שנתיים אחרי בוקר הקשה סמוך למוצב זרעית - פרשת חטיפתם של אהוד גולדווסר ואלדד רגב תגיע הבוקר (יום ד') לסיומה. כמו באותו הבוקר, גם כעת, למערכת הביטחון אין מידע ודאי וברור באשר לגורלם של שני החיילים והאמת על מצבם תיחשף רק עם ביצוע עסקת חילופי השבויים במעבר הגבול בראש הנקרה.
חטיפתם של אהוד גולדווסר ואלדד רגב ללבנון אינה הראשונה שאירעה
לאורך השנים, אך בניגוד למקרים אחרים היא תיזכר כאירוע שהיווה עילה למלחמה - מלחמת לבנון השנייה.
המשא ומתן לשחרורם "השיב לחיים" גם את פרשת רון ארד, רצח משפחת הרן והשוטר אליהו שחר. היא הובילה גם לשחרורם של המרגל ניסים נאסר ולקבלת שרידים מגופותיהם של כמה מחללי מלחמת לבנון השנייה.
גולדווסר ורגב נחטפו ללבנון בבוקר
ה-12 ביוני 2006 במהלך הסיור האחרון של שירות המילואים שלהם בגבול הצפון. הם נעו ברכב מסוג "האמר" יחד עם רכב נוסף סמוך לגדר המערכת בין זרעית לשתולה. סמוך לשעה 09:05 החל חיזבאללה בירי כבד של פצצות מרגמה וירי מנשק קל לעבר יישובים לאורך כל גבול הצפון.
הירי הזה היווה פעולת הסחה שנועדה להסוות את חטיפת השניים. רכב הסיור של גולדווסר ורגב הותקף על ידי חוליה אחת או שתיים ונפגע מטילי RPG. רכב הסיור השני, שהיה במרחק 50-60 מטר מאחוריו, הספיק לדווח בקשר על הפגיעה לפני שספג אף הוא פגיעה ישירה של שני טילי נ"ט.
שלושה מחיילי הכוח נהרגו במתקפה ואילו רגב וגולדווסר נחטפו ללבנון כשמצבם הבריאותי אינו ברור. בסריקות שנערכו בזירת האירוע נמצאו עקבות, כתמי דם ופרצה בגדר המערכת. מערכת הביטחון החליטה לצאת לפעולה מהירה בניסיון לאתר את שני החיילים החטופים.
רגב, שעות לפני החטיפה (צילום: באדיבות ערוץ 1)
טנק צה"ל נכנס לעומק שטח לבנון, אך עלה על מטען גחון רב עוצמה וארבעת אנשי צוותו נהרגו. האש שהמשיך חיזבאללה להמטיר על הכוחות הקשה מאוד על הפעולות לחילוץ הגופות, שבמהלכן נהרג חייל צה"ל נוסף. שרשרת האירועים באותו יום קשה ועקוב מדם, אשר הסתכמה בשמונה חללים ובשני חטופים -
נתנה את האות למבצע "שכר הולם" אשר הפך במהירות למלחמת לבנון השנייה.
חטיפתם של גולדווסר ורגב אירעה כשבועיים לאחר שרב"ט גלעד שליט נחטף
לרצועת עזה, במהלך מתקפה מתוכננת של חמושים פלסטינים על מוצב צה"ל סמוך לכרם שלום. החטיפה בגבול הצפון דמתה מאוד במאפייניה לחטיפה שאירעה באוקטובר 2000 ובה נלקחו ללבנון גופותיהם של שלושת חיילי צה"ל - בני אברהם, עדי אביטן ועומאר סוואעד.
ביום החמישי של המלחמה הציג ראש הממשלה, אהוד אולמרט, את יעדיו המרכזיים של המבצע הצבאי מעל בימת הכנסת. הוא הציב את שחרורם של רגב וגולדווסר כמטרה מרכזית, בנוסף לפירוק חיזבאללה מנשקו והרחקתו מהגבול.
מלחמת לבנון השנייה הסתיימה ב-14 באוגוסט 2006 בעקבות כניסתה לתוקף של הפסקת אש שהושגה בחסות האו"ם, מבלי שרגב וגולדווסר הוחזרו לישראל. החלטה 1701 של
מועצת הביטחון הדגישה "את הצורך בהפסקת האלימות, אך במקביל גם את הצורך לטפל בסיבות שהביאו למשבר הנוכחי, כולל שחרורם ללא תנאי של החיילים הישראלים החטופים". עם זאת, שחרור רגב וגולדווסר הופיע בהחלטה כסעיף הצהרתי בלבד - לא היה זה סעיף אופרטיבי.
