביום חמישי האחרון התבשרו כי חרף הטיפולים הכימותרפיים, המחלה פעילה ומונעת את המשך הטיפול, השתלת מח עצם. "עומדות בפנינו שלוש אפשרויות: לתת לדור טיפולים כימותרפיים עד שנהרוג את הגוף מהטיפולים ולא מהמחלה; לטפל בו ברמה מינימלית ולתת לסרטן לעשות את שלו ובכך למעשה להיפרד ממנו; או לצרפו למחקר ראשוני שמתנהל בארצות-הברית ויכול להציל את חייו"; מונה רינת בקול שבור את הקלפים שנותרו בידיה במשחק שהיא מנהלת עם מחלת בנה.
בנובמבר 2005 החל דור להתלונן על כאבים באזור הירך, והבדיקות גילו כי חלה בסרטן. "הרופא שטיפל בו התקשר אלי וביקש שנסור כולנו למרפאתו", משחזר אלישע. "הגעתי לפני דור ורינת והרופא הסביר לי שהתגלה ממצא חשוד ושיש לבצע ביופסיה על מנת לאשש אותו. יצאתי מהחדר בדיוק כשדור ורינת הגיעו, לא עמדתי בזה ופרצתי בבכי. מאז דור ידע הכל והיה שותף לכל מה שקשור למחלה".
"הוא בוכה, ואנחנו בוכים איתו"
דור החל לעבור טיפולים כימותרפיים שלוו בכאב פיזי ונפשי כאחד. "הכאב הכי הגדול שלו היה שהוא לא הבין למה הוא צריך להיות בבית החולים כשכל החברים שלו לומדים בזמן הזה והוא רוצה להיות איתם. מבחינת הכאב הפיזי הוא פשוט גיבור והוא עבר את הטיפולים והתגבר על הכאב", מספר אלישע.
"עברתי תקופה ארוכה של טיפולים ואני מאוד רוצה להבריא. כל גיבור רוצה, לא"? אומר דור. "כל כמה שבועות עשיתי טיפולים קצת קשים בבית החולים. כל פעם היו לי תגובות אחרות כמו הקאות או כאבים, אבל אז ביקשתי מאבא לשבת לידי והחזקתי לו את היד חזק".
קושי נוסף התבטא במצב רוחו, "כשדור נכנס לדיכאון הוא לא מדבר עם אף אחד ואפילו לא איתי". אומר אלישע, "הבעות הפנים אומרות הכל. אין לו חשק לכלום והוא כל הזמן כואב על שהוא לא יכול להיות ילד רגיל. הוא שואל למה הוא לא יכול לשחק כדורגל או לרכוב על אופניים כמו כל הילדים בשכונה. הוא בוכה ואנחנו בוכים איתו, אם כי לא בפניו. אנחנו משתדלים כל הזמן להרים אותו ולהעניק לו תחושה של שמחה וכיף. זה מה שהוא מחפש מכולם וזה מה שאנחנו מראים לו".
לאחר סדרת טיפולים עבר דור ניתוח להסרת הגידול ובמשך תקופה קצרה נראה היה שהרע מאחוריו - אבל בשנה שעברה חזר הסרטן. "ברגע שהמחלה חוזרת כבר אי אפשר להבטיח שום דבר. הרי את כל ההבטחות שהבטחת בפעם הקודמת לא קיימת. אתה כבר לא יכול לומר לילד שעוד שבוע, חודש או חודשיים הוא יצא מזה, כי הוא כבר פשוט לא מאמין לך", אומר אלישע ומתאר מלחמה יומיומית על כל שלב ושלב, על בדיקות הדם, הטיפולים, האשפוזים ואפילו על ההליכה לבית הספר. "בהתחלה ההתמודדות עם המחלה היא מתוך אופוריה, כל הרופאים לצידך והתחושה היא שנצא מזה. אבל כשהמחלה חוזרת, היא מכבה חלק ניכר מהאש וצריך לאסוף את הכוחות מחדש. זה נורא קשה. כשדור הבין שהוא צריך ניתוח נוסף להסרת הגידול השני, הוא פשוט נשבר. היינו צריכים לאסוף כוחות ולשחק איתו במשחקי מוחות עד שהילד הנבון הבין לבסוף והלך לניתוח השני".
