עגולים מפלסטיק, בשחור או באפור בהיר, או מרובעים ומתכתיים; נוף הגגות של עמאן בירת ירדן נשלט על ידי מכלי מים. אחת לשבוע בלבד, למשך כ-24 שעות, מזרימה חברת המים של עמאן "מייאהונה" ("המים שלנו") מים טריים בצינורות וממלאת את המכלים, ואז נסגר הברז - עד השבוע הבא.
מערך ההקצבה הירדני, המופעל כבר כ-13 שנים, הוא דרכה של הממלכה המדברית להתמודד עם מצוקת המים הקשה שלה. ירדנים רבים לא זוכרים מתי הוחל בשיטת ההקצבה השבועית, והם מתייחסים אליה פשוט כעובדת חיים. עבור רבים מתושבי העיר "יום המים" הוא העת לנקות את הבית, או לעשות כביסה, ובעיקר לדאוג שהמכל שעל הגג יתמלא עד תומו.
נוף הגגות של עמאן (צילום: יוזף כריסטיאן לדנהאוף)
אך לא כולם מודעים למצוקה הקשה. תושבים אחרים בעיר מנצלים את "יום המים" גם כדי לשטוף את המדרכות וחדרי המדרגות, או לרחוץ את המכונית - רק בגלל שיש מים זורמים בברז.
אחרי חורף שחון במיוחד, במשרד המים וההשקיה הירדני שקלו דרכים שונות כדי להתמודד עם המאגרים המדלדלים וגם עם הרגלי הצריכה של אזרחי הממלכה. בין היתר נשקלה תוכנית להזרים מים לבתים פעמיים-שלוש בשבוע אך רק לשלוש עד חמש שעות בכל פעם. אלא שבינתיים, נמנעות הרשויות מלשנות את המצב הקיים, אולי מחשש לזעזועים בכלכלה ולמהומות.
את המים שואבת ירדן ממאגריה באופן קבוע, אך כמות המים מוגבלת ואינה מאפשרת אספקת מים קבועה לתושבים, מסביר דובר משרד המים וההשקיה עדנאן אל-זובי. גם העובדה שעמאן משתרעת על פני שטח גדול שאיננו מישורי משפיעה על האספקה הבלתי סדירה, שתלויה בין השאר במרחק של השכונות השונות ממקור המים האזורי.
תושבים בעיר טוענים כי חלוקת המים מפלה, ובאזורים בהם גרים פוליטיקאים נהנים שכניהם מאספקת מים משופרת בהרבה. אל-זובי מכחיש. "זאת רשת, ולפוליטיקאים יש את אותו החיבור כמו לעניים", הוא אומר. "איך אני יכול להבדיל בין המעמדות? אנחנו מזרימים את המים באותו צינור".
אך בכל זאת, אל-זובי מודה שחלוקת המים איננה בהכרח שווה. "לפעמים, לאזורים העניים או לאלה שבהם התשתית חלשה, אנחנו מזרימים מים פעמים בשבוע מפני שאין להם יכולת לאגור מספיק מים. לרובם יש מכל של אלף ליטר בסך הכל, ובתוך שלושה ימים נגמרים להם כל המים". מכל מים חדש המכיל 2,000 ליטר עולה בסביבות 100 דינר - רק עשרה דינר פחות ממשכורת המינימום החודשית בירדן.
למשפחתה של לינה עז'יילאת שני מכלי מים המכילים כל אחד 2,000 ליטרים ומתרוקנים כמעט תמיד בתוך פחות משבוע. למזלם, יש להם גם באר משלהם המכילה 18 אלף ליטרים. הם משתמשים במים לשתיה, אבל רק "מפני שיש לנו פילטר". "אני חושבת שאכן אנחנו לא מבינים עד כמה חמורה הבעיה. אנשים טרודים בהרבה בעיות אחרות - עליה במחירי הנפט, משכורת, הוצאות מחיה וכולי", אומרת עז'יילאת, עיתונאית המתגוררת עם שמונה מבני משפחתה בעמאן. . "כל הנושא של משבר המים מפחיד אותי לחלוטין", היא מוסיפה.
| ואצלנו: |
|
| שנת בצורת: הכנרת ירדה ב-2 מטרים / אסף שמואלי |
|
בחודשי הקיץ, בין אפריל לספטמבר, ירד מפלס הכנרת בשני מטרים - ירידת המפלס התלולה ביותר שנרשמה אי פעם בכנרת בשנה הידרולוגית אחת. מאז מפלס השיא באביב 2004, איבד מפלס הכנרת 5.13 מטרים |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
לפי אל-זובי, עומדת הצריכה הביתית הממוצעת בירדן על 130 ליטרים לנפש ביום. בישראל, לשם ההשוואה, עומדת הצריכה הביתית הממוצעת על 165 ליטרים לנפש ליום.
לא תמיד היה הדבר כך, טוען אל-זובי. "הבעיה בירדן נובעת במידה רבה גם מכמות הפליטים שהיא קלטה. הצמיחה הגדולה באוכלוסיית המדינה מאתגרת את מקורות המים, את התשתיות, את המשאבים הלאומיים - כל דבר", הוא אומר, ומצביע על ארבעה גלי הגירה בעקבות מלחמות בגבולותיה של ירדן. שניים, ב-1948 וב-1967 מהגדה המערבית, ושניים, ב-1990 וב-2003 מעיראק. "לכן, מי שסובלים הם האזרחים המקוריים של ירדן מפני שאני צריך לחלוק את היצע המים והאוכל שלי עם האחרים".
הרשויות הירדניות, בסיוע ארגונים לא-ממשלתיים, מנסות להיאבק בבזבוז המים באמצעות מסעות פרסום בכלי התקשורת, ויחידה ייעודית במשרד המים האחראית על ההסברה בקרב האזרחים. "אנחנו הולכים לבתי ספר, כנסיות, מסגדים, מפעלים גדולים, מלונות ומוסדות ממשלתיים", מפרט חאזם אל-נאסר, חבר הפרלמנט הירדני ושר המים וההשקיה לשעבר.
לאחרונה הוחל גם במתן אזהרות למשקי בית שנמצאו מבזבזים מים, קודם להשעיה זמנית של האספקה. אך לדברי גי הונורה, מהארגון הגרמני הממשלתי GTZ המייעץ לרשויות המים בירדן, צעדי האכיפה הללו אינם אלא פעולה פופוליסטית שכל כוונתה היא להראות לעניים שעכשיו גם העשירים נדרשים לעשות מאמץ.
| עסקי מים |
|
| כשהמאגרים ריקים - הבקבוקים מלאים |
|
בשל מצוקת המים לשתיה, עסקי המים בבקבוקים פורחים בממלכה. עבור רבע דינר (כ-1.15 ש"ח), אפשר לרכוש בקבוק של מים מרעננים, שברובם מגיעים מסעודיה השכנה ומופצים על ידי חברות מקומיות או תאגידים בינלאומיים דוגמת
נסטלה, פפסי וקוקה-קולה. "אלה שמוכרים את המים לוקחים אותם מהמדינה, מהברז, ורק מפחיתים את כמות המלחים המסיסים. זה הכל", אומר דובר רשות המים הירדנית
עדנאן אל-זובי. משרד הבריאות, הוא מסביר, ממליץ לשתות מים מהברז בגלל החשיבות הבריאותית הגדולה של כמות המלחים הזו. הבעיה היא שירדנים רבים אינם נוטים לסמוך על איכות המים המסופקים להם. רק בקיץ שעבר הגיעו אלפי ירדני לבתי החולים בעקבות מספר מקרים של זיהום מי שתייה ברחבי הממלכה. |
|
|
|
|
"יש לי הרושם שאין מודעות לצורך בטיפול זהיר במים", אומר הונורה, ומעריך שפקידי המשרד מפחדים מתדמית שלילית אם הם יורו לציבור לעשות שימוש מוקפד במים המעטים-ממילא שברשותם. "אף אחד לא רוצה להיות מי שיביא את הבשורות הרעות לציבור", הוא אומר.
חשבון המים נשלח לצרכנים אחת לשלושה חודשים על ידי "מייאהונה", אך "מחיר המים כל כך נמוך כך שהוא כלל אינו משחק תפקיד. הוא אינו משקף את העלות הריאלית של המים מפני שהם מסובסדים באופן משמעותי על ידי המדינה", מציין הונורה. לדבריו, בכוונת הממשלה לצמצם את הסבסוד באופן הדרגתי, אף שמדובר בנושא רגיש במיוחד. העלייה במחירי הדלק מביאה להתייקרות של המזון, והסרת הסבסוד של הלחם כבר הוציאה מאות ירדנים זועמים אל הרחובות בקיץ 1996. "אני מניח שהממלכה מעונינת לשמר את הרגיעה הציבורית", הוא אומר. "אם עכשיו גם המים יתייקרו, זה עלול להיות יותר מדי בשביל האזרח הירדני הממוצע".
עלי ואחמד נחים בצל סמוך ל"מעגל השישי", אחת מהכיכרות המרכזיות בעיר, ומחכים ללקוחות. בעלי מכליות מים כמוהם, מגיעים מדי יום כדי למלא את המכליות שלהם במעיין טבעי המכונה "זיזה". אחר כך הם ימכרו את המים תמורת 25 דינר ירדני (כ-115 ש"ח) לשישה מטרים מעוקבים, לאלה שאזלו להם המים במכל לפני "יום המים" הבא.
אך לא העסקים הרטובים הללו מדאיגים את אל זובי. הוא מספר כי למרות השאיבה הרצופה, כמויות גדולת של מים - "בערך 63 אחוז" - הולכות לאיבוד באופן קבוע בגלל בעיות תשתית ודליפות - ובגלל גניבות מים, שמהוות כ-20 אחוז מכלל הכמות המסופקת. "לפעמים אנשים, בדואים למשל, שוברים בעצמם את הצינורות בשביל מעט מים", הוא מסביר.
מחכים ללקוחות. בעל מכלית מים בעמאן (צילום: עידו ליבן)
חבר הפרלמנט אל-נאסר דוחה את הטענה. "גניבת מים אינה נפוצה בירדן", הוא אומר. העונש על גניבת מים הוא ניתוק מיידי של אספקת המים וקנס גבוה במיוחד - "פחות או יותר פי עשרה ממחיר כמות המים שנגנבה", מסביר אל-נאסר. "אבל לא לכולם יש את הכסף, ולכן אנשים באזורים עניים ומוכי אבטלה יכולים להשאיר את המים ברשותם, כי מים זו זכות אנוש".
משבר המים המאיים לגמד את רזרבות המים הקטנות ממילא, הביא את הירדנים לשקול צעדים דרסטיים. בין היתר דובר על קיצוץ במים לחקלאות במחצית, וויתור על גידולים שדורשים כמות מים רבה. כמו כן, נשקלת האפשרות לשנות את מערך ההקצבה הביתית - יותר פעמים בשבוע לפחות זמן כאמור.
דובר רשות המים אל-זובי, אומר שבפועל לא יחולו שינויים גדולים. "אמצנו תכנית שכל האזורים יקבלו מספיק מים לפי יכולת האגירה בבתים". לדבריו, אנשי המשרד מגיעים ובודקים את נפח מכלי האגירה על מנת לקבוע את משך הזמן לאספקת המים השבועית.
"המים הפכו לגורם שמגביל את הצמיחה הכלכלית", אומר אל-נאסר ומזהיר מפני השלכות דרמטיות. "אם זה יימשך, בוודאי שנגיע לשלב שבו אנשים ימותו בגלל חוסר במים, חוסר בעבודה ובגלל החוסר בפיתוח כלכלי". עם זאת, לדעתו הפתרון לבעיה אינו רק בידיה של המדינה.
"בכל הנוגע לניהול צריכת המים ואספקת המים, מה שהירדנים יכולים לעשות ברמה הלאומית כבר נעשה", הוא אומר. "עכשיו צריך לפעול לשיתוף פעולה אזורי יחד עם סוריה, ישראל והפלסטינים. הייתי רוצה לראות את אונסק"ו ואת האו"ם מסייעים לירדן ולמדינות במזרח התיכון לשתף פעולה זו עם זו במטרה ליצור מספיק מקורות מים עבור האנשים החיים באזור".
- הכותבים היו אורחי כנס EMAJ
