שתף קטע נבחר

חוק המועצה לצרכנות: איפה הבשורה?

תחומי פעולתה המוגדרים של המועצה לצרכנות לא השתנו עקב החוק שהתקבל באחרונה. לעצמאות כלכלית של ממש המועצה לא זכתה, ולפיתת הפוליטיקאים בה הדוקה כמקודם. בשביל זה באמת לא היה צריך חוק חדש

קבלת חוק המועצה הישראלית בכנסת לפני כשבועייים יכולה להיחשב הישג בעיני כל מי שטובת הצרכנים לנגד עיניו. ואולם המפוכחים שבינינו יבינו שהשמחה - אם בכלל - מוקדמת מדי, והחוק מכיל גם כמה מלכודות. בין לבין נראה גם איך כמה סעיפים הצהרתיים וריקים מתוכן נדחפו לחוק שמכיל בקושי שמונה סעיפים.

 

נתחיל בסעיף הראשון, המגדיר מהי מטרת החוק: "מטרתו של חוק זה להבטיח כי המועצה הישראלית לצרכנות, הרשומה בישראל כחברה ממשלתית, תפעל באופן עצמאי, ללא תלות, לטובת הצרכן". ומה עושים לטובת העניין?

 

בשני מישורים ניתן להבטיח או לסכל את אי-התלות הזאת. הבולט לעין הוא התקציב. אין כמו קיצוץ תקציבי או הכפפת גוף כלשהו לתיקצובו של גוף לא-אוהד, כדי להפוך את הגוף המתוקצב לחסר אונים. עד היום נכלל סעיף תיקצובה של המועצה לצרכנות תחת תקציבו הכולל של משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה (תמ"ת). מכאן ואילך ייקבע תקציב המועצה בסעיף נפרד בחוק התקציב.

 

ניצחון גדול? לא ממש

לכאורה, הישג גדול. בפועל - זה יכול להיות נצחון פירוס. ראשית, בחוק עצמו נקבע כי המעמד המעין-עצמאי הזה יהיה בתוקף בסך הכל עד 31 בדצמבר 2010, כלומר פחות משנתיים וחצי. כדי שהעצמאות הזאת תתמשך, יהיה צורך לחוקק הוראה מיוחדת בבוא היום. אלא שלהתנבא במדינת ישראל מה יהיה אז המצב בכנסת ובממשלה, הוא לא עניין נבון במיוחד, ולסמוך על זה ממש לא כדאי. אם תרצו, זו ציפור שרגלה האחת אחוזה ביד רופפת, אך חלק הארי של כנפיהּ על העץ.

 

וזה לא הכל. אמנם קיימת התחייבות של האוצר לפרוטוקול כי העצמאות הזאת לא תיפסק בסוף 2010, אבל רק תמימים יקחו את העניין הזה ברצינות. ממש בימים אלו מתחיל מחול-העזים השנתי על פי המוסיקה, הניצוח וההרקדה של נערי האוצר - שבמסגרת חוק הסדרים מנסים מדי שנה בשנה לרוקן מתוכן זכויות יסוד חברתיות בישראל. אז אם מקצצים שם בתקציבים לבריאות, לחינוך ולרווחה - דווקא הצרכנים יזכו שם לליטוף אוהד?

 

כך שהסעיף הזה עלול להתגלות כמלכודת, ועל ידו ייראה האימפריאליזם הדירקטוריאלי של אלי ישי כיום, כמו מבוא לחסידוּת אומות העולם. ואם כבר הגענו לענייני דירקטורים, פה באמת לא קשה להבין מה קרה. בחוק נקבע כי במועצה יכהנו 11 דירקטורים, שמהם שישה - כלומר הרוב - ימשיכו להתמנות בהליך הנוכחי, כלומר במישרין על פי בחירת הפוליטיקאים.

