שתף קטע נבחר

ידיד אמת

זה מתחיל בדפיקה בדלת. ואז חיוך. ולפני שהספקת להגיד משהו, חיים שלמים של משפחה משתנים. בשבועות האחרונים מסתובבים אנשי ה"קרן לידידות" ועמותת "ידידים" בין דירות של משפחות מעוטות יכולת, ונותנים לילדיהם סיכוי להתחלה חדשה כשהם מעניקים להם ריהוט מלא ומותאם אישית לכל ילד. "אנחנו נותנים דבר קטן", אומר ראש הקרן, הרב יחיאל אקשטיין, "שבשביל הילד שמקבל אותו הוא כל העולם"

האור שקרן מפניה של א' בת השמונה, והחיוך הרחב שהגיע יחד איתו, לא הותירו מקום לספק: הילדה הזאת חלמה על החדר החדש שלה הרבה מאוד זמן. "עכשיו כבר אין סבלנות לחכות עד לסוף החופש הגדול. אני רוצה לחזור כבר ללימודים ולהכין שיעורים בחדר החדש שלי", לחשה לאמה.

 

א', אחיה הבכור בן ה-17 ואמם, עלו לישראל מאוקראינה לפני כשנה וחצי. מאז הם חיים בדירה שכורה בשכונת מצוקה בעיר בדרום. הבן ויתר על מסגרת לימודית ויצא לעבוד במפעל בכדי לסייע בפרנסת הבית. האם מרוויחה שכר זעום מטיפול בקשישים. "חוץ מכמה בגדים וחפצים אישיים, הם הגיעו לארץ בלי כלום", מספר מירון ברשדסקי, סטודנט לחשבונאות ולכלכלה, המשמש כחונך למשפחה מטעם "עמותת ידידים".

 

מבחינה כלכלית, קניית ריהוט לא עמדה כלל על הפרק. המשפחה הקטנה הסתפקה בריהוט הבלוי והרעוע שהותיר בעל הדירה. א' הקטנה ישנה על מיטה ישנה וחורקת, והכינה את שיעורי הבית שלה על גבי שולחן מפורק למחצה.

בשבוע שעבר נשמעה נקישה על דלת דירת המשפחה.

 

בפתח עמד הרב יחיאל אקשטיין, נשיא "הקרן לידידות", ומאחוריו מספר מתקינים מקצועיים של חברת הרהיטים. לאחר מעט יותר משעה של עבודה, זכו א' ואחיה לחדרים חדשים, מצוידים במיטב הריהוט. ארונות, מיטות ומזרנים, שולחנות כתיבה וכסאות אורטופדיים. התנאים האידאליים לקראת שנת הלימודים הקרובה.

 

א' היא לא היחידה שזכתה להתחלה חדשה במסגרת הפרוייקט הזה, אבל על-פי נתוני דו"ח העוני לשנת 2007, יש עוד 804,600 ילדים כמו א' בישראל, שחיים מתחת לקו העוני. עוד מגלה הדו"ח כי 60 אחוזים מן המשפחות להן ארבעה ילדים ומעלה, הן עניות.

 

מחקרים שנעשו הצביעו על כך שלתנאי המחיה ולסביבה הפיסית השפעה מובהקת על מיצוי הפוטנציאל. במחקר אחד בחנו ילדים בגילאי 6 עד 7. הילדים חולקו לשתי קבוצות, כשלאחת מהן ניתן ריהוט נוח ומתאים למימדיהם, ולאחרת ריהוט רעוע ובלתי מותאם. לשתי הקבוצות ניתן מבחן זהה. תוצאות התלמידים בקבוצה בעלת הריהוט הנוח והמתאים היו גבוהות בהרבה.

 

מחקר אחר בחן את השפעת נוחות הריהוט, על התנהגותם של ילדים בגילאי 9 עד 10. תוצאות המחקר הראו כי בכיתות בהן הכיסאות והשולחנות היו נוחים יותר, חל שיפור משמעותי בהתנהגות התלמידים. על פי הנתונים הללו נבנה פרוייקט "פינה משלי" של "הקרן לידידות", בשיתוף עמותת "ידידים", 'ידיעות אחרונות' ו'ערוץ המעורבות' של ynet.

