שתף קטע נבחר

להזמין אנשים ללווייה בפייסבוק - כן או לא?

השבוע התבשרנו כי מישהו ממכרינו בחר לפרסם את לוויתו ודבר פטירתו של אדם קרוב דרך יצירת אירוע ב-Facebook. במערכת התגלע ויכוח האם הדבר ראוי או נכון תרבותית. העמדות המנוגדות מונחות לפניכם, ואתם מוזמנים להביע גם את דעתכם

בלוויה שלי כולכם "Attending", כן? / אהוד קינן

לפני מספר שנים, אני ומספר חברים קיבלנו SMS בזו הלשון "אמא מתה. הלוויה מחר ב-9, בקריית שאול". ההודעה הגיעה מחבר שידענו כי אמו נמצאת על ערש דווי. למחרת בבוקר התייצבנו בבית העלמין כדי להביע את תנחומינו.

 

לא חשבנו שהוא יספיק להרים כל כך הרבה טלפונים בלילה אחד על מנת להודיע לכולם - והוא בחר בשיטה יעילה ומהירה, אך עדיין הייתה תחושה יש משהו מקברי ומוזר בלקבל SMS לקוני כזה, המבשר על הדבר הנורא ביותר. יש משהו אף יותר מקברי כשמוות של מישהו קרוב מתערבב בעמוד הפייסבוק שלנו עם התמונות שלנו מתאילנד, ההתלהבות מסרט אינדיאנה ג'ונס האחרון וכוס בירה וירטואלית ששפכנו על חבר או נשיכה של זומבי.

 

אבל לוויות, מה לעשות, הן חלק מהחיים שלנו - האמיתיים והווירטואלים. כמו כל אירוע בחיים שלנו, גם על לוויות אנחנו מקבלים הודעה בטלפון, ב-SMS, באימייל, או בכל אמצעי תקשורת מודרני אחר. ימי המברקים כבר חלפו מזמן.

 

יישום ה-Events של פייסבוק, הוא כלי היתולי ורכילותי, שמאפשר לנו לראות מי בא לאירוע מסויים ומי לא, להוסיף סרטים, תמונות מצחיקות, והערות ציניות ב"קיר".

 

מצד שני, כשמו כן הוא, "Events" הוא יומן לניהול האירועים שלנו, ושל לא מעט גולשים שמבלים את זמנם בפסייבוק. אז גם בפייסבוק, יהיו ימים שנמצא את עצמנו הולכים בבוקר עם החברים להרצאה מעניינת, קופצים בצהריים ללווייה, ומסיימים את הערב בהופעה.

 

בלוויה שלי, אני רוצה שכולכם תסמנו Attending, כן?

 

לא רוצה לוויה וירטואלית / ניב ליליאן

פרופיל הפייסבוק שלי מלא בהתרעות, עדכונים והזמנות לאירועים, תערוכות צילום, מסיבות, תמונות מ"על האש" לצד בקשות ליישומים כמו "זאבי אימים" או "ערפדים". המשותף לכולם הוא העובדה שמדובר בשמחות: אירועים בעלי אופי חיובי, מצחיקים או סתם מטופשים וחסרי משמעות.

 

ובכל זאת, כששמעתי על מישהו שפרסם אירוע שלילי ביותר כמו לוויה ב-Facebook, עם אפשרות לאשר או לא לאשר השתתפות – התחלחלתי. אני לשמחתי לא קיבלתי הזמנה כזו, ואינני יודע מה הייתי עושה לו הייתי מקבל הזמנה לאירוע שכזה.

 

עמיתי אהוד מתייחס ל-Facebook בצורה פונקציונלית. הרשת החברתית מבחינתו היא עוד אמצעי תקשורת להפצת מסרים המונית כמו הטלפון, לוח מודעות או דואר אלקטרוני. אך כאן יש להסתכל מעבר לפונקציונליות של אמצעי התקשורת.

 

יש משהו מאוד צורם בניגודיות של ארעיות האינטרנט, ששם משנה הכאן והעכשיו חסר הסבלנות, לעומת נצחיותו של המוות ופרידתו של מי ממכריך מעולם החיים – לצמיתות. אם היינו נאלצים להגדיר זאת במונחים של Facebook, הרי שהאדם מחק את דף הפרופיל שלו, והוא לעולם לא יפתח אחד חדש.

 

כמו שמישל ביכה את חוסר האנושיות שבשליחת ברכת "שנה טובה" בהודעת SMS, אני רוצה למחות על השימוש ב-Facebook כאמצעי הודעת פטירה. זה אולי אמצעי מאוד יעיל – אך חסר אנושיות בעליל.

 

אם דואר אלקטרוני ו-SMS עוד נתפשים כאמצעי תקשורת רציניים ויבשושיים, ואפשר לגלות הבנה מסויימת למי שבוחר להשתמש בהם כדי להודיע על מות יקיריו לקבוצה נבחרת, הרי שהמצאותה ותפוצתה חסרת הרסן של הודעת פטירה כאירוע, בין סרטוני אנימציה מטופשים, חידוני "איזה סוג בירה אתה?”, חיות מחמד חסרות פרווה שניתן לחוש ותמונות של חתלתולים עם רובי צלפים – גובלת בביזוי כבוד המת.

 

לסיום, התראה קטנה לחבריי ומכריי: כשאצטרך לעזוב את העולם הזה, אם מישהו מכם יפרסם את הלוויה שלי כאירוע ב-Facebook (או כל רשת חברתית טרנדית אחרת שתהיה אז, בהנחה שאאריך ימים) – אני לא אדבר איתו יותר בחיים.

 

מסכימים עם אהוד? חושבים שהזמנה ללוויה בפייסבוק זה טוב? הגיבו בטור ה"בעד". הזדעזתם מעצם הרעיון? מסכימים עם ניב? הגיבו בטור ה"נגד".

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: אהוד קינן
הודעה על לוויה בפייסבוק?
צילום: אהוד קינן
מומלצים