"לפחות הוא כן איתך". תודה רבה באמת
כמו בתוכנית "הפוליגרף", בה המשתתפים עונים על שאלות שמביכות את יקיריהם רק בשביל הכסף, נראה שאנשים לפעמים מנפנפים בכנות הזאת בלי לחשוב מה זה עושה לאחרים, רק כדי לספק לעצמם אליבי עתידי במצבים מביכים
נראה כאילו היום, בתקופת "הפוליגרף", הדבר החשוב ביותר הוא האמת. הכנות מעל להכל, ואם משהו היה כן, אז זה בסדר, לא ממש חשוב מה הוא אמר. הוא היה כן. זה מה שחשוב. לפחות הוא לא שיחק איתך/מתח אותך/שיקר. נראה שבעולם שבו שקרים לבנים הוא שם המשחק, פירור כנות משול לטיפת מים במדבר.
אבל מצד שני, אולי אותו משפט בא כקונטרה למשפט הראשוני, והוא - "אני רוצה משהו רציני", שאותו מזמזמות נשים רבות. ואני טוענת שכמו שאי אפשר להגיד "אני לא רציני", כך גם אי אפשר להגיד את ההפך, כי גם זה לא רציני. האמת יכולה להיות יותר קרובה ל"אני לחוצת חתונה, אני כבר רוצה להתמסד, סקס תקבל רק אם תבטיח לי טבעת בסוף התהליך" וכן הלאה. אז נכון שבארצנו הקטנה והלוחצת המשפט הזה כביכול יותר מקובל חברתית, אבל בעיניי, שני המשפטים בעייתיים. הם בעייתיים כי הם שמים את המטרה - בין אם זה סקס או חתונה - לפני האמצעים, כשהאמצעים הם בני אדם. בנוסף, המשפטים האלה מדגימים את הקונפליקט המרכזי של "מלחמת המינים" במאה ה-21: מצד אחד ליברליות, חופש בחירה, אינדיוידואליזם ומסחרה, ומהצד שני- מסורתיות, התמסדות, הליכה עם העדר.
לא יודעת מה איתכם, אבל אני, כשאני שואלת את עצמי אם אני רוצה קשר רציני, כלומר זוגיות, התשובה היא כן. בפירוש כן. אבל לא עם כל אחד. כי אני מעוניינת בזוגיות שבאה מתוך אהבה, אמיתית. אני מסרבת להסתכל על בני אדם כעל מוצרים שיכולים או שתפקידם לתת לי משהו שאני מעוניינת בו, כי בני אדם הם לא מוצר. אני גם חושבת, ויודעת, שאתה לא יודע מה יילד יום, והחיים הם מה שקורה לך בזמן שאתה מתכנן תוכניות אחרות. אז לצאת בהצהרות זה טוב ויפה, אבל לא ממש אקטואלי. ויותר מכך, מונע מאיתנו להכיר את האדם שמולנו, ולא רק זה, אלא מונע מעצמנו להכיר ולהבין מה אנחנו באמת, אבל באמת באמת, רוצים.
מוקדש לזוג המקסים שהתחיל מ"לא דייט" והפך לסיפור אהבה. מזל טוב.האומנם?
עד לפני כמה זמן גם אני חשבתי כך, ולאט לאט דעתי השתנתה. גם בגלל ששמתי לב שאנשים משתמשים בכנות הזאת ללא מעצורים, בדיוק כמו בפוליגרף (שם הערך העליון הוא בעצם כסף), בו המשתתפים עונים בלי להניד עפעף על שאלות מביכות, לא רק להם אלא גם לאנשים הקרובים להם, רק בשביל להתקדם, ופוגעים באחרים. כך גם ביחסים: נראה שאנשים לפעמים משתמשים בכנות יתר הזו בלי לראות או לחשוב על מה המילים, הכנות שלהם, עושה לאחרים, רק כדי שלהם יהיה כרטיס יציאה מוזל מסיטואציות מביכות בעתיד - "אבל היי, אמרתי לך מראש! אמרתי או לא אמרתי?"
כמה קל, נעים, פשוט ופולני.
אמרתי לך.
גיגה כבר כתבה כאן על הקלות הבלתי נסבלת של המשפטים שיוצאים לנו מהפה, היא דיברה בעיקר על הבטחות, אני מדברת על חוסר הבטחות כדי לצאת נקיים. הרי הנושא העיקרי של בינו לבינה, לפחות בהתחלה, בכל הנוגע לכנות, הוא "הרצינות". נראה שנושא הרצינות תמיד תקוע שם באוויר, כמו ענן סבוך במיוחד, ערפל כבד, שמקשה על שני האנשים שנמצאים בו לראות זה את זה. אז מה עושים? מפזרים אותו. שומעים איזה "אני כן/לא רציני" אחד, ופוף! אוויר הרים צלול כיין. אפשר לנשום לרווחה.
האומנם?