 


הרב אקשטיין והילדים בחדר המחודש. צילום: גדי קבלו

נכנסים לפינה

"הפרוייקט הזה לא נהגה סתם כך. זה פרוייקט שעלה מצרכי השטח", מסביר יוסי פרידמן, רכז הפרויקט מעמותת ידידים - עמותה חברתית המבצעת פעילות חינוכית-ערכית בלמעלה מ-50 יישובים ברחבי הארץ. במסגרת העמותה משמשים סטודנטים כחונכים לבני נוער בסיכון ולילדים במשפחות מצוקה.

 

"החונכים נתקלו במקרים קשים מאד", אומר פרידמן. "הם באו ללמוד עם הילד בחדר, והסתבר להם שאין לו חדר. הוא ישן על מזרן במסדרון. בדירות אחרות לילדים לא היה שולחן בחדר הקטן, בו הם ישנו עם עוד שניים או שלושה אחים. השולחן היחיד בבית היה בסלון, ועליו אי אפשר להכין את שיעורי הבית, גם כי הוא קטן ולא נוח, וגם כי הוא משמש את כל בני המשפחה".

 

מי שהרים את הכפפה היה הרב אקשטיין, נשיא "הקרן לידידות", שנוסדה לפני 25 שנה ומגייסת תמיכה מנוצרים אוהבי ישראל לטובת מדינת ישראל. "הכרתי את המחקרים לפיהם כאשר יש תנאים בסיסיים, נקודת המוצא גבוהה יותר להצלחה עתידית. רציתי לתת הזדמנות לילדים שאין להם", מסביר הרב.

 

התכנית המקורית היתה להעניק 1,000 חדרים ל-1,000 ילדים, אך המציאות לא היתה ורודה כל כך. "הלוואי שלכל ילד היה חדר משלו", נאנח פרידמן, "לצערנו, זה לא היה המצב". בקרן התאימו את הפרוייקט למציאות, והעניקו תנאי לימוד משופרים ל-2,500 ילדים ב-600 משפחות בעלות כוללת של חמישה מיליון שקלים.

 

בשבוע שעבר הצטרף הרב אקשטיין לאחד מימי חלוקת הריהוט החדש לילדים. יחד עם המתקינים הוא טיפס ברגל ארבע קומות בחדר מדרגות מוזנח לדירה זועקת מעליבות ומעוני בשכונת מצוקה בדרום. "שלום לכם", הוא מפתיע את בני המשפחה כשהוא פונה אליהם באמהרית שוטפת. "מה שלומכם?". כשהם תוהים מהיכן שליטתו בשפה, הוא מסביר להם כי למד אותה במסגרת שהייתו באתיופיה לצורך הבאת בני הקהילה לישראל.

 

המתקינים נכנסים לחדר הקטנטן שפונה לכבוד הגעתם. ארבעה ילדים בגילאי 14, 10, 8, 5 ישנים בו בדוחק רב. ספרייה מיושנת ורעועה, שנוסרה ביד בלתי מקצועית כדי שתוכל להיכנס לחדר, משמשת את ארבעתם. בתוך זמן קצר מקבל החדר פנים חדשות, ונראה רחב ומרווח בהרבה.

 

המיטות והמזרנים הצפופים מפנים את מקומם למיטות קומותיים, שכל קומה נפתחת גם למיטה נוספת. במקום שהתפנה מורכב במהירות ארון בגדים גדול ושולחן כתיבה חדש ומרווח. י' הקטן בן ה-5 ממהר כבר בהתלהבות לסדר את בגדיו בתוך הארון החדש. "הלילה אני ישן כאן", הוא מציג בגאווה את המיטה הנשלפת.

 


הרב אקשטיין ומשפחה לאחר קבלת הרהיטים. צילום: גדי קבלו 

כבר לא ישנים בסלון

המתקינים, שבשבועות האחרונים עובדים בהתקנת ריהוט הפרויקט בכל רחבי הארץ, מספרים על מקומות בלתי אפשריים אליהם הכניסו רהיטים, ועל תנאי מחייה קשים במיוחד בהם נתקלו. "הכנסנו מיטה וספרייה לשני ילדים שגרים בתוך חדר כביסה", מספר אחד המתקינים. חברו מספר כי הגיע להתקין ריהוט בבית משפחה בצפון הארץ, וגילה כי באותו חדר עם שני האחים הקטנים חי גם אחיהם הגדול, קצין בדרגת סרן ביחידה מובחרת. "ראיתי את המדים תלויים עם הדרגות שלו. הוא ישב והתבייש להסתכל עליי", סיפר המתקין.