הטיפולים בארץ לא יעזרו, צריך פתרון יצירתי
גם במהלך סדרת הטיפולים הנוכחית הקפידו הוריו לשמר את אורח החיים הרגיל. "אני הולך לבית הספר ונהנה. היום בהפסקה שיחקתי עם החברים בתופסת. לפעמים קצת כואב לי אבל הכל כרגיל, זה לא עד כדי כך נורא. לא צריך לשבת בדיכאון בגלל שיש לי מחלה".
אך סדרת הטיפולים השנייה העלתה חרס, וגרורות התפשטו בריאותיו. "בבית החולים נאמר לנו שהטיפולים שלהם לא ישפיעו על המחלה ולכן צריך למצוא טיפול יצירתי ושונה. לנסות לתקוף את התאים הסרטניים בטיפול ביולוגי", אומרת רינת.
הפעם הוחלט שלא לשתף אותו במלוא ההתפתחויות. "דור יודע שהתחלנו סדרה של בדיקות, הוא הבין שהוא חולה במחלה קשה שצריך להיאבק בה ושהוא עומד לפני טיפולים קשים", אומר אלישע.
הבשורה החדשה טרפה את הקלפים וביטלה למעשה את התהליך הרפואי שעתיד היה דור לעבור החל מהיום (א') - השתלת מח עצם, אותה לא ניתן לבצע בעת שמחלת הסרטן פעילה בגוף. "דור נרגע מכך שהוא לא יצטרך לעבור את ההשתלה", אומר אלישע. "הוא פחד ממנה, לאו דווקא מבחינה רפואית אלא מכל מה שמסביב. פחד של ילד בן 10 מהבידוד ומכך שהחברים לא יוכלו לבקר אותו, אבל אנחנו יודעים מבחינה רפואית מה האלטרנטיבות שנשארו לו כאן".
משפחת כהן תולה תקווה בטיפול ניסיוני הניתן במרכז Memorial Sloan-Kettering לחקר הסרטן בניו-יורק.נוגדן המכיל אסטרוגן מוכנס אל הגוף במטרה לבלום את התרבות התאים הסרטניים. בעבר כבר שיתפו את דור באפשרות זאת, הכרוכה בין היתר בשהות ארוכה בארה"ב. "אני מתרגש מאוד מהטיפול הזה, אבל סיפרו לי שהנסיעה היא לזמן ארוך אז בטח קצת אתגעגע לאח שלי ולכל המשפחה אם אסע לשם", אומר דור.
תהום בסך 350 אלף דולר מפרידה כעת בין דור לבין הטיפול שעשוי להציל את חייו. סכום דמיוני עבור בני הזוג, המנסים לגייסו בכל דרך. "דור אמר לי, 'אמא אני מוכן להיות ניסוי של מישהו העיקר שיוציאו ממני את המחלה'" אומרת רינת. "אני צריכה עכשיו את הנוגדן הזה, שניתן רק שם, למי שמשתתף במחקר. אותי מעניין רק להציל את הבן שלי. אני אעשה הכל כדי להציל אותו".
"אנחנו מבוגרים ואנחנו יודעים בדיוק באיזה מצב אנחנו נמצאים", אומר אלישע. "אני לא מתאמץ בכלל למצוא כוחות. הכוח היחידי שאני מקבל זה רק מדור: אנחנו חיים כפי שהוא מתנהג. כשדור מרגיש לא טוב כל הבית קורס וכשדור מרגיש טוב כל הבית שמח. המראה החיצוני שלי מחייך וחזק הוא מלאכותי, זה רק בשביל שדור יראה. אבל בפנים הכל מרוסק. אנחנו רק מחכים לתקווה ולעזרה".
- תרומות עבור הצלת חייו של דור ניתן לתת דרך עמותת "להושיט יד"
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
