שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    מלחמה בחלל - פרק אחרון
    מה המכשולים העומדים בפני מעצמות הרוצות להשיג יכולת צבאית בחלל? מה הסכנות הצפויות לנו ממלחמה בחלל ואיך מונעים מלחמה כזו? כתבה אחרונה בסדרה

     

    הפרק הקודם: כל סוגי הנשק החללי

     

    מכשולים בדרך לחלל

     

    מה מונע מארה"ב (וממדינות אחרות) לפתח נשק חללי בהיקף מלא? משקל הנגד הוא משולש: התנגדות פוליטית, קשיים טכנולוגיים והוצאות כבדות.

     

    המערכת הפוליטית האמריקנית חצויה בשאלת מידת התבונה שבשילוב לוחמת החלל באסטרטגיה הצבאית הלאומית. יש סיכונים רבים בכך. הזכרתי בפרק הראשון את אי היציבות הכללית של מרוץ חימוש, אבל ישנה גם בעיית יציבות נוספת, היציבות בין המעצמות הגרעיניות. לווייני ריגול והתרעה מוקדמת מילאו בעבר תפקיד מסורתי חשוב בהפחתת הפחד מפני התקפת פתע גרעינית. אבל אם נשק נגד לוויינים יעוור את עיני החלל האלה, אי הוודאות ואובדן האימון שייווצרו עלולים להביא במהירות לאסון.

     

    אחד האתגרים הטכנולוגיים הקשים ביותר העומדים בדרכה של טכנולוגיית נשק החלל, הוא ריבוי הפסולת בחלל. חוקרים בחיל האוויר האמריקאי, בנאס"א ובאתר האינטרנט העצמאי Celestrak הסוקר את הנעשה בחלל, טוענים שיירוט הלוויין הסיני הותיר יותר מ-2,000 פיסות פסולת, בגודל של כדור טניס או יותר, המקיפות את כדור הארץ בגבהים של 200 עד 4,000 קילומטרים. היירוט הפיץ כנראה עוד כ-150,000 עצמים בקוטר של סנטימטר ויותר.

     

    המהירות הגבוהה שבה נעים חפצים במסלול גורמת לכך שאפילו הפיסות הקטנות ביותר של פסולת חלל מסוכנות לחלליות מכל הסוגים. תחנות מעקב על הקרקע
    אינן מסוגלות לנטר או לעקוב באופן אמין אחר חפצים שקוטרם קטן מחמישה סנטימטרים, המצויים במסלול נמוך, ואחר חפצים שקוטרם פחות ממטר במסלול גאוסטציונרי. לכן ייתכן שלוויינים לא יוכלו להתחמק מרסיסים כאלו. למעשה, כדי להימנע מסכנת התנגשות בפסולת היירוט הסיני, נאלצו האמריקאים לשנות את מסלולם של שני לוויינים. מלחמת יריות בחלל תגביר את הסיכוי ליצירת סביבת חלל מזוהמת שלוויינים כבר לא יוכלו לפלס את דרכם בתוכה בבטחה.

     

    עצם הצבתם של כלי נשק במסלול מציבה גם מכשולים טכניים קשים. גם כלי הנשק, כמו כל לוויין אחר, יהיו פגיעים לגורמים חיצוניים: פסולת חלל, קליעים, אותות אלקטרו-מגנטיים ואפילו אסטרואידים טבעיים זעירים. מיגון כלי הנשק החלליים אינו מעשי בעיקר משום שהוא מגושם וכבד, מה שמעלה את הוצאות השיגור במידה ניכרת. רוב כלי הנשק במסלול יהיו מכשירים עצמאיים, ולכן סביר להניח שיתרחשו תקלות ותאונות מבצעיות. קל באופן יחסי לחשב את מיקומם של עצמים במסלול, ולכן יהיה קשה להסתיר כלי נשק גדולים. לוויינים במסלול נמוך סביב כדור הארץ מצויים מעל למטרה רק כמה דקות בכל הקפה, ולכן, אם רוצים שאחד מכלי הנשק יימצא באופן קבוע בטווח פעולה חייבים להציב רבים מהם בחלל.

     

    לבסוף, ההגעה לחלל והפעילות בו יקרים להחריד: בין 4,000 דולר ל-20,000 דולר לקילוגרם במסלול הקפה נמוך, ובין 30,000 דולר ל-40,000 דולר למסלול גאוסטציונרי. כל כלי נשק שיוצב בחלל ידרוש החלפה כל שבע עד 15 שנים ותיקונים במסלול אף הם אינם זולים.