 

לצורך הפרויקט הוקדשה חשיבה מרובה. "זה היה יכול להיות הכי פשוט לתת להם את הרהיטים וללכת", מסביר פרידמן, "אבל לנו היה חשוב יותר שהרהיטים יתאימו ושיהיו שימושיים עבורם. הספק שבחרנו, 'שמרת הזורע', התחייב לתת לנו את כל הפתרונות הדרושים".

 

ואכן, לכל אחת מהמשפחות הגיעה מעצבת פנים, שייעצה ובנתה תכנית בהתאם לגודל הדירה ומספר הנפשות המתגוררות בה. "היה לנו מקרה של ילדה שישנה בסלון. כדי להכניס אותה לחדר עם אחותה, היה צורך במיטה קטנה מהרגיל. אז למרות שזה לא חלק מפס הייצור, המיטה הזו יוצרה במיוחד עבורה. אחרת היא היתה מקבלת מיטה חדשה, אבל ממשיכה לישון בסלון, וכל המטרה כאן היא ליצור להם יותר פרטיות. בהתאם לצורך נבנו מיטות מיוחדות שנשלפות מהן מיטות נוספות לצורך ניצול מקום, ושולחנות כתיבה בגדלים שונים שיתאימו בדיוק לחדרים. לכל ילד הותאמה הפינה שלו".

 

"הם 'עובדים' למענם. כל ילד שיקבל חדר התחייב להתנדב במסגרת עמותת ידידים, ולסייע בפרויקטים שונים לקהילה. כך הילד לא 'מקבל נדבות' אלא מחזיר, כמידת יכולתו לחברה". בשל המצב הכלכלי של חלק מהמשפחות, הנתונות לאיום של עיקולים, הסתייעו בקרן לידידות בייעוץ משפטי, ועל פיו נרשם הריהוט החדש בתעודת המשלוח על שם הילד בלבד, וכיוון שהוא קטין, נאסר לעקל אותו ממנו.

 

"בעוד חודשיים מסתיים לי חוזה השכירות בדירה, ואין לנו לאן ללכת", מספרת לרב

אקשטיין ש', גרושה המגדלת לבדה את ששת ילדיה בגילאי 7 עד 23. "אני עובדת, וגם הילדים משתדלים לעזור, אבל אנחנו לא עומדים בתשלום שכר הדירה. הגרוש שלי מתנער מאיתנו וכבר שנים שלא משלם לי מזונות".

 

"צפוף, קשה לחיות ככה", מחזק את דבריה בנה (15). עיניו של הרב אקשטיין נמלאות דמעות. "תרשמי את הפרטים שלה", הוא מבקש מבתו יעל שהצטרפה אליו לסיור. "יש לנו עכשיו את פרויקט קופות הידידות בלשכות הרווחה. צריך לראות איך אפשר לעזור לה".

 

גם כאן, בתוך זמן קצר, מקבלת הדירה הישנה עם הטיח המתקלף והאסלה החלודה מראה שמח, חדש, ומרווח יותר, עם הריהוט הצבעוני.

 

"אלה הפירות שלי", אומר הרב אקשטיין. "אני עסוק יותר בגיוס הכספים ולא נמצא מספיק בשטח. כאן זו ההנאה האמיתית. לראות את השמחה בעיניים של האנשים. זה לא רק החומר שהם מקבלים. זה הרבה מעבר לכך. אנחנו נותנים דבר קטן, שבשביל הילד שמקבל אותו הוא כל העולם. זו מהות הפרויקט הזה. חוץ מכך שלילדים יהיה יותר נוח לישון וללמוד מבחינה פיסית, תהיה להם גם תחושה טובה יותר. הביטחון העצמי יעלה. הם כבר לא יתביישו להזמין חברים הביתה".

 

להתנדבות עם ילדים בכל הארץ לחצו כאן.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: גדי קבלו
פינה משלי ידיעות 2
צילום: גדי קבלו
צילום: גדי קבלו
פורקים רהיטים חדשים
צילום: גדי קבלו
צילום: גדי קבלו
בחדר המחודש
צילום: גדי קבלו
רוח טובה
יד שרה
כיתבו לנו
מומלצים