המשוואה פשוטה למדי: פחות מנועים נוהמים על הכביש, פירושם פחות זיהום אוויר ותרומה לבריאותם של האנשים שנושמים את האוויר באזור. אבל איך מפחיתים את מספר המכוניות על הכביש - זו כבר אופרה אחרת.
קמפיינים מעודדים אותנו להשתמש בתחבורה הציבורית,
והממשלה מעודדת אותנו לעבור לאופניים
(אבל במקביל גם מנסה לטרפד את היוזמה).
אבל הכלי הכי פחות פוטוגני ופופולרי - אגרות גודש - הוא אולי גלגל ההצלה האמיתי.
מחקר בריטי בדק ומצא כי יישום אגרות גודש - תשלום מיוחד עבור נסיעה בנתיבים, אזורים או שעות מסוימות ביום - עשוי לתרום שנים לתוחלת החיים של תושבי האזור. במקרה של לונדון, הוסיף יישום אגרת גודש במרכז העיר שנתיים תמימות לחייהם של התושבים.
עוד בנושא:
| המודל הלונדוני |
|
| שלום, אני נוסעת (באוטובוס כמובן) / יעל עברי-דראל |
|
סגנית ראש עיריית לונדון, ניקי גברון, סיפרה במפגש בנושא התחבורה בתל-אביב על תוכנית שיישמה להתמודדות עם העיור הגובר, הזיהום, הפקקים והתאונות. "צריך רק מנהיגות פוליטית", סיכמה. בקרוב אצלנו? |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
צוות החוקרים הבריטי, בהם פרופ' פול וילקינסון מאוניברסיטת לונדון, בחן את השפעות אגרת הגודש בעיר ומצא כי באזורים בהן הונהגה עלתה תוחלת החיים ב-183 שנים לכל 100 אלף תושבים. בסך-הכל, נוספו לתושבי לונדון כ-1,888 שנות חיים.
וילקינסון, מומחה לאפידמיולוגיה סביבתית וחבר בפרויקט מטעם ארגון הבריאות העולמי, חוקר מזה שנים את השפעת המזהמים הנפלטים מכלי רכב, ואת השפעותיהן של אגרות גודש על בריאות הציבור בבריטניה. אך המחקר הנוכחי שלו הוא הראשון הבוחן את השפעותיה החיוביות של אגרת הגודש על הבריאות.
ההחלטה להטיל אגרת גודש במרכז לונדון קודמה משנת 2000 בניצוחו של ראש העירייה קן לוינגסטון וסגנניתו ניקי גברון. אזור מרכז לונדון מאכלס אמנם רק 2.1 אחוזים מתושבי העיר, אך שם נמצאים למעלה מרבע מכלל מקומות העבודה, העסקים, אתרי הבילוי, ומרכזי התקשורת. מחקרים שנעשו בשנת 1987 הראו כי המהירות הממוצעת של כלי רכב במרכז לונדון עמדה על כ-9 מייל לשעה - כ-14.5 קמ"ש. מחקרי תחבורה מלמדים כי נסיעה במהירות איטית גורמת לזיהום אוויר מוגבר, ומחקרים אחרים שנערכו הצביעו על מרכז לונדון כאזור הסובל מרמות גבוהות של זיהום אוויר - וגם ממספר רב של תאונות דרכים.
במקרה הלונדוני הונהגה אגרת הגודש הראשונית החל מפברואר 2003 על שטח של כ-21 קילומטרים רבועים בעיר. במחקר העריכו החוקרים את רמות החנקן הדו-חמצני (NOx) והחלקיקים הנשימים באוויר לפני ואחרי הטלת האגרה, ומצאו כי רמות זיהום האוויר ירדו משמעותית באזור בו הונהגה. לצד זה מצאו החוקרים כי בתוך תחום האגרה זה חל שיפור ניכר באיכות האוויר דווקא באזורים בהם הרמה הסוציו-אקונומית של התושבים היתה נמוכה יותר. וילקינסון ועמיתיו סבורים כי פרט לתרומתו הסביבתית של המחקר, הרי שממצא זה מדגיש גם את תרומתה החברתית של האגרה.
אגרת הכניסה הדיפרנציאלית שנקבעה עבור כלי הרכב שביקשו לנסוע באזור זה, הובילה תחילה לעידוד השימוש באמצעי תחבורה "ירוקים" יותר - שכן כלי רכב היברידיים זכו להנחה משמעותית ורוכבי האופניים לכניסה בחינם. במקביל, המשאבים שנכנסו לקופת העירייה הוזרמו לטובת שיפור מערכת התחבורה הציבורית. במקביל, הקימה עיריית לונדון חניונים רבים לטובת ציבור הנהגים, ומחקרים שנערכו לאחר יישום התוכנית, העלו כי כמות כלי הרכב במרכז לונדון פחתה בכשליש.
את הממצאים המלאים של המחקר יציג וילקינסון היום (ב'), בכנס של הקרן לבריאות וסביבה
בבית חיל האוויר בהרצליה. בכנס, העוסק בקשר שבין זיהומים סביבתיים לתחלואה, נוטלים חלק אנשי אקדמיה רבים מתחומי הסביבה והבריאות וכן מומחים רבים מטעם המשרד להגנת הסביבה. בין השאר יעסוק הכנס בהשפעותיהם הבריאותיות של זיהומי האוויר מתחבורה, זיהומי קרקע וזיהומי מים, לצד בחינת ההשלכות הבריאותיות ונתוני התחלואה בישראל.
