| 892 |
|
| מה אומרת הצעת החוק? |
|
הצעה 892 מבקשת לחייב את ספקית אינטרנט להציע למנויים אפשרות לקבל תוכנת סינון, ללא תשלום נוסף. למנויים יתאפשר לבחור לא להתקין את תוכנת הסינון. מנוי חדש שלא יודיע אם הוא מעוניין בתוכנת הסינון - ייחסמו בפניו אתרים. בנוסף, במידה שהטכנולוגיה תאפשר דבר כזה, יפעילו הספקיות שירות סינון מקוון בצד שלהן לכלל המנויים, למעט מנויים שהזדהו כבגירים מול הספקית וביקשו מפורשות שלא לקבל סינון. עוד מוצע כי שר התקשורת יהיה רשאי לקבוע תקנות לביצוע החוק - לרבות תכונות ומאפניינים על אמצעי הסינון, אמצעי העברת ההודעות למנויים, וכן אמצעי הזיהוי כבגיר. |
| לקריאת הצעת החוק |
|
|
|
במשפט מדומה שנערך הערב (ג') לחוק סינון אתרים, קבעה השופטת בדימוס, דליה דורנר, כי מדובר בחוק "בעייתי". עוד היא ציינה כי "הוא יוצר בעיה של תועבה מותרת אך לא ראוייה. החוק כפי שהוא לא נראה לנו, נקודה".
חוק סינון האתרים שעבר בקריאה ראשונה בכנסת
ממשיך להוות בסיס לוויכוח ציבורי. את המשפט קיימה הערב (ג') מועצת העיתונות יחד עם איגוד האינטרנט הישראלי בראשות של השופטת בדימוס דורנר, יו"ר המועצה, ובהשתתפות הרב מתתיהו טננבאום, ועו"ד עמיהוד בן פורת ששימשו כשופטים.
דעות נשמעו מצד אחד לשני, אבל הסכמה אחת: טובת הילד היא החשובה ביותר.
תהודה רבה בציבור עברה בעקבות הצעת החוק, לא רק בקרב חובבי האינטרנט ולוחמי חופש הביטוי, "הצעת החוק הזו מעוררת הדים רבים בציבור, התנגדויות ואולי תמיכות", אמרה בתחילת המשפט השופטת דורנר, שהביעה כבר בעבר מורת רוח והתנגדות
כלפי החוק בישיבה מיוחדת שקיימה המוצעה לפני חודשיים.
בשל עמדתה זו ביקש עו"ד אילן בומבך, שייצג את התומכים בחוק, לפסול את השופטת דורנר. מכיוון שהמשפט סימלי, בקשתו נדחתה.
במשפט שכותרתו: מי ישמור על הילדים, לקח חלק מטעם התביעה, עו"ד רון גזית, שהציג את חששו העיקרי כי החוק יתחיל כדור שלג שלא יהיה אפשר לעצור אותו, "זה כלי שמאפשר לשלטון ליצוק לתוכו בעתיד עוד דברים שאסור לראות, תפעילו את הדימיון שלכם", אמר וציין כי הוא מודאג מכל גורם קיצוני, חילוני או דתי, שבגלל סחטנות פוליטית יוביל את החוק למחוזות אפלים.
בין עדי התביעה שעלו על דוכן העדים היה ד"ר גוסטבו מש, ראש החוג לסוציולוגיה באוניברסיטת חיפה, שערך בשנים 2001 ו-2004 מחקר שבדק את חשיפת האינטרנט בקרב בני נוער.
בשנת 2004 עמד מספר בני הנוער מעל גיל 12 הגולשים באינטרנט על 70%.
אחת השאלות המרכזיות, בדקה את הקשר שבין גלישה באתרי פורנו ואתרים שונים. הסתבר שבין השנים הנבדקות עלה מספר בני הנוער הגולשים באתרי פורנו באחוז אחד בלבד מ-15% ל-16%. עוד התברר כי בני הנוער שגלשו לאתרים הללו אופיינו ביחסי ריחוק מההורים, בעיות בבית הספר ומעורבות בהתנהגות אגרסיבית.
עו"ד בובמך הביא לדוכן את חנה סלוצקי, עובדת סוציאלית בתפקידה והיות היא פקידת הסעד הראשית במשרד הרווחה, שהציגה דוגמאות שונות של ארועים שהיא מלווה מתוקף תפקידה שקשורים לפגיעה מינית בעקבות אינטרנט, בהם בני נוער התעללו בחבריהם וצילמו אותם והורים שצפו יחד עם ילדיהם באתרים בעלי תוכן מיני.
השופטת דורנר סיכמה כי יש הבדלים תרבותיים ביננו, "דברים לא ראויים שונים ממשפחה למשפחה, מה זו תועבה ומה זו אומנות... החוק נראה בעיניי שלושתינו מאוד בעייתי". דורנר ציינה כי יש לאמץ את המודל האירופי של הסדרה עצמית בו
ספקיות האינטרנט יחתמו על אמנה שתמנע את החשיפה לתכנים הפוגעים.
הרב טננבאום, שהיה בדעת מיעוט, הציע לתת לספקי האינטרנט שנה להגיע לאותה אמנה ואם לא יסתייע הדבר ייכנס החוק לתוקפו.