"את רוצה משהו רציני איתי? אבל אני לא רציני"
מצד שני:
רוצה קשר רציני. מצטערת, כבר לא מתפשרת
אורית אהוביה
המסרים של גברים לא רציניים תמיד היו שם, אלא שלמדתי להקשיב להם ולברוח כל עוד נפשי בי. הבנתי שמה שאני רואה זה מה יש, ושאין טעם לחפש גבר אחר שאולי מסתתר שם
עד לפני כמה זמן חשבתי שגבר שאומר את זה לבחורה, או ההפך, זה סבבה. כי הוא אכן אומר לה את האמת. ואז קרה המקרה ששינה את דעתי. אחרי שהכרתי בחור חדש, יצאנו ודיברנו כל יום בטלפון, נפתחנו והכרנו, פתאום, לאחר שהוא לא רצה לצאת לפאב אבל כן רצה לבוא לביקור ביתי, שמעתי את המשפט הנ"ל במו אוזניי, בתוספת קטנה שעיצבנה אותי הרבה יותר: "מה, את רוצה משהו רציני איתי? אבל אני לא רציני, את לא יודעת?"
זה ממש העלה לי את הפיוזים, ואני מדברת בכנות. כאילו, מי אתה שאני ארצה משהו רציני איתך? אני בכלל מכירה אותך? זה שאני לא מעוניינת שתבוא אלי בלילה לקצת מוצי-פוצי אומר שאני בהכרח רוצה טבעת? שבוע נראה לך מספיק בכדי שאני אבין עם עצמי אם אני רוצה איתך עתיד? אלוהים, שב בשקט בפינה ותלקק לעצמך את האגו, אם תצליח להגיע אליו.
ואז חשבתי על זה יותר לעומק, איך בכלל אפשר להגיד "אני לא רציני" ולצאת מזה בסדר. לצאת מזה "לפחות הוא היה כן איתך". איפה הכנות כאן בדיוק? איך אתה יכול לדעת בוודאות שאתה לא רוצה משהו רציני? האמת, אבל באמת באמת, היא שאי אפשר. אפשר לדעת, נגיד, שזאת בחורה שאתה מאוד נמשך אליה, אבל אין לכם נושאים משותפים מעבר לפיזיקה, או יותר נכון שאתה לא מעוניין לחפש את הנושאים האלה אצלה. קורה. אפשר לדעת שאתה עוד שבור לב ולא מעוניין להיכנס לקשר חדש, גם קורה. אפשר לדעת, נגיד, שאתה כרגע במרדף ציציות אחרי כמה שיותר בנות בכרך הגדול, ורוצה רק סקס, גם קורה. בשלושת המקרים, האמת, אבל באמת האמת, אינה מסתכמת ב"אני לא רציני". "אני לא רציני" בעיניי, שווה ערך ל"זה לא זה" או "זה לא את זה אני", כלומר, כשאין באמת מה להגיד, או כשלא רוצים להעליב את הצד השני, מוצאים איזה משפט רדוד ועמום משהו להחליק, בשביל לצאת כביכול בסדר. או יותר נכון - משפט שלצד השני ששומע אותו אין ממש תשובה, ולכן הוא צריך לקבל את גזר הדין בהכנעה.
עוד מבט:
מה, עוד לא עשית ביטוח מפני פדיחות?
אילן הייטנר
כמו ששוק המחשבים הביא לפריחת שוק התוכנות, שוק הפדיחות הניב שלל פתרונות. נשים עושות ביטוח פדיחות כל הזמן ("אני מה-זה גרועה בחניות"). אבל לגברים, ביטוח פדיחה זה פדיחה בפני עצמה. מתוך הספר החדש "קציצות"
טוקבק כדורבנות:
זאת ההגדרה של "המניאק החדש"
במקום להעמיד פנים שמעוניין בקשר רציני ואז להתנדף הוא מזהיר מראש שלא מעוניין בקשר/שלא מסוגל לאהוב/שלא פנוי רגשית ועוד כל מיני סיפורים. ואז כשהוא מתנדף הוא כאילו לא יצא מניאק כי אמר מראש. היתרון בזה זה שאת באמת מוזהרת מראש ויכולה לבחור להימנע מאותו בנאדם, או אם אמר לך אחרי חודש אז פשוט לקחת את עצמך ולעזוב.
הטיעון הזה שכאילו הכנות סוגרת אופציות ואין אפשר לדעת מתחילת ההיכרות אם משהו יהיה רציני או לא זאת פשוט רציונליזציה שאת עושה לעצמך כשאת מעוניינת במישהו. רוב הסיכויים שאם היה רוצה משהו רציני איתך לא היה מפזר הצהרות כאלו. לא פעם נתקלים בתופעה של אלו שמצהירים שלא מעוניינים בקשר רציני ואח"כ מתחתנים אחרי שנה עם מישהי אחרת - איתה כנראה הם כן רצו.
בכלל לא משנה אם לא רוצה קשר רציני בכלל או לא רוצה קשר רציני איתך - התוצאה זהה.
מונע מעצמנו כנות.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
