חוקי עבודה: עושים טוב או שירות דב?

השבוע התפרסמו בעיתונים מודעות מטעמו של איגוד חברות כוח אדם, המציעות לציבור לחשוב שוב על תועלתו של חוק חברות כוח אדם, זה שמחייב את מקבלי השירות לקלוט אל שורותיהם את עובדי חברות כוח האדם שעבדו אצלם במשך תשעה חודשי עבודה.

"חוק חברות כוח אדם מחזיר 60 אלף עובדים למעגל האבטלה!", זעקה כותרת המודעה. יוזמי המודעה פונים לציבור, להסתדרות ולמשרד האוצר בשם עובדיהם, ומבקשים כי ישונה החוק (שהמגבלה של תשעה חודשי עבודה תהפוך למגבלה של 18 חודשי עבודה, לפחות) ובכך יתאפשר להם לשמור על מקום עבודתם.

הוראת החוק, טוענים הם, תגרום לפיטוריהם של עשרות אלפי עובדים. "תנו לנו להמשיך לעבוד" מתחננים עובדי הקבלן באמצעות המודעה שפרסמו מעסיקיהם.

במודעה זו יש משום היתממות ואזעקת שווא. נראה כי מנסחיה סבורים כי הם פונים לקוראים לא נבונים במיוחד. עשרות אלפים יוחזרו למעגל האבטלה? ומי יבצע את המשימות שמולאו על ידי אותם מפוטרים? משימות אלו יהפכו פתאום למיותרות?

יש אולי מקרים בהם יהיה זה תמריץ להתייעלות מסוימת. אבל במקרים רבים אחרים אולי כן יעשה צדק, לפחות עם חלק מאותם עובדים, ואולי הם יצורפו למעגל עובדי הלקוח. למה לא בעצם? תשעה חודשים הייתה מבחינתם תקופת ניסיון. אם עמדו בה בכבוד מדוע שלא יזכו למינוי של קבע?

חברות כוח האדם לא באמת דואגות לעובדיהן, הן דואגות להיקף עסקיהן. זה לגיטימי, אבל לא בדרך של הסתתרות מאחורי גבם של העובדים, תוך איום (מרומז?) כי יפטרו אותם, אם החוק לא ישונה.

ונניח שרף מגבלת הזמן ייעלה ל-18 חודשים. מה יהיה לאחר תום תקופה זו? הרי בעוד מספר חודשים תתפרסם שוב מודעה זו. הבקשה תהיה דומה – "תנו לנו להמשיך לעבוד". מודעה כזו נועדה רק לדחות את הקץ.

עושים טוב או שירות דוב?

מעבר לשימוש הציני במצוקתם של העובדים, סוגיה זו מעלה דילמה עקרונית, המתמצה בעיני במילים "עושים טוב או שירות דוב?". זו דילמה שמלווה את קברניטי חקיקת העבודה שנים רבות, ולא רק בארץ. ההבנה כי שיפור תנאים מעלה את עלות העבודה וממילא תיגרום לפיטורים של עובדים, מצד מעסיקים שלא ירצו או לא יוכלו לשאת בתוספת עלות זו שמשית עליהם החוק.

הניסיון מלמד כי במרבית במקרים אלו אזעקות שווא. דיון ציבורי דומה נערך לפני חקיקת חוק שכר מינימום - אולי הביטוי המוחשי ביותר של עלייה בעלות העבודה. שום תזוזה משמעותית לרעה בשוק התעסוקה לא התרחשה לאחר העברת החוק, למרות זעקותיהם של רואי שחורות.

אגב, בדילמה זו מתחבטים גם ארגונים גלובליים המבקשים לגלות התנהגות אזרחית טובה. למשל, רווחת טענה כי דרישתם של חברות מערביות מקבלני משנה שלהם בארצות מתפתחות,

שלא לנצל את עובדיהם (דבר שיגרום לעלייה משמעותית בעלות העבודה) תגרום, באזורים מסוימים, לאבטלה אמיתית אם אותו ספק לא יוכל לגרום במקביל לעלייה בפריון.

הייצור יועבר לאזור או לארץ אחרת, שם כן ישכיל הספק לשפר תנאי עבודה, ובמקביל להעלות את פריון העבודה. במקרים אלו, של ארצות עולם שלישי נחשלות, הבעיה היא אמיתית. אך לא אלו פני הדברים בכלכלה קטנה ומפותחת כמו זו של המשק הישראלי.