מלחמה בחלל - פרק ב'
כל מה שרציתם לדעת על מרוץ חימוש בחלל, מפי תרזה היטצ'נס, מנהלת המרכז למידע ביטחוני בוושינגטון. כתבה שנייה, כל סוגי הנשק בהם ישתמשו
הפרק הקודם: מי מפחד מ"מלחמת הכוכבים"
מיירטים קינטיים
על פי הערכות, הן של גורמי צבא ומודיעין אמריקניים והן של מומחים עצמאיים, נראה שהסינים הרסו את לוויין מזג האוויר שלהם באמצעות כלי קינטי ששוגר על גבי טיל בליסטי דו-שלבי לטווח בינוני. מבחינה טכנולוגית, שיגור ישיר של נשק כזה נגד לוויינים הוא אחת הדרכים הפשוטות ביותר ליירוט לוויין. כתריסר מדינות והתאגדויות מסוגלות להגיע למסלול הקפה נמוך סביב כדור הארץ (בגובה של כ-100 עד 2,000 קילומטרים) באמצעות טיל לטווח בינוני. שמונה מן המדינות האלה מסוגלות להגיע גם למסלול גאוסטציונרי (כ-36,000 קילומטרים מעל כדור הארץ).
אבל המכשול הטכני העיקרי בייצור כלי קינטי אינו יכולת השיגור אלא כושר התמרון המדויק וטכנולוגיית ההנחיה הדרושים לניווט הכלי אל המטרה. לא ברור עד כמה סין שולטת בטכניקות האלה. לוויין מזג האוויר שיירטו הסינים פעל בעת הפגיעה בו ולכן המפעילים הסינים ידעו מה מיקומו המדויק בכל רגע. האם הם יכולים לפגוע בלוויין שסיים את פעולתו?
לייזרים קרקעיים
היירוט הישיר הסיני בא לאחר שבספטמבר 2006 דיווחו כלי תקשורת שהסינים הצליחו לסמן לווייני ריגול אמריקאים באמצעות קרן לייזר ששוגרה אליהם מן הקרקע. האם בייג'ין אכן ניסתה "לעוור" לוויינים אמריקאים או לפגוע בהם בדרך אחרת? אין לדעת, וגם בחוגים הרשמיים בוושינגטון אין הסכמה באשר לכוונת הסינים. אולי סין פשוט בחנה את יכולתה של רשת לייזר למדידת טווח שהיא מפעילה, לעקוב אחרי אמצעי התצפית האמריקאים בחלל.
ארה"ב וברית המועצות לשעבר החלו לערוך ניסויים בנשק מבוסס לייזר נגד לוויינים כבר בשנות ה-70. מהנדסים בשתי המדינות התמקדו בבעיות רבות הכרוכות בבניית מערכות לייזר בעוצמה גבוהה, שיוכלו להרוס מן הקרקע לוויינים במסלול נמוך. מערכות כאלה יכולות להיות מונחות על ידי מערכות אופטיות "מסתגלות": מראות המשנות את צורתן ללא הרף ומפצות על העיוותים האטמוספריים. ואולם, כמות האנרגיה הדרושה להזנת לייזרים בעוצמה גבוהה היא אדירה, וגם משהושגה, הטווח והיעילות של הקרניים יוגבלו במידה ניכרת בשל פיזור, עמעום על ידי עשן או עננים וקושי בלמקד את האלומה על המטרה די זמן לשם גרימת נזק.
בזמן שארה"ב יזמה את תכנית ההגנה האסטרטגית שלה, היא ערכה ניסויים בלייזרים בהוואי. בין השאר נבחנה היכולת להטות את הקרניים באמצעות מראה שהותקנה על גבי לוויין. ניסויי הלייזר נערכו במטווח האופטי starfire שבבסיס חיל האוויר האמריקאי "קירטלנד" שבניו מקסיקו. מסמכי תקציב של הפנטגון משנות הכספים 2007-2004 מראים ש"פעולות נגד לוויינים" היו בין המשימות שהוטלו על מרכז המחקר של starfire, אבל הביטוי הוסר ממסמכי התקציב של שנת הכספים 2008 לפי דרישת הקונגרס.
מערכת starfire כוללת אופטיקה מסתגלת המאפשרת להצר את קרן הלייזר המשוגרת וכך להגדיל את צפיפות ההספק שלה. יכולת כזאת אינה דרושה לצילום או למעקב, והדבר מגביר את החשד שהמערכת של starfire נועדה לשמש ככלי נשק.
למרות עשרות שנים של עבודה, מערכות מוכנות לקרב של כלי נשק המבוססים על אנרגיה מכוונת רחוקות עדיין מהישג יד. מסמך תכנון של חיל האוויר האמריקאי, חזה ב-2003 שמערכת נשק קרקעית המסוגלת "לשגר דרך האטמוספרה קרני לייזר (שישתקו או ישמידו) לוויינים (במסלול נמוך)" תהיה זמינה בין 2015 לבין 2030. בהתחשב במצב המחקר היום, אפילו התאריכים האלה נראים אופטימיים.
לוויינים במסלול משותף
התפתחויות אחרונות במזעור חיישנים, בפיתוח מחשבים חזקים בלוויינים ומנועי דחף רקטיים יעילים מגדילים את אפשרות היישום של טכנולוגיה שלישית נגד לוויינים: לוויינים התקפיים זעירים. דוגמא אחת הממחישה את יכולתם היא פרויקט "סדרת הלוויינים הניסיוניים" (XSS) של חיל האוויר האמריקאי, שנועד לפיתוח לוויינים זעירים המיועדים לבצע "פעולות סביבה סמוכה עצמאיות" בקרבת לוויינים גדולים יותר.
שני הלוויינים הראשונים בתכנית, XSS-10 ו- XSS-11שוגרו ב-2003 וב-2004. למראית עין, הלוויינים הזעירים מיועדים לבדיקה חיצונית של לוויינים גדולים, אך אין ספק שהם יוכלו גם לנגח את לווייני המטרה או לשאת חומרי נפץ או ראשי אנרגיה מכוונת כמו מערכות חסימה בתדרי רדיו או משדרים רבי עוצמה של גלי מיקרו. מסמכי תקציב של חיל האוויר האמריקאי מראים שפרויקט XSS קשור לתכנית הקרויה "טכנולוגיית נשק מתקדם", החוקרת שימושים צבאיים במערכות לייזר ובגלי מיקרו.
במהלך המלחמה הקרה פיתחה ברית המועצות מערכת משותפת מסלול נגד לוויינים: מיירט בר-תמרון נושא ראש נפץ ששוגר באמצעות טיל למסלול קרוב ללוויין מטרה שמקיף את כדור הארץ בגובה נמוך. הסובייטים ערכו ניסויים במערכת הזאת ואף הכריזו עליה כמבצעית. היה זה למעשה, "מוקש חלל" מתוחכם, אך מכיוון שההדגמה האחרונה שלו נערכה ב-1982 סביר להניח שהוא כבר אינו פועל היום. מיירט כזה, אם ייבנה היום, יתבסס ככל הנראה על לוויין זעיר שיונח במסלול החוצה את מסלוליהם של כמה ממטרותיו האפשריות. יהיה אפשר להפעילו בשלט רחוק כשיתקרב למטרה.
ב-2005 הציג חיל האוויר האמריקני תכנית שתוכל לספק "ערנות מצבית ממוקדת" ו"אפיון תקלות" ללוויינים ידידותיים במסלול גאוסטציונרי. תקציב התכנית, הקרויה ANGELS (ראשי תיבות באנגלית של שמירה באמצעות חיישני ננו לווייניים עצמאיים להערכת החלל בסביבה הקרובה), מרמז שהיא מתמקדת בהשגת "יכולות הגנתיות ברמה גבוהה" שיכללו "חיישן אזהרה לאיתור שיגורים ישירים". ברור שמערכות כאלה יוכלו לשמש גם ככלי נשק התקפיים אם יכוונו וינווטו אותם אל לווייני האויב.
הרשימה עוד ארוכה. "לוויין טפילי" יעקוב אחר לוויין גאוסטציונרי או אפילו ייצמד אליו. הלוויין Farsat, המוזכר בנספח דו"ח ועדת החלל של דונלד רמספלד ב-2001, הלוויין יועד להצבה "במסלול 'אחסון' בחלל (ואולי יכיל בתוכו לוויינים זעירים רבים) במרחק רב יחסית מן המטרה, אבל מוכן לניווט לצורך השמדה".
לבסוף, חיל האוויר האמריקני הציע בעבר מערכת נשק חללית שתבוסס על גלי רדיו. המערכת "תכלול קבוצה של לוויינים שיישאו משדרי רדיו רבי עוצמה שיוכלו לשבש/להרוס/להשבית מגוון רחב של אמצעים אלקטרוניים ומערכות פיקוד ובקרה ברמה לאומית."
מסמכי תכנון של חיל האוויר מ-2003 חוזים שטכנולוגיה כזאת תוכל להתממש לאחר 2015. אבל מומחים חיצוניים סבורים שכלי נשק מסלוליים הפועלים באמצעות גלי רדיו וגלי מיקרו ישימים כבר היום ושיהיה אפשר לפרוס אותם בחלל בעתיד הקרוב.
מפציצים חלליים
על אף שאינו עומד בהגדרה לנשק חלל, פרויקט "הרכב האווירי המשותף" (CAV) או "רכב הטכנולוגיה העל-קולית" של הפנטגון נכלל בדיון על נשק בחלל מפני שכמו הטילים הבליסטיים הבין-יבשתיים, גם כלי הטיס הזה ינוע בחלל לצורך תקיפת מטרות על כדור הארץ. ללא מנוע, אך עם יכולת דאייה על-קולית וכושר ניווט גבוה, ה-CAV יוטל ממטוס חלל על-קולי עתידי, יגלוש מאטה ממסלולו בחלל אל תוך האטמוספרה ויטיל פצצות קונבנציונליות על מטרות קרקעיות. הקונגרס האמריקני החל לאחרונה לממן את הפרויקט אך מחשש להזנקת מרוץ חימוש בחלל, אסר על כל פעולה שתאפשר הצבת כלי נשק על גבי ה-CAV. אף על פי שמהנדסים מתקדמים בעקביות בפיתוח הטכנולוגיות החשובות בפרויקט CAV, יחלפו עוד עשרות שנים עד שכלי הטיס, ומטוס החלל שיישא אותו, יוכלו להמריא.
אך כלי טיס כמו ה-CAV כלל לא זקוק לתחמושת חיה. צרורות של מוטות שיוטלו על כדור הארץ במהירויות-על ממתקנים הסובבים בחלל, יכולים לגרום לנזק משמעותי. הצרורות, הידועים בכינוי "עונש משמים" (באנגלית: "שבטי האלוהים", Rods from God - העורכים), יכללו מוטות טונגסטן גדולים, באורך של שישה מטרים ובקוטר של 30 סנטימטרים כל אחד. המוטות יושלכו מהחלל ויונחו במהירות אדירה אל מטרתם.
אבל ישימות הרעיון מוגבלת, הן בשל המחיר הגבוה והן בשל חוקי הפיזיקה. יהיה קשה מאוד להבטיח שהמוטות לא יישרפו או יתעוותו בחום החיכוך הנובע מן הכניסה לאטמוספרה ועם זאת יצליחו לשמור על מסלול מדויק וכמעט אנכי. חישובים מראים שמוטות בלתי נפיצים לא יהיו יעילים יותר מתחמושת רגילה. יותר מזה, מחיר העלאת הקליעים הכבדים האלה לחלל יהיה שערורייתי. ולכן, על אף ההתעניינות המתמשכת, שבטי האלוהים יישארו ככל הנראה בחזקת מדע בדיוני.
מחר, פרק אחרון: לוחמת חלל. מכשולים, אתגרים, סכנות וחלופות
הכותבת מנהלת את המרכז למידע ביטחוני בעיר וושינגטון ועומדת בראש הפרויקט לביטחון החלל שמנהל המרכז בשיתוף עם הקרן לעולם בטוח. הכתבה התפרסמה במלואה בגיליון יוני של מגזין סיינטיפיק אמריקן ישראל
הטיל האמריקאי SM-3 בדרכו ליירט לוויין
צילום: AFP
מומלצים
