הסיכון שבעסקה תחת איפול תקשורתי
אם תוטל צנזורה על פרטי עסקת שליט, שתמנע ליבון גלוי ומוקדם של סיכויי העסקה וסיכוניה, יהיה זה מתכון בטוח להפקרות ביטחונית
הראייה החותכת לכך היא עסקת ג'יבריל, לפני 23 שנים, אשר בה נחצו כל הקווים האדומים במיקוח שלנו עם ארגוני טרור, ונכנענו לדרישת "החזית העממית-המפקדה הכללית" לשחרר יותר מאלף מחבלים מסוכנים. "ועדת העורכים" של כלי התקשורת בישראל נעתרה אז לבקשת ראש הממשלה שמעון פרס ושר הביטחון יצחק רבין וקיבלה עליה צנזורה לא רק על פירסום הדלפות על המשא-ומתן שמקורן בישראל, אלא גם על ציטוט פירסומים בחו"ל ובמדינות ערב, ואפילו הודעות של ג'יבריל עצמו על העיסקה המתרקמת.
זכור לי אישית, כמי שערך אז מהדורות חדשות ב"קול ישראל", כיצד נאסר עלינו לשדר הודעה שפירסם ג'יבריל בדמשק ובה שמות של האסירים הבכירים שאת שחרורם תבע, וכעבור כמה חודשים גם השיג.
תוצאת האיפול הזה היתה שלא רק אזרחי ישראל, אלא גם רוב הח"כים ואפילו רוב שרי הממשלה שמעו לראשונה על השחרור הסיטונאי רק בעת שהתבצע. הצנזורה מנעה מהם בין היתר לשמוע על התנגדותו הנחרצת של הרמטכ"ל משה לוי לעיסקה ולשקול כראוי את נימוקיה. רק לאחר שהרוצחים חזרו לבתיהם (ומאות מהם גם לפעילות עויינת) פרץ פולמוס פוליטי ותקשורתי, אך את הגדרות שנפרצו אז איננו מצליחים לשקם עד היום.
ואכן נדמה שאין חולק באשר להשלכות הביטחוניות וגם הערכיות ההרסניות של תנאי אותה עיסקה, ושל פריצת הגדרות שנילוותה לה. כעבור שנתיים הנהיגו רבים מהמחבלים המשוחררים את האינתיפאדה הראשונה. אירגוני הטרור – לא רק הפלסטינים - למדו שחטיפת חייל או אזרח היא נשק אסטרטגי ראשון במעלה נגד ישראל, במושגי עלות-תועלת, ושאין בעצם גבול ליתרונות הצבאיים והמדיניים שהשימוש בו עשוי להניב להם. פעילי טרור הסיקו שגם אם יבצעו את מעשי הרצח הנוראים ביותר וייתפסו, יש סיכוי סביר שישוחררו בעיסקה עתידה.
כאמור, התקשורת הישראלית בהתמסרותה ובהסכמתה לצנזורה גורפת היתה שותפה מלאה באחריות לכל ההשלכות הפטאליות הללו. חיוני שהיא לא תשכח את הלקח, ושתתקומם נגד הצעתו של שר הביטחון, לא רק מתוך מחוייבות ערכית לחופש העיתונות, אלא גם – ואולי בעיקר – מתוך אחריות לשלום המדינה, אזרחיה וחייליה.
משה נגבי, הפרשן המשפטי של "קול ישראל" ומרצה בכיר על תקשורת וביטחון באוניברסיטה העברית בירושלים
