משתמטים, נמאסתם

נדמה כי הנתונים שפרסם צה"ל אודות מספר המתגייסים לשורותיו כבר לא מפתיעים אף אחד. זהו רק עוד פרט המצטרף לרצף מדכא. הוויתור העצמי שלנו ביחס לנתונים נובע בעיקר מאותם מספרי סיפורים אשר מסבירים לנו מדוע לא ניתן לעשות דבר לשינוי המצב.

ברית המשתמטים של ישראל כוללת מספר חברי כבוד, מקשת רחבה בחברה. בראש ובראשונה יש להאשים את ראשי הממשלות האחרונים, שברפיסותם לא עשו דבר כדי לפתור את המחלה הלאומית. לדוגמא, חפשו היטב בגוגל התבטאות של ראש הממשלה אולמרט בנושא, ולא תמצאו. ראשי הממשלה רואים היטב את הנתונים, גם את המסווגים, ולא עושים דבר. ובל נתבלבל – כאשר ממשלת ישראל מחליטה לפתור בעיה בצורה אמיתית – היא יכולה לעשות כן.

הבאים בתור הם כמובן ראשי הקהילה החרדית אשר מספרים לנו סיפורים רבים על הסיבות לאי גיוסם לצה"ל, בשעה שההסבר פשוט הרבה יותר – החרדים לא סומכים על עצמם, לא סומכים על החינוך שלהם ועל ילדיהם. הרי אם הם כל כך בטוחים ביסודות האמונה ובאמיתות תפיסתם – מדוע הם חוששים ממגע עם החברה הישראלית? אני מניח שנכדו של הרב עובדיה יוסף אשר זכה השבוע לתואר חייל מצטיין – אינו נופל מאף אחד מאותם 50 אלף משתמטים ברשות מקרב תלמידי הישיבות החרדים.

אחרי החרדים, מגיע תורם של אותם סלבריטאים המהווים מודל לנוער, שהחליטו כי לא מתאים להם להתגייס כיוון שהדבר פוגע להם בהתפתחות. הם מוצאים שלל סיפורים המצדיקים אי גיוס. הדוגמנית תספר שאלו שנותיה היפות, הכדורגלן יאמר שזה פוגע לו בקריירה, ובני נוער רבים מסתכלים על "הצלחתם" החומרית, ולוקחים מהם דוגמא. יעל בר זוהר ויוסי בניון אשר שירתו הם פאסה, ואילו בר רפאלי ובן סהר הם המודל החדש.

ויש את אלה אשר משתמטים מטעמים "אידיאולוגים", כי אנחנו מדינת כובשים, ונשק זה עניין נורא. לפעמים, ברגעים הקטנים, אני חושב לעצמי איך אותם טהורי מוסר היו נוהגים מול נהג טרקטור משתולל מירושלים או מול נאום משולהב של נסראללה או אחמדי-נג'אד.

אז מה עושים?

לפני כשמונה שנים נוסחו שלושת העקרונות שצריכים להנחות את החברה הישראלית בכל הנוגע לערך השירות: 

1. כל אזרח בישראל צריך לשרת – בשירות צבאי או אזרחי.

2. המדינה צריכה להקים מסגרות שיאפשרו לכולם לשרת

3. מי שייתן יותר – גם יקבל יותר.

למרות התמונה השחורה, בשנה האחרונה היו מספר התפתחויות חיוביות. הוקם הפורום לשוויון בנטל המוביל את המאבק בהשתמטות, עבר חוק המילואים בכנסת, שופטי בג"ץ הוציאו צו על תנאי נגד חוק טל, עצרנו את חוק בן סהר, רשויות מקומיות ביטלו הופעות של אומנים משתמטים (אפילו בכוכב נולד מתגאים שכל המתמודדים שירתו – מצב דמיוני לפני שנה), עמי אילון, פוליטיקאי ערכי, מונה כשר הממונה על השירות האזרחי ועוד.

רק בשבוע האחרון הכנסת העבירה בקריאה ראשונה שני חוקים חשובים – הראשון מעניק שכר מינימום למשרתים בשנה האחרונה לשרותם, והשני מעניק זכות לאלמנות צה"ל לקבל פיצוי גם אחרי שנישאו בשנית. בכך הוכיחו כי המדינה לא זונחת את מי שהקריב את היקר לו מכל.

במקביל לכך הניחו מספר חברי כנסת ובראשם ח"כ איתן כבל הצעות חוק להקמת שירות אזרחי חובה למי שצה"ל מחליט לשחררו.

כדי להמשיך בכיוון, על הממשלה לקבל את שלושת העקרונות ולהחליט על תוכנית כוללת מבחינה ערכית, תקציבית וביצועית למיגור מחלת ההשתמטות. רק אז ייגמר פסטיבל מספרי סיפורי ההשתמטות, ויחזור בתרועה רמה פסטיבל מספרי ערך השירות.