שתף קטע נבחר

האם גם עובד מתפטר זכאי לתשלום פיצויים?

ועדת העבודה צפויה לאשר הצעות חוק, לפיהן יחוייבו מעסיקים לשלם פיצויים גם לעובדים מתפטרים; אך מה קורה כשעובד חיוני וטוב עוזב, ובזאת פוגע במעסיקו הישן? האם יש להעניק פיצויים בכל מחיר?

ועדת העבודה של הכנסת צפויה לאשר בשבוע הבא בקריאה ראשונה שתי הצעות חוק שמטרתן לחייב מעסיקים לשלם פיצויי פיטורים גם לעובדים מתפטרים. זאת בכפוף לתנאים מסוימים, ובהם תקופת עבודה מינימלית של שנתיים. סכום הפיצוי יהיה זהה לסכום אותו מקבלים עובדים המפוטרים על ידי המעסיק.

 

יוזמה זו זוכה להתנגדות רחבה הן מצד המעסיקים (ובכללם הממשלה, המעסיק הגדול במשק) ואפילו מצד ההסתדרות שחוששת להפר את האיזון הקדוש שיצרה בעיקר עם המעסיקים הפרטיים, האמורים להנחיל בארגוניהם את הסכם פנסיית החובה שנחתם עמה.

 

אנו נוטים להצטרף למתנגדים אך ממניעים שונים מאלו שמנחים את המעסיקים (שיקול כלכלי לגיטימי) או ההסתדרות (שיקול פוליטי ארגוני, לגיטימי אף הוא).

 

אנו סבורים כי חוק כזה פוגע בגמישות הנדרשת במערכת יחסי העבודה והיא גם סותרת את הסיבה המרכזית שבגללה נחקק חוק פיצויי פיטורין לפני יותר מחמישים שנה.

 

סיוע למפוטר - בהחלט, מתנה למתפטר – למה?

הנחת היסוד של מחוקקי העבר הייתה שלעובד מפוטר אין חלופה תעסוקתית, ועד שתמצא כזו יהיה חסר הכנסה. על כן סבר המחוקק כי במדינת רווחה מתוקנת חובה על המעסיק לסייע לעובד המפוטר בתקופה הראשונה לאחר פיטוריו, על ידי תשלום חד פעמי השקול בדרך כלל למספר מספר חודשי עבודה.

 

על פי החוק הקיים יכול להיווצר מצב, ולא נראה שהוא יהיה חריג, בו עובד טוב וחיוני, שהמעסיק דווקא חפץ ביקרו עוזב ולעיתים אף יוצר נזק בעזיבתו זו. המעסיק, לא רק שיביט בעיניים כלות בעובד העוזב, אלא שעוד יצטרך לשלם לו פיצוי על עזיבה זו. הרי במקרים רבים העובד עוזב מן הסתם משום שיש לו חלופה טובה יותר. על מה, אם כן, צריך לפצותו?

 

אבל יש גם נוהג

עם זאת, יש לא מעט מקרים בהם מעסיקים מעניקים לעובדים פיצויי פיטורין גם אם הם מתפטרים. אלו מקרים בהם עובד ותיק וטוב שמבקש לעזוב את מעסיקו, אך היחסים שהתפתחו במהלך השנים גורמים למעסיק לרצות להעניק לו את הכסף שנצבר לצורך תשלום פיצויים (במקרים רבים מעסיקים חוסכים במהלך השנים את כספי הפיצויים בקרנות ייעודיות כדי שביום פקודה הנטל הכלכלי שיושת עליהם לא יהיה גדול מדי) כאות הוקרה. ממילא המעסיק במקרים רבים חש שכסף זה אינו שלו אלא נצבר לטובת העובד. יש להדגיש - זו לא חובתו של המעסיק.

 

כך נוצר מצב בו בפועל, במקרים רבים, גם עובד שמתפטר מקבל פיצויי פיטורין. מדוע, אם כן, לא להשאיר את המסגרת הקיימת על מכונה? מדוע לא להותיר את ההחלטה אם לשלם סכום עודף זה לעובד לצדדים עצמם?

 

מדוע למשל, לכפות על מעסיק המצוי בקשיים כלכליים, שעובד מחליט לעזוב אותו כי מצא עבודה טובה יותר - עבודה שתסייע לו לשפר את מצבו, לשלם לעובד העוזב פיצויים שיכבידו עליו עוד יותר?

 

למציעי הצעות החוק לבטח נימוקים טובים מדוע יש לנהוג בדרך אותה הם מציעים, אבל אנו, שבדרך כלל מבקרים מעסיקים העושקים בדרכים מגוונות את עובדיהם, דווקא סבורים שהפעם נימוקי הנגד גוברים עליהם.

 

 

שוקי שטאובר כתב את הספר "מגיע לי? – המדריך השלם למעסיק ולעובד".

 

ניהול, עבודה, קריירה – האתר של שוקי שטאובר www.shukistauber.co.il

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים