הפסקת אש ותגובה ציונית הולמת

וכשנוגעים בליבנו הישראלי הרחום, גם הארנק נפתח. בספטמבר 2007 נורו יותר מ-70 רקטות על יישובי הדרום, אז גם התחילו להתארגן משלחות ראשונות של קניות והזדהות. שיירות ארוכות של מכוניות יצאו בדרך ממרכז הארץ השקטה והשבעה אל המסכנים בדרום, טיול אתגרי בו כולם לומדים את תרגולת "צבע אדום" ומתפללים שיצא גם להם לעשות פזצט"א כמו אז בתנועה כדי שיהיה מה לספר בבית, כמה הסתכנו בדרכנו לעשות קניות בשדרות.

המצב הלך והחמיר, קטיושה נורתה על אשקלון ואחר כך גילינו גם את טילי הגראד. תשעה ישראלים נהרגו במהלך ששת החודשים הראשונים של תשס"ח ועשרות נפצעו, חלקם פצעי גוף ורובם מהלם. במקביל נהרגו מאות פלסטינים ברצועה.

שיירות הקניות לא הצליחו לשפר באופן אמיתי את מצבם הקשה של סוחרי שדרות והסביבה, משפחות שיכלו להרשות לעצמן עזבו את שדרות לכיוון המרכז. תחושת מלחמה. כך עד ליוני. בשישה ביוני, תאריך משמעותי בחיי האומה הישראלית, קיבלה משפחת שליט אות חיים בצורת מכתב מבנם גלעד בו הוא מבקש לחזור הביתה. ב-19 בחודש נכנסה לתוקף הרגיעה, "תהדייה" קראו לה. מאז, שקט בדרום. שקט מתוח.

מה כבר יכול אזרח ממוצע לעשות כשהוא שומע על המצוקה הקשה בשדרות? לנסוע ולקנות. המהדרין גם מצמידים דגל ישראל אל המכונית ומקפידים לשבת בבית קפה או מסעדה ולקנות רק במכולת ולא ברשתות הגדולות. זה יפה וזה בסדר וכנראה שזה באמת כל מה שיכול אזרח ממוצע לעשות. בשביל לעשות יותר יש לנו מדינה. אזרחים פחות ממוצעים צריכים לדעת שהמצב בדרום לא ישתנה באמת בשנים הקרובות- גם כשיפרוץ כאן שלום כולל יהיו כאלה שימשיכו לירות ולנסות לפגוע. תושבי הצפון אולי ישנים בשקט אבל עבורם המקלט איננו מותרות אלא מצרך אמיתי לשעת צרה שיכולה להתרגש עליהם בכל רגע, כך גם עבור תושבי הדרום.

מדינה שרוצה לעודד את אזרחיה לשבת בכל איזורי הארץ, גם אלה הגרים באיזורי הספר ולאורך הגבולות צריכה לפעול לשם כך. הדרך העיקרית בה מדינת ישראל "עודדה" את תושבי הדרום להישאר באזור היתה באמצעות קיפוח ומערכות רווחה, בריאות ובעיקר חינוך ירודות. אם לא יהיו להם כלים ויכולת כלכלית הרי לא יוכלו לעזוב. אבל אנחנו יכולים וצריכים לפעול אחרת.

תשובה ציונית הולמת אפשרית כוללת הפניית משאבים לחינוך, בריאות, לרווחה ולעידוד כלכלי של יישובי הספר. השקעה מאסיבית במיגון לצד העצמה אנושית. תושבי המרכז אמורים לקנא באלה היושבים על הגבול, לקנא כי להם צריכה להיות מערכת החינוך הטובה במדינה, מערכת הבריאות המפותחת ביותר ומערכת הרווחה המתפקדת ביותר. ואז יגיעו שיירות עם דגלים לא כדי לקנות חלה לשבת מהמסכנים אלא כדי לחפש דירה, לבדוק אפשרות תעסוקה, לעבור לגור שם, במקום בו ברור לכולם שגרים האנשים האמיצים ביותר, במקום בו מדינת ישראל משקיעה את מיטב כספה ומשאביה. זו תגובה ציונית הולמת נגד כל אלה הבאים להשמידנו.

תמי מולד-חיו, הפורום לאחריות חברתית