אגב פסק הדין המדובר בעניין אישה אשר יהדותה הוטלה בספק בבואה להתגרש
15 שנה אחר גיורה, למדנו הלכה שלא הכרנו לגבי גיור של חירש-אילם. לדעתו של הדיין הרב שרמן - אדם חירש-אילם אינו יכול לעולם להתגייר ולהפוך להיות יהודי. את הדברים הקשים הללו מביא הרב שרמן בעמ' 15-16 לפסק-הדין, ואני הלכתי בעקבותיו לקרוא את המסופר בפד"ר (קובץ פסקי דין רבניים) י' עמ' 193-209.
מקרה שהיה כך היה: לפני שנים רבות הופיעה אשה חירשת-אילמת בפני בית הדין בתל-אביב וביקשה להתגייר, על-מנת שתוכל להינשא ליהודי. דעת הרוב (הרבנים צימבליסט ואזולאי) קבעה כי אין שום טעם לגייר אישה חירשת שהרי היא ממילא אינה מחויבת במצוות (ההלכה קובעת כי 'חירש', 'שוטה' ו'קטן' פטורים מן המצוות). לעומת קטן, שביום מן הימים יתחייב במצוות (בהגיעו/ה לגיל 13/12), מצבה של החירשת-אילמת לא ישתנה. ומאחר שלעולם לא תהיה מחויבת במצוות אין כלל משמעות לגיור שלה, ולכן גם אין אפשרות לגיירה.
| אז - והיום |
|
| רות לא תעבור / אסף וול |
|
בנה של רות התנ"כית היה עובד, ונכדו של עובד הוא דוד מלך ישראל. אלא שרות לא היתה יהודיה מבטן כי אם גיורת. מה היה קורה לו היתה מגיעה בימינו לבית הדין לגיור? אסף וול מפגיש אותה עם דייני בית הדין |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
בנימוקיו של הרב צימבליסט נאמר כך: "נראה שאין לגייר את המבקשת כיון שהיא חירשת-אילמת, ולפי ההלכה דינה כלאו בר דעת, ונמצא שאינה בת קבלת מצוות, וכל שאינו בכלל קבלת מצוות אינו בכלל גירות, שהרי כידוע קבלת מצוות היא מהות הגירות".
דעת המיעוט היתה של הרב דיכובסקי. הרב מנתח את השאלה האם 'קבלת מצוות' של המתגייר היא תנאי לגיור או עצם מהות הגיור. לשיטתם של אלו הסבורים ש'קבלת מצוות' היא תנאי בלבד אין בעיה לגייר אישה ללא קבלת מצוות משום שאין בכך פגם במהות הגיור.
לדעתו של הרב, אף לשיטתם של אלה הסבורים ש'קבלת מצוות' היא מהות הגיור ניתן לגייר חירשת-אילמת משום שבמקרה שלה מהות הגיור תהיה הטבילה בלבד (כמו לגבי קטן). עוד מסביר הרב דיכובסקי כי יש למתגיירת "זכות" בגיורה מכיוון שזכויות נמדדות לא רק באופן רוחני (קיום מצוות) אלא גם באופנים אחרים (שייכות לעם ישראל). לדעתו "אין לפקפק בזכות הגמורה שיש למבקשת בגירות, שכן היא בודדה בארץ, עובדת וגרה בין יהודים". "על כן", כותב הרב דיכובסקי, "יש לראות את הגירות כזכות גמורה עבורה, אשר תואיל לה מן התורה". דעת הרוב, כאמור, הייתה לדחות את האישה.
הרב שרמן מתייחס כאמור בנימוקיו לפסק הדין שפורסם לאחרונה לסיפור הישן של האישה החירשת-אילמת וקובע את עמדתו הברורה בנושא: "פעולת הגיור שתיעשה לחירשת-אילמת שלא תהיה לה כל תוצאה רוחנית לכניסה תחת כנפי השכינה ושמירת מצוות אינה שייכת כלל לפעולת הגיור של בית-הדין ואין לקרוא לזה כלל גיור, אלא רק נתינת שם חיצוני של יהודית בלי כל מהות של יהדות".
היה לי מאוד עצוב לקרוא את הדברים הללו. המחשבה שדייני ישראל (או לפחות חלק מהם) מונעים באופן גורף כניסה של חירשים-אילמים לעם ישראל מעוררת בי צמרמורת. ומה יקרה אם משפחה תרצה לאמץ ילד חירש? בית הדין ימנע ממנו להתגייר.
ומה יקרה אם משפחה שלמה תבוא להתגייר, וביניהם מישהו חירש? בית הדין יקבל את כולם חוץ מאשר את "צא בחוץ חרש". המחשבה שברבות הימים כאשר יבואו משפחות העמים להתגייר ולהסתפח תחת כנפי השכינה יהיו קטגוריות של אנשים שיהיו מנועים מן הטוב הזה משום שהם פטורים מן המצוות וממילא כנראה נטולי רוחניות מטלטלת את העולם היהודי שלי. זאת לא היהדות שלי.
תודה לאל שהרב דיכובסקי כתב את מה שכתב והשאיר פתח פתוח לקבלת אנשים שהם בגדר ה"אחר". מה חבל שהרב דיכובסקי עוזב בימים אלו את תפקידו בבית הדין הגדול ובכלל שדיינים כמוהו מצויים במיעוט בבתי הדין הרבניים בכלל, ובבית הדין הרבני הגדול בפרט.
רבקה לוביץ' היא טוענת רבנית העובדת ב"מרכז צדק לנשים"
טל': 02-5664390
