האם גם אקדמיה יכולה להתייעל?

מלחמת האוצר באקדמיה / מתי שמואלוף

בשני צדי המפה הפוליטית החברתית כלכלית מסכימים הכל כי מערכת החינוך בכלל וההשכלה הגבוהה בפרט שרויה במשבר. יחד עם זאת, בפורום להגנת ההשכלה הציבורית מקבלים תמונה שונה מזו שמציגים פקידי האוצר על מהות המשבר באקדמיה ועל הדרכים המוצעות להתמודד עימו.

ראשית, הסיבה העכשווית לפרוץ המשבר מוסברת בהקפאת תקציבים בסכום כולל של 920 מיליון שקל בשל אי מימוש דו"ח ועדת שוחט במלואו. שנית, מערכת ההשכלה הגבוהה מצויה על סף קריסה בגלל הקיצוצים המתמשכים משנת 2000, שנאמדים בכ-1.1 מיליארד שקל.

כדאי להבין את האידיאולוגיה הזו ולא להביט רק בתוצאותיה. מדינת ישראל אימצה סדר אידיאולוגי ניאו-ליברלי. הכוונה היא לתפיסה פוליטית, חברתית וכלכלית מקיפה שהתפתחה בארצות הברית ובאירופה בסוף שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80. תפיסה זאת יוצאת כנגד המחויבות לכינונה של מדינת רווחה שהתבססה על מחויבות לספק לאזרחים שירותים חברתיים אוניברסאליים כגון בריאות, דיור וחינוך. מדינת הרווחה העניקה לגיטימציה להתערבות המדינה בהטלת מגבלות על פעולתו של השוק בין היתר בכדי ליצור מקומות תעסוקה וחלוקה שוויונית יותר של משאבים כלכליים בין קבוצות חברתיות שונות.

בתקופה של שנתיים, החל מספטמבר 2001 ועד לספטמבר 2003, ביצעה הממשלה שש תכניות כלכליות שבמהלכן נערכו קיצוצים מסיביים בתקציב המדינה. תוכנית זו פגעה בשירותים חברתיים מהותיים כחינוך, בריאות ושיכון. המדינה החליטה להפריט חברות ממשלתיות ושירותים ציבוריים. בצד המדיניות של הפרטה וקיצוצים המדינה עודדה מעבר לתרבות עסקית תאגידית כחלק מאימוץ פילוסופית המבוססת על עקרונות שוק והחדרת "תחרות" לתחום השירותים החברתיים.

פקידי האוצר טוענים כי המצוקה התקציבית אמורה להיפתר דרך יישום דו"ח שוחט המקוצץ, אך אפילו בפרשנות הנדיבה ביותר, עדיין החזר התקציבים המובטח בו אינו מספיק. מדובר בסכומים הנמוכים משמעותית מהסכומים שקוצצו מתקציב ההשכלה הגבוהה בשנים האחרונות.

יתרה מכך, גם אם נכלול את תוספת התקציב המובטח על ידי משרד האוצר עדיין בשנת 2013 יגיע תקציב ההשכלה הגבוהה לגודלו כפי שהיה 13 שנים קודם לכן!

פקידי האוצר מכירים את המערכת העסקית, ולרוב עוברים בסיום תפקידם הציבורי לתפקידים שונים בתוכה. הם החליטו להילחם נגד האקדמיה הציבורית, ופועלים בדומה לדרך בה ניסו לשבור את העבודה המאורגנת למשל עם יישום הרפורמה של דו"ח דוברת - בראש ובראשונה פנו לפטר אלפי מורים.

בניגוד למדינות אחרות במערב, המדינה (ולא השוק הפרטי) היא השחקן העיקרי, והיא זו אשר מפעילה את פקידי האוצר בכוונה לפגוע בשוק העבודה, ובעצם לייצר שוק שבו העובדים זולים וניתנים לניוד ללא זכויות עבודה סוציאליות ויכולת להתארגן ובו בזמן להפוך את השירותים הציבוריים לסחורה יקרה עבור שכבות רחבות.

ב-20 השנים האחרונות, החלו האוניברסיטאות לאייש תפקידים רבים על ידי "מורים מן החוץ" - שעלותם למוסד נמוכה בהרבה מזו של מרצים קבועים. המצב החמיר בחמש השנים האחרונות, שבהן קוצצו 850 תקנים של סגל בכיר באוניברסיטאות.

בכל האוניברסיטאות מולאו רבים מתקנים אלה על ידי "מורים מן החוץ". למשל באוניברסיטת חיפה: שם, מספר המורים מן החוץ גדול פי שתיים מזה של המרצים בעלי התקן. רק באמצעות המאבקים של הסגל הבכיר והמאבק של הסגל הזוטר שבא לאחריו גרם להפסקת פיטורי המורים מן החוץ ומתן זכויות סוציאליות מלאות.

בנוסף על כך, בעזרת דו"ח שוחט עלולים ליצור משטר של סלקציה חברתית בנגישות ללימודים גבוהים: מודל ההלוואות למימון שכר לימוד שהוא מציע, מנסה לחקות את השיטה האוסטרלית הכושלת. הוא יגרום לכך שמעמדם הסוציו אקונומי של הסטודנטים ושל הוריהם יהווה שיקול מכריע בשיקולי הבנק אם לממן את לימודיהם. הנכונות למתן הלוואה תהיה תלויה ביכולת ההשתכרות העתידית של הסטודנטים. כך כל ה"מקצועות" הלא מכניסים יהפכו מיותרים, ועול ההלוואות יכביד יותר על סטודנטים מיעוטי היכולת.

במקום להאשים את הערכים של השמאל הסוציאל דמוקרטי והרב-תרבותי ולתייג את יכולות הלימוד של מקצועות מדעי החברה, עלינו לזכור כי מערכת החינוך לא תוכל להתנהג כמו חברה עסקית. משבר ההלוואות של הסאב פריים בארה"ב מצביע בבירור עד כמה רעועה מערכת הפיננסית המבוססת על תחזית הכנסות בלתי ברורות של אנשים צעירים.

יישום דו"ח שוחט הוא סכנה אמיתית ומיידית לעתיד ההשכלה הגבוהה בישראל. השינויים המבניים החמורים שהוא מציע יגדילו בצורה משמעותית את מעורבות המגזר העסקי באקדמיה ויזמינו המשך סחטנות והתערבות ישירה מצד האוצר, המתחבא מאחורי המושג "שקיפות".

מתי שמואלוף, עיתונאי ועורך

האליטה האקדמית היא אנטי ממסדתי / דניאל דורון

המשבר בחינוך הגבוה והיסודי הוא אחד: האוניברסיטאות מאוכלסות כיום במורים ובתלמידים בוגרי החינוך היסודי והתיכון המתקשים לכתוב משפט עברי תקין ולחשוב שלא בסיסמאות ובשבלונות מבית היוצר של התקינות הפוליטית.  

זוהי רמת הדיון האמורה להכריע אם להקדיש לאקדמיה – בייחוד למדעי החברה והרוח, בית היוצר לחשיבה השקולה הזאת - עוד מיליארדי שקלים. זאת כדי שיוכלו להתעסק באין מפריע במה שבאמת מעניין אותם: הפרחת סיסמאות כמו "צדק חברתי" שמעולם לא טרחו להגדיר מהו בדיוק (חלוקה מחדש של "ההכנסות"?), או להסביר כיצד משיגים אותו ובאיזה מחיר; או לפעילות למען הקמת מדינה פלסטינית, ולא חשוב אם זאת תהיה מדינת טרור למהדרין.

אין פלא לכן שהעניין בתלמודם האידיאולוגי הרגרסיבי הולך ופוחת. סטודנטים נבונים מבכרים מקצועות שיש בהם תועלת לבד מהבטחת קידום וקביעות במשטר הפיאודלי של האקדמיה. מה גם שהמציאות אינה מעניינת אותם כלל, אלא ככן שילוח לפנטסיות אוטופיות, כמו הדרך השלישית, הפסבדו סוציאליסטית, המובילה את ישראל ישר אל העולם השלישי.

דניאל דורון, מנהל המרכז הישראלי לקידום חברתי וכלכלי