פתאום נהיה לי יותר נעים להתעורר לבד במיטה
בשנתיים האחרונות כמעט לא הייתי לבד. תמיד היתה מישהי שהעסיקה לי את הלב והראש, תמיד היה לי משהו ברקע. עכשיו אין לי דרמות גדולות, אין התאהבות לחשוב עליה. מה שכן יש לי זה הרבה זמן לעצמי, שנהיה יותר ויותר חשוב לי
זו הפעם הראשונה בחיי שאני מתחילה להבין שיש יתרונות למצב הזה, שעד כה נראה לי לפעמים בלתי נסבל. פתאום נהיה לי יותר נעים להתעורר לבד במיטה, ואני כבר לא מחפשת בלילה את הכרית השנייה לחבק, אלא מתמרחת על שתיהן בכיף. פתאום לא מפריע לי לשבת עד ארבע בבוקר לכתוב על המחשב, והרעש של המאווררים לא גורם לי להרגיש לבד.
פתאום יותר נעים לי להסתובב עם עצמי, לאכול לבד, לשתות קפה לבד, לטייל בעיר לבד. בשנתיים האחרונות כמעט לא הייתי לבד. תמיד היתה מישהי שהעסיקה לי את הלב והראש, תמיד היה משהו ברקע. עכשיו, פתאום, אין לי דרמות גדולות להתייחס אליהן, אין לי התאהבות כזאת או אחרת לחשוב עליה. מה שכן יש לי זה הרבה זמן לעצמי, שנהיה יותר ויותר חשוב לי.
בריחה לתוך התאהבות בלתי מושגת כלשהי
בתקופות הקודמות כשהייתי סולו, וגם בתקופות שהרגשתי מאוד לבד בתוך מערכת יחסים, הייתי בורחת מההרגשה הזו לתוך התאהבות בלתי מושגת כלשהי. אנחנו תמיד הכי רוצים את מה שאנחנו לא יכולים להשיג. כשהמצב היה רע מבפנים, בחרתי לעצמי חלום והתאהבתי בו, כדי לא להתמודד עם מה שהרגיש כל כך רע בפנים. הפעם, או שטוב לי מבפנים, או שפשוט החלטתי לא לברוח מכל מה שמרגיש לי רע. ובלי עזרת בת זוג.
לחלומות האלה יש יתרון, לאהבות בלתי מושגות למיניהן. הן מאפשרות לך לחוות רגש חיובי במקום השלילי שאתה מרגיש (קנאה, שנאה, כעס) ומחזירות אופטימיות לחיים. ומפני שהן אינן מושגות – את יכולה גם לא לעשות עם זה כלום. הרגש הזה לא באמת דורש ממך לעשות מעשה. התאהבות בלתי אפשרית מאפשרת לא להתמודד עם כל הקשיים והצלקות ופותחת חלון ענק של דרמה להתעסק בו.
אצלי זה פועל כהדחקה למקומות קשים במיוחד שהתעקשו להיכנס לי לחיים. חלומות היו הרבה זמן כל מה שהייתי מוכנה להתעסק בו, שקשור בבפנים שלי. השאר נשאר, מוזנח ומודחק בפינות, וצבר אבק.
זה יכול היה להימשך ככה עוד כמה שנים, אלא שאני אלרגית לאבק, ומתישהו התחלתי להיחנק. אחרי כמה שנים של מחנק החלטתי שהגיע זמני לפנות למקצוענים והתחלתי טיפול. יותר כמו אוורור, במקרה הזה, של דפוסים ישנים שכבר מזמן לא ממש עובדים בשבילי.
התחלתי להבין שלא השארתי לעצמי יותר מדי מקום בתוך כל הבריחות האלה, והנה, עכשיו, אני סולו. ולהוציא רגעים מסויימים – בסך הכל, ממש טוב לי. לפעמים זה מרגיש ריק, אבל אז אני מזכירה לעצמי שאת הריק אני צריכה למלא ולא אף אחד אחר, ושאין שום הגיון בלחפש תשובות אצל בת זוג.
אין אף אחד שמצפה ממני להתאים לו או להשתנות
יותר מזה, אני חייבת לציין שבכלל לא בא לי לשתף כרגע עוד מישהי בחיים שלי, ושמאוד טוב לי עם זה שאני לא חייבת דין וחשבון על שום דבר לאף אחת. אני אוהבת את החופש שלי, את העובדה שאני לא צריכה להתחשב באף אחת בתכנון הלו"ז שלי, בבחירות שלי עם עצמי. אין לי עוד מישהי לקחת בחשבון כשאני מוזמנת למקום כלשהו, אין לי רגשות אשם על פגישות בשעות פסיכיות כאלה ואחרות, אין לי מעצורים. אין אף אחד שמצפה ממני להתאים לו או להשתנות בהתאם אליו. אני לבד, ואני יכולה להיות מי שאני מבלי שלמישהו תהיה הזכות להגיד לי משהו על כך, אלא אם שאלתי.
אודה ולא אבוש, יש רגעים שלא קל לי, שנוסטלגיה מציפה אותי, שהעיניים לרגע דומעות. בין שלל הפרוייקטים בהם אני מעורבת כרגע, אין לי באמת זמן לעצור ולחשוב על זה יותר מדי. וכשזה ממש טו מאץ' – אני הולכת להיות קצת עם חברים ומתבכיינת. הכי כיף זה להתבכיין מול זוג מושלם כזה, כי הם נורא מבינים ותומכים, ומצטטים את ריטה: "זה יבוא, את תראי".
מאוד נוח לי שאין לי כרגע מה להפסיד מלהיות בדיוק מי שאני, על כל המגרעות והשטויות. נראה שגם אין מערכת יחסים ששווה להפסיק להיות אני בשבילה, ושאם זו הדרישה ממני, כדאי מאוד שאשקול לא להיכנס למערכת יחסים שכזו. אני יודעת, רוב העולם הבין את זה קודם. אצלי לפעמים התובנות מאוחרות.
חלפו כמעט ארבע שנים מהיום בו יצאתי מהארון, ומאותו רגע והלאה לא פסקתי מלחפש את בת הזוג הנכונה, כולל כמה הפתעות משמחות יותר ופחות בדרך. אני לא מחפשת ולא מתחפשת יותר לכלום, תמה האנרגיה שאני יכולה להפנות לניסיון להיות מושלמת. אני כנראה לא אהיה מושלמת, ולא בטוח שאני בכלל רוצה להיות מושלמת. אני מעדיפה להיות בעבודה, כל הזמן, ולעולם לא מושלמת.
בת הזוג הבאה שלי תבין את זה, לכשתיכנס לחיי. כרגע, אני מעדיפה להישאר לבד ולהשתנות כמו שמתאים בדיוק לי. לא מחפשת עכשיו.
ודווקא עכשיו, כמה אירוני, כולן נזכרו בי.
לפנייה לכתב/ת 
