כשכל המשפחה מטפסת על הקירות

"כבר אין לי פחד גבהים", מספר שגיא ג'סון עזרא (11) שלפני כשנה התחיל לטפס בקיר טיפוס העוגן. הרעיון לפעילות הספורטיבית המאתגרת הזו, הגיע דווקא מאמא שלו, סמיל, שכבר שנה ויותר מטפסת יחד עם קבוצת נשים "בנות ארבעים בערך", המקפידות להופיע לקיר, חמושות בקסדות, פעמיים בשבוע, ואפילו יוצאות לטיפוסים בשטח. גרעין של 5-10 נשים שעושות את זה בשביל הכיף והאתגר, בשביל עצמן, רחוק מהמשפחה.

 ענבר בפעולה. צילום: מיכל רוזנטל

"יום אחד ראיתי בן של חברים מטפס וחשבתי שזה יכול להתאים גם לבן שלי", מספרת סמיל. שגיא מתוודה שבהתחלה הוא מאוד פחד לעלות על הקיר. "מה שעזר לי להתגבר על הפחד היה שכל הזמן ידעתי שאני קשור ושגם אם אני אפול לא יקרה לי כלום".

"גם אמא", הוא מספר. "מפחדת. אבל גם היא, כמוני, מתגברת על הפחד והיא סיפרה לי שכשהיא פחדה היא עלתה על חלק מהקיר, ירדה ושוב עלתה. לפעמים אני מתייעץ איתה", הוא מסביר בגילו לב.

בינתיים, בגלל הבדלי המשקל, סמיל יכולה לאבטח את שגיא בטיפוס אבל לא להיפך, "זה קצת מנציח את המצב הזה שבו אני נותנת והוא סומך עלי", היא אומרת בחיוך. אבל מספרת שהעובדה שהיא עוסקת באותו הספורט, עוזרת לה לעודד אותו להתקדם ולשכלל את מיומנויות הטיפוס. "בתוך כמה שנים הוא כבר ילמד אותי", היא אומרת.

עוד משפחות פעילות:

• משפחה על גלגלים. רולרס.
• משפחה בחדר כושר.
• מדוושים ביחד.

 תנו כבוד לענבר האלופה. צילום: מיכל רוזנטל

"בתנאי שתפסיק לטפס על עצים"

גלעד יעקבי רוזנטל, בן ה-15, נהג לטפס על עצים, קירות וגגות לא מאוד גבוהים. אמא מיכל אמרה לו לפני 4 שנים: "אני רושמת אותך לחוג טיפוס, בתנאי שתפסיק לטפס במקומות אחרים", החלק הראשון של העסקה התבצע. "השני", מודה גלעד. "לא כל כך".

אחותו ענבר (12) נדלקה גם היא על האפשרות והיום היא כבר מתאמנת כחלק מאימוני הנבחרת של קריית אונו ואימוני נבחרת ישראל בטיפוס. שני האחים מבקרים בקביעות בקיר, לא רק בשעות האימונים, אלא גם כדי לעזור למתחילים, לשמור על המקום ואפילו לארח קבוצות מתחרות מבחוץ.

"כל קיר הוא שונה", מספרת ענבר על הספורט שהיא אוהבת. "זה אף פעם לא אותו הדבר ופעם בחודש אנחנו יוצאים לטיפוס בשטח".

ארבע שנים אחרי, כל אחד מהאחים יודע במה הוא חזק ומה עוד יש לו ללמוד. "מה שאני יודעת אני מאמנת אותו ומה שהוא יודע הוא מאמן אותי, למשל תרגילים בכוח הוא לימד אותי", היא מוסיפה. הם נוסעים הרבה לטפס ביחד בירושלים וגם בחיפה. "אני הפרטנרית שלו וכשאני לא יכולה לבוא הוא צריך למצוא מישהו אחר", אומרת ענבר. גלעד מספר שהוא הצליח להדביק בהתלהבות שלו כמה חברים. "נכון, זה מצריך לפעמים ויתורים כי אי אפשר ללכת למסיבה יום לפני תחרות, אבל זה כדאי".

בינו לבין אחותו אין תחרות או קנאה, הם מספרים. "למרות ששנינו עוסקים באותו ספורט היא עדיין אחות קטנה ומעצבנת לפעמים", מודה גלעד. "זה כנראה לא נגמר גם כשמגיעים לגיל ארבעים", הוא צוחק.

 האחים גלעד וענבר מטפסים. צילום: מיכל רוזנטל

החלום שלו הוא לטפס בשטח בהרים גבוהים כמו הרי האלפים ואפילו על האוורסט. בינתיים הוא הכי אוהב את קיר הטיפוס בטדי, בירושלים.

אמא מיכל אומרת שהתחרותיות לא תמיד פשוטה. "אבל ברור לשניהם שיש יותר בנים שמתחרים מול גלעד מאשר בנות שמתחרות מול ענבר. תפקידנו לחזק כל ילד בתחומים שבהם הוא חזק. "הספורט הזה", היא מוסיפה, "הפך לגמרי משפחתי. למרות שאנחנו ההורים לא ממש מטפסים, אנחנו נוסעים איתם בשבת לתחרויות וחיים 'סביב הקיר' שהוא ממש בית שני עבורם".

מיכל היא גם פסיכולוגית ילדים המתמחה בקשיי למידה והפרעות קשב וריכוז. היא אומרת שמרגע שהמשפחה הצטרפה לקהילת המטפסים היא יכלה לעמוד על יתרונות הספורט הזה, שיש בו הזדמנות לשיפור ושכלול של מיומנויות רבות: "הוא מחייב תכנון וחשיבה, ארגון ברצף, שיפור המוטוריקה הגסה והעדינה. זה תורם לביטחון ולתחושת הכוח. יש משמעת וגבולות ברורים. אני ממליצה על העיסוק בספורט הזה לכל מי ששואל אותי".

רוצים להצטרף למטפסים?

• כל מה שאתם צריכים לעשות זה לברר דרך אתר המרכז הישראלי לטיפוס ספורטיבי איפה הקיר הקרוב אליכם. אפשר לשלם עבור כניסה חד פעמית או לקנות כרטיסיה מוזלת למספר פעמים מראש.

• הצטיידו בנעליים סגורות ונוחות ובגדי ספורט. את כל שאר הציוד תקבלו במקום.

• גלעד אומר שצריך כוח ואולי קצת גמישות, "אבל בעיקר צריך לא לפחד ליפול ולזכור שאתם מאובטחים".

• הקשיבו להוראות המדריך.

• אם עבר זמן מאז שטיפסתם על עצים - תנו לעצמכם הזדמנות. זה לא תמיד מצליח בפעם הראשונה.