 

חמשת הנותרים אמנם ייבחרו גם כן על ידי הפוליטיקאים, אבל יסוננו בידי חבריהּ של ועדה לאיתור מועמדים בת שלושה חברים, הכוללת שופט ושני נציגי ציבור, שהם אנשי משק וכלכלה או אנשי סגל במוסדות להשכלה גבוהה, בעלי מומחיות בתחומים הנוגעים לתחומי פעילותה של המועצה.

 

במלים אחרות, שר התמ"ת, שלא הסתיר את כוונותיו בעניין זה, ימשיך לשבת על שאלטר רוב המינויים הפוליטיים בדירקטוריון המועצה לצרכנות. אמנם קיימת הוועדה לבחינת מינויים בשירות הציבורי, אך מה התועלת הצפוּנה בה כבר יכולנו לראות כאשר מונו שני דירקטורים בעייתיים למועצה לצרכנות.

 

האחד סחב אחריו לכאורה שובל של התנהגות בעייתית בגוף כלכלי, והאחר מסר פרטים לא נכונים לוועדה עצמה. רק עתירה לבג"ץ גרמה לכך שהם לא כיהנו בפועל. כלומר - את מחזות העוועים מהסוג הזה, לא החוק הנוכחי יצליח למנוע.

 

אין שום חידוש

אז אולי משהו בכל זאת יש בחוק הזה? לטעמי, לא ממש. שכן בהגדרת תחומי פעילותה של המועצה אין שום חדש. כל סוגי הפעילות המפורטים בחוק קבועים גם במסמכים שעל פיהם היא הוקמה לפני קרוב ל-40 שנה, וזה מה שהיא עשתה ממילא, למרות תקציבים זעומים שכלל לא הלמו את הצרכים שרק הלכו וגברו במשך השנים. כך שבזה באמת אין שום חידוש.

 

יש מי שיאמר כי העובדה שהחזירו למועצה את היכולת להגיש תובענות ייצוגיות בשם ציבור הצרכנים היא דבר חשוב. זה נכון, אבל בשביל זה מספיק היה לתקן את חוק תובענות ייצוגיות, ולא היה צורך בחוק מיוחד למועצה לצרכנות. הועלתה גם טענה נוספת - כי כעת, נוכח עיגון מעמדה של המועצה לצרכנות בחוק, שוב אי אפשר יהיה להתנכל לה, כפי שעשה בשעתו אהוד אולמרט, בעת שכיהן כשר התמ"ת. אלא שגם טענה זו נמצאת במישור מראית העין בלבד.

 

המועצה לצרכנות, קטנה ככל שהיא, היא חברה ממשלתית. ככזו, חל עליה חוק החברות הממשלתיות, הקובע באילו מצבים ניתן בכלל לפרק חברה ממשלתית.

וזה לא עניין פשוט, קצר או נטול חיכוך - משפטי או ציבורי. כך שממילא אי-אפשר, גם בלי חוק המועצה לצרכנות, לבוא ובהבל פה לפרק גוף שפעילותו הציבורית אינה זקוקה - כבר קרוב לארבעה עשורים - למליצי יושר. משמע, בעניין זה החוק לא שינה דבר.

 

אם כך, תחומי פעולתה המוגדרים של המועצה לצרכנות לא השתנו עקב החוק. לעצמאות כלכלית של ממש היא לא זכתה, ולפיתת הפוליטיקאים בה הדוקה כמקודם. אז בשביל זה באמת לא היה צריך חוק חדש. וגרוע מכך - גם אם מישהו ינסה לשנות משהו במצב זה, יהיה עליו לעבור שלוש או ארבע קריאות בכנסת. לפעמים זה הרבה יותר קשה משתדלנות מסדרונות.

 

הכותבת היא עורכת דין המתמחה בנושאי צרכנות, וכיהנה בעבר כיועצת המשפטית של המועצה לצרכנות

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
האם נזכה להגנה טובה יותר? לא בטוח
צילום: ויז'ואל/פוטוס
מומלצים