גולדווסר במסיבה בבסיס (צילום: באדיבות ערוץ 1)
גם לאחר סיום הקרבות לא היתה בישראל תמונה ברורה וחד משמעית באשר לגורלם של רגב וגולדווסר. העיתונאי רונן ברגמן פרסם כי על פי דו"ח של חיל הרפואה,
"אחד החטופים אינו בין החיים ואילו החטוף השני נפצע באורח קשה לכל הפחות ולא היה לו סיכוי לשרוד ללא טיפול רפואי מיידי". ברגמן הוסיף כי ממצאים אלה הובאו לידיעת ראש הממשלה רק כחודש לאחר החטיפה.
משפחות גולדווסר ורגב יצאו למסע הסברה בארץ ובעולם, על מנת לקדם את המאמצים להשיג פרטים על גורל יקיריהם ולהביא לשחרורם. מצד משפחת גולדווסר ניהלו את המאבק אשתו של אהוד, קרנית, והוריו שלמה ומיקי. מצד משפחת רגב עמדו בראש המאמצים האב צבי והאחים אייל ועופר. בני המשפחות נפגשו בין היתר עם מזכ"ל האו"ם,
הצמרת המדינית של מדינות האיחוד האירופי, נציגים בממשל האמריקני ואף עם האפיפיור.
בנובמבר 2006 הודיע
מזכ"ל חיזבאללה, חסן נסראללה, לראשונה כי מתנהלים מגעים רציניים ונמרצים לעסקת שבויים באמצעות מתווך גרמני שפועל מטעם האו"ם. לכל אורך תקופת היותם של גולדווסר ורגב בשבי התבטא נסראללה רבות בסוגיית החטופים, אולם נמנע בעקביות מלמסור פרטים על מצבם.
ב-14 בדצמבר 2006 פורסמו באמצעי התקשורת תמונותיהם האחרונות של
רגב וגולדווסר בחיים. התמונות צולמו ב-34 השעות שלפני אירוע החטיפה. השניים נראו במסיבה שהתקיימה בבסיס וכן בשעת הפגזת חיזבאללה על מוצב זרעית, המוצב ממנו יצאו למשימתם האחרונה.
קרנית גולדווסר מול נשיא איראן באו"ם (צילום: שחר עזרן)
בעקבות פרסום דו"ח הביניים
של ועדת וינוגרד, אשר נגע להתנהלות הדרג המדיני והצבאי בתקופה שלפני פרוץ מלחמת לבנון השנייה, פרסמו
משפחות גודלווסר ורגב הודעה הקוראת לממשלה ולצה"ל להגביר את המאמצים להשבת הבנים הביתה בריאים ושלמים. "חשבון הנפש הנדרש בעקבות דו"ח וינוגרד מחייב את מקבלי ההחלטות בדרג המדיני והצבאי לפעול בנחרצות ובכל האמצעים על מנת להחזיר את החיילים החטופים הביתה". בעצרות ואירועים רבים בהם השתתפו בני המשפחות מאז החטיפה, הם מתחו ביקורת קשה על התנהלות ההנהגה המדינית והצבאית בנושא.
ביולי 2007 דיווח
העיתון הפלסטיני "אל-איאם" כי חלה התקדמות במגעים בסוגיית החטופים וכי הממונה על הטיפול בפרשה מטעם ראש הממשלה, עופר דקל, נועד לאחרונה ביחידות עם רוצחם של בני משפחת הרן, האסיר הלבנוני סמיר קונטאר. העיתונות הערבית פרסמה דיווחים רבים, רובם ממקורות לא מהימנים, בנוגע למצבם של רגב וגולדווסר ובאשר להתקדמות המשא ומתן לשחרורם.
חודשיים לאחר מכן התייצבה
קרנית גולדווסר מול נשיא איראן, מחמוד אחמדי-נג'אד, במהלך מסיבת עיתונאים שקיים האחרון באו"ם ודרשה ממנו לספק אות חיים מהחיילים. "הואיל ואתה האיש שעומד מאחורי החטיפה בסיוע שאתה מעניק לחיזבאללה, מדוע אינך מאפשר לצלב האדום לבקר את החיילים?", שאלה קרנית אך נשיא איראן התעלם.