     

    חלופות ללוחמת חלל

     

    בהתחשב בסיכון שמציבה הלוחמה בחלל לביטחון הלאומי והבין-לאומי, ובמכשולים הטכניים והכספיים שיש להתגבר עליהם, יהיה זה נבון אם המדינות השותפות במועדון החלל ימצאו דרכים למנוע את מרוץ החימוש. ארצות הברית התמקדה בהקטנת מידת הפגיעוּת של צי הלוויינים שלה ובבחינת חלופות לתלות שלה בשירותיו. רוב המדינות האחרות, שיש להן כושר פעולה בחלל, פנו במקום זאת לחיפוש דרכים להשגת הסכמים דיפלומטיים רב-צדדיים ואמצעים חוקיים אחרים. טווח האפשרויות משתרע מאמנות שיאסרו פעילות נגד לוויינים והצבת כלי נשק בחלל ועד אמצעים חד-צדדיים שיגבירו את השקיפות ואת האמון ההדדי.

     

    ממשל בוש מתנגד בתוקף לכל סוג של משא ומתן בנושא. המתנגדים להסכמים רב-צדדיים טוענים שאומות אחרות (ובכך הם מכוונים לסין) יחתמו עליהם, אבל במקביל יבנו בחשאי מצבורי נשק, מפני שאי אפשר לאתר הפרות של הסכמים כאלה. הם טוענים גם שארה"ב אינה יכולה לשבת בחיבוק ידיים בעוד יריביה האפשריים משיגים משאבים בחלל, שיוכלו לשפר את היכולת הקרבית שלהם על הקרקע.

     

    תומכי האמנות הבין-לאומיות טוענים כנגדם שאי-ניהול משא ומתן טומן בחובו עלויות חלופיות גבוהות. מרוץ חימוש בחלל עלול להביא בסופו של דבר לפגיעה בביטחונן של כל המדינות, ובהן ארה"ב, ולמתוח את יכולותיהם הכלכליות של המתחרים עד לנקודת שבירה. בעוד שרבים מהתומכים בפירוז החלל מודים שיהיה קשה מאוד להגיע להסכמים אמינים לגמרי, מפני שטכנולוגיות חלל עשויות לשמש למטרות צבאיות ואזרחיות כאחד, מצויים כבר עכשיו הסכמים יעילים שאינם דורשים בקרה קפדנית.

     

    מערכות להרס לוויינים הן כלי הנשק החלליים המסוכנים ביותר שאפשר גם לבנות בעתיד הקרוב. ניסוי ושימוש בהן יותיר פסולת רבה בחלל, ולכן יהיה קל לוודא את שמירתו של הסכם שיאסור את ביצועם. יתרה מזאת, המדינות החותמות על ההסכם ידעו ששיגורי החלל שלהן יהיו נתונים למעקב מן הקרקע, וכל חפץ חשוד שהן יציבו בחלל יזכה מיד לתשומת לב. המחאה הבין-לאומית שתתעורר בעקבות הפרות גלויות כאלה של ההסכם תרתיע את המדינות המפרות.

     

    אולם, מאז אמצע שנות ה-90 מתעכב התהליך להשגת משטר חלל בין-לאומי חדש. ארצות הברית חסמה ניסיונות של ועידת האו"ם לפירוק נשק בז'נבה, להתחיל משא ומתן על אמנה לאיסור נשק בחלל. סין, לעומת זאת, סירבה לקבל כל הסכם פחות ערך מזה. לפיכך נבלמו כל אמצעי הביניים, כמו צעדים חד-צדדיים בוני אימון, בקרה על התנועה בחלל או קוד התנהגות עבור המדינות הפעילות בחלל.

     

    מלחמה בחלל אינה מחויבת המציאות. אבל השינוי האחרון במדיניות ארה"ב והפעולות המתגרות של סין מלמדים שהעולם מתקרב אל פרשת דרכים. האומות חייבות להכיר בכך שמניעת ניסוי ושימוש בנשק במסלול סביב כדור הארץ היא אינטרס חשוב שלהן. מדינות כדור הארץ יהיו חייבות להחליט בקרוב אם הן מעוניינות שחקר החלל ימשיך להתנהל כשפניו לשלום, כפי שהיה ברוב המקרים בחמישים השנים האחרונות. החלופות אינן רצויות כלל וכלל.

     

    הכותבת מנהלת את המרכז למידע ביטחוני בעיר וושינגטון ועומדת בראש הפרויקט לביטחון החלל שמנהל המרכז בשיתוף עם הקרן לעולם בטוח. הכתבה התפרסמה במלואה בגיליון יוני של מגזין סיינטיפיק אמריקן ישראל

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "מלחמה בחלל - פרק אחרון"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מבט על כדור הארץ מלוויין. האם בעתיד יעלמו הלוויינים?
    צילום: איי אף פי
    מומלצים