לקראת סופו של "מתוק ומר", סרטו של דורון בנבנישתי, מתה אחת הדמויות ודמות אחרת יולדת. שני האירועים צפויים, אבל הבחירה להציג אותם במקביל, זה מול זה, היא מסוג הדברים שהיית מצפה מסטודנט בינוני בשנה א' במגמת תסריטאות. הסמליות האומללה הזו שעניינה "מעגל החיים" היא, כמובן, לא הדבר הכי גרוע שאפשר להעלות על הדעת, אבל היא משמשת דוגמה מדוע הסרט אינו עובד.
דוגמה נוספת. אחד הסיפורים בסרט – שכמו סדרות מקור רבות לאחרונה עוסק בחבורה של צעירים בורגניים שאינם מרוצים מחייהם – עוקב אחר גינקולוג הומוסקסואל (נתי רביץ) המחליט לעזוב את בן זוגו ולהפוך לסטרייט. גם בכך אין כל פסול, כמובן. אבל ההצגה כאן של הסטרייטיות כנורמליות ושל הזוגיות במסגרתה כגאולה (אגב כך, “מתוק ומר" הוא אחד הסרטים הכי הומופובים שנראו על מסכינו זה זמן רב) – מעוררת אי נעימות, בלשון המעטה.
שרון אלימלך הבודדה ונתי רביץ הסטרייט ב"מתוק ומר"
בעייתו האמיתית של הסרט, שהופק באופן עצמאי, ללא תמיכת מי מהקרנות, היא שלא ברור בעצם מדוע נעשה. אז נכון, ניכר בו, ביוצרו, שהוא ראה סרט-שניים של אריק רוהמר הצרפתי, אמן הפטפטת הבורגנית, ואולי אף העריך אותו. אבל הדמויות כאן כה לא ברורות, הסיטואציות מביכות לעיתים בגסותן, והמציאות שהסרט מתאר היא כל כך מנותקת – עד שהתחושה היחידה ש"מתוק ומר" מעורר היא בעיקר זו של תמיהה.
הסרט מגולל את סיפוריהם של שלושה זוגות של חברים, כולם צעירים תל אביביים מצליחים: איש עסקים (אייל שכטר) שהטיפול באמו הקשישה, חולת האלצהיימר (שפרירה זכאי), גוזל ממנו את כל זמנו, ואשתו (צופית גרנט) שניהלה רומן עם הפסיכולוג שלה, ועתה היא בהריון; עורך דין (אלון נוימן) שחוסר הרצון שלו בילדים מביא למשבר בינו לבין אשתו, נגנית כינור (מיכל ינאי); וכן אותו גינקולוג מהפסקה לעיל, שתשוקתו לחיים נורמליים, שעל פי הסרט אינם יכולים להתממש במסגרת זוגיות הומוסקסואלית, מביאה אותו לפגישה עיוורת עם רווקה נואשת התרה אחר אהבה (שרון אלימלך).
ההיבט התמוה ביותר של הסרט הוא נוכחותה של מגדת עתידות חסרת בית (סנדרה שדה), שאיש העסקים, בהחלטה של רגע, מחליט להביא לארוחת ערב בה משתתפים כל הזוגות הנ"ל, סתם כדי לבדר אותם. נבואותיה באשר למספר הילדים שיהיו לכל אחד מהם אמורות לשמש ציר דרמטי מרכזי בהמשך. אלא שסיפור המסגרת הזה, מופרך ככל שיהיה, נדמה יותר כגחמה אקראית, בעיקר משום שהדמות המוזרה והססגונית הזו לא משליכה על אופיו של הסרט ועל כוונותיו.
מיכל ינאי ב"מתוק ומר"
ומה באמת הן כוונותיו של הסרט, ומה בעצם הוא רוצה לומר? – לא ברור.
המשותף לכל הסיפורים הוא התשוקה להורות ומשפחתיות תקינה, ומגדת העתידות מבטאת את פחדה הקיומי של הבורגנות הישראלית מפני מה שיחשוף את שבריריותה במציאות המקומית ההפכפכה. "מתוק ומר", במילים אחרות, עוסק בכמיהה אל הנורמליות, שבהקשר הישראלי נתפסת כמעט כאוטופית. אולי זו הסיבה שאתרי ההתרחשות התל אביביים השונים מצולמים (בידיו של רם שווייקי) באופן שמעניק להם צביון הזוי מעט, אפילו פנטסטי.
לזכותו של הסרט (שבנבנישתי כתב יחד עם עלמה גניהר ואורן ספדי) גם לא עומדת העובדה שהוא מוצג בבתי קולנוע. איכשהו נדמה שבוסריותו ומחדליו היו ניכרים פחות כדרמה שנועדה לשידור טלוויזיוני. סביר ששם, בינות לסדרות המקור העכשוויות המציגות גברים ישראליים רגישים ונוטפי רחמים עצמיים (“אבדות ומציאות", “חמישה גברים וחתונה"), הוא היה מיטיב יותר להשתלב.