בפברואר 2008 דיווח השבועון הגרמני "דר-שפיגל"
כי ראש הממשלה, אהוד אולמרט, שוקל להודיע פומבית כי אהוד גולדווסר ואלדד רגב מתים, מתוך הנחה שהשניים מתו במהלך פעולת החטיפה או זמן קצר לאחריה. מנקודה זו חלה תפנית במגעים בין ישראל לחיזבאללה. הארגון השיעי שמט את דרישתו לשחרר עצירים לבנונים, ירדניים, סוריים ופלסטינים עבור מידע על מצבם של השניים.
ממתינים להחלטת הממשלה, משפחות גולדווסר ורגב (צילום: AP)
בחודש שעבר דווח
כי במסגרת עסקת השבויים להחזרת רגב וגולדווסר, הביעה ישראל נכונות להחזרת קונטאר וארבעה אסירים לבנונים נוספים. כמה ימים לאחר מכן, שוחרר האסיר הלבנוני, נסים נאסר,
מכלא ניצן והועבר לארצו דרך מעבר ראש הנקרה. שחרורו של נאסר בוצע ככל הנראה כשלב מקדים בעסקה המתגבשת לשחרור רגב וגולדווסר. בתמורה קיבלה ישראל במפתיע שרידים
מגופותיהם של כמה חללי צה"ל שלא הובאו לקבר ישראל לאחר המלחמה.
ב-18 ביוני 2008 זומנו משפחות רגב וגולדווסר לפגישת עם עופר דקל, לאחר שזה שב מסבב שיחות נוסף בגרמניה. דקל עדכן את המשפחות בפרטיה האחרונים של העסקה המתגבשת. בין הצדדים הוסכם כי בתמורה לשחרור רגב וגולדווסר ישוחררו קונטאר וארבעה אנשי חיזבאללה נוספים וכן כ-190 גופות לבנונים. בנוסף, תקבל ישראל דו"ח המסכם את פעולות חיזבאללה לבירור גורלו של הנווט הנעדר, רון ארד, ובתמורה תעביר ישראל דו"ח אודות גורלם של ארבעה דיפלומטים איראנים שנחטפו בלבנון ב-1982.
חוסר הוודאות ששרר
בקרב ראש הממשלה והצמרת הביטחונית באשר לגורלם של רגב וגולדווסר והתייצבות המוסד והשב"כ נגד
אישור העסקה, הוציאה את משפחות החטופים לקרב הסברה
בקרב השרים, כדי להבטיח את אישור העסקה בממשלה. נגד העסקה לשחרור קונטאר התייצבו גם כמה מבני משפחת הרן
- ששלושה מיקיריהן נרצחו בפעולת הטרור בה השתתף ב-1979. גם משפחתו של אליהו שחר - ההרוג הנוסף בפעולה - עתרה לבג"ץ נגד העסקה אך זו נדחתה.
במהלך ישיבה מרתונית שהתקיימה ב-29 ביוני אמר ראש הממשלה כי "ככל הידוע לנו - גולדווסר ורגב אינם בחיים
וכי יש לאשר העסקה לשחרורם. בתום תהליך ארוך הגעתי למסקנה שעליי להמליץ בפניכם לאשר את הצעת ההחלטה שתביא לסיומה של פרשה כואבת זו". שרי הממשלה אישרו
את העסקה ברוב של 22 תומכים לעומת שלושה מתנגדים (רוני בר-און, דניאל פרידמן וזאב בוים).
בסוף השבוע פורסם כי דו"ח חיזבאללה
אודות ארד אינו כולל מידע מדויק על גורלו, אך להערכת הארגון השיעי - הנווט הנעדר אינו בין החיים. יממה לאחר מכן פורסמו
שתי תמונות "חדשות" של ארד ודווח כי קטעים מיומן אישי שניהל במהלך השבי הועברו לבני משפחתו.
ב-15 ביולי, אשררה הממשלה
פעם נוספת את עסקת השבויים. זאת, למרות שראשי מערכת הביטחון טענו כי דו"ח חיזבאללה בסוגיית ארד אינו מספק פרטים חדשים על גורלו והוא בגדר "הונאה" המנסה לנקות את חיזבאללה ואיראן מאחריות לגורל הנווט